ראשית יש להעיר שהרי אותו הנפק"מ שהגמ' מביאה לגבי חודש אב שייכא נמי בחודש אדר, גבי מי שיש לו דין עם הגוי שבחודש אב לא יעשה דריע מזליה, וא"כ בחודש אדר יעשה דשפיר מזליה.
ובעיקר הקו' שמעתי רעיון לבאר עפי"ד השפ"א (תענית שם) שכתב לבאר הדין "כשם שנכנס אב וכו'" והתקשה מהו ה"כשם", וביאר (דלא כפרש"י) דבחודש אב ממעטין בשמחה מחמת הצער על חורבן הבית והפסקת העבודה בביהמ"ק וכו'. ומעתה בחודש אדר הרי תנן "באחד באדר משמיעין על השקלים" והיה זה תחילת החודש שבו בנ"י נתנו השקלים לקניית קרבנות לביהמ"ק וזוהי השמחה שבחודש זו עיי"ש.
ולפי"ד אפשר לומר דהיינו טעמא שהשמיטוהו הרמב"ם והשו"ע גבי חודש אדר כיון שכל ההלכה הזו נוהגת רק בזמן שביהמ"ק קיים שמקריבים את הקרבנות. משא"F חודש אב שלדאבונינו עדיין לא נבנה הבית שפיר נוהגת ההלכה הזו, ויל"ד בכל זה, ותן לחכם ויחכם עוד.