מהנפילה או מהצום-כשהעצי חיים רטטו

[היוצאים מן הלב]

מעשה שהיה, היכן שהתפללתי מוכרים את המצוות ואיזה יהודי מבוגר קנה את ההגבהה, כשהרים את הספר תורה כל ידיו רעדו והעצי חיים של הס"ת רטטו, מיד חשבתי בליבי אוי ואבוי עוד רגע אני צריך לצום כל היום, ברוך ה' לא נפל הס"ת ואנחת הרווחה נשמעה היטיב עד לשטיבל הסמוך.
לאחר כמה שעות קלטתי שח"ו אם נופל ס"ת מה שמפריע לי בסיטואציה זה הצום ולא עצם הנפילה.
אחרי התבוננות הגעתי להבנה שבעצם כן מפריע לי עצם הנפילה אולם יותר מפריע לי הצום.
מאז אני בלבטים מה גורם לי שיהיה יותר אכפת לי לא לאכול מאשר הנורא מכל.

 

[צופה מן הצד]

מעשה שהיה, היכן שהתפללתי מוכרים את המצוות ואיזה יהודי מבוגר קנה את ההגבהה, כשהרים את הספר תורה כל ידיו רעדו והעצי חיים של הס"ת רטטו, מיד חשבתי בליבי אוי ואבוי עוד רגע אני צריך לצום כל היום, ברוך ה' לא נפל הס"ת ואנחת הרווחה נשמעה היטיב עד לשטיבל הסמוך.
לאחר כמה שעות קלטתי שח"ו אם נופל ס"ת מה שמפריע לי בסיטואציה זה הצום ולא עצם הנפילה.
אחרי התבוננות הגעתי להבנה שבעצם כן מפריע לי עצם הנפילה אולם יותר מפריע לי הצום.
מאז אני בלבטים מה גורם לי שיהיה יותר אכפת לי לא לאכול מאשר הנורא מכל.

לחץ כדי לכווץ...

אשריך שאינך מרמה את עצמך!
מעשה קראתי בילדותי (ואיני זוכר המקור) על שריפה שפרצה במיר העיירה, שאיימה לכלותה על יושביה בכלל ובנין הישיבה בפרט.
כל בני הישיבה נחלצו חושים לסייע בכבוי השריפה עד שעלה בידם בס"ד.
לאחר השריפה פנה אחד האברכים במר נפשו למרן רבי ירוחם זיע"א ותינה נגעי לבבו, כי התגנבה לליבו ההרגשה: "הלוואי ובנין הישיבה ישרף ויהיה לי תירוץ טוב לחזור הביתה ולנוח קצת מעמל התורה המפרך", והיה האברך שבור מאוד כיצד הידרדר לרצות בנורא מכל רק בשביל מעט מנוחה לעצמו.
להפתעתו, קילסיה רבי ירוחם על מידת האמת שבו, ואף סיפר על כך ברבים (בעילום שם) בשיחה שמסר אח"כ תוך כדי ציון האברך לשבח.

 

[נושם עמוק]

אם ח"ו היה נופל, היית כולך מרטט ולא היית יכול לאכול ג' ימים .