- הודעות
- 169
- תודות
- 544
- נקודות
- 126
שאלה טכנית בענין האשכול
האם כדאי לערבב בין כל הנושאים באשכול אחד, או לחלק כל נושא לאשכול בפנ"ע
האם כדאי לערבב בין כל הנושאים באשכול אחד, או לחלק כל נושא לאשכול בפנ"ע
- מתחיל חוט חכמה לחכימין
- תאריך התחלה
חילוק יש בדבר בין ירושה שעניינה הוא מה שהדין מחייב להיות אותו הממון של היורש ואכן אין בו תפיסה כלל, ובזה הוי כמלוה הכתובה בתורה, והיינו שמשפט התורה מחייב את הכל לראות בפלוני בעלים על הממון, ומחמת כך כבר מתקיימים כלפיו אף משפטי הממון כולם שהרי הממון עומד תחת ידו ואע"פ שאינו תחת ידו בכח הזרוע מ"מ עומד הוא תחת ידו בכח הדין.
זכין אינו כן כיון שתפיסת חבירו עומדת עבורו ומה לי אם הוא עצמו מחזיק בכח זרועו או רעהו, מ"מ הוגבל הממון מרשות כלל האדם ונותר עומד עבורו.
יישר כח
ודאי שלא כל החזקה בממון מהווה תפיסת בעלות, ויכול אדם להגדיר את החזקתו כהחזקה אקראית ולכן במקרה זה, קובע האדם המחזיק כי עניינה של החזקה זו להגביל את תפיסת העשירים מהממון אך כלל אינה מונעת את העניים מליטלו ואם ירצו יקחוהו ואינו מגבילם כלל.
- הודעות
- 718
- תודות
- 1,933
- נקודות
- 181
לאחרונה אמר לי אחד מידידי, מגדולי תלמידי הרב שליט"א, שבתקופה הקרובה עומד להיפתח מכון להוצאת כתבי הרב בצורה השווה לכל נפש, כמובן שאת הנוסח והשפראך לא ישנו חלילה, אך יערכו את העיצוב ויוסיפו הקדמות הערות וביאורים.
להבנתי הפרויקט הרא' הוא מעיין גנים.
להבנתי הפרויקט הרא' הוא מעיין גנים.
ישר כח.
אכן שורש ענינו הוא משליטה מציאותית בחפץ ועניין משפטי הממון הוא להכיר באותה החזקה כהחזקה מחייבת. לא הייתי אומר "איזו הגדרה" כיון שיש כאן עניין ברור מאד, דין מוחלט המחייב את ההחזקה למחזיק, ולכן אני לא רואה כל כך (לענ"ד) מקום לדון אם זון זיקה או הגדרה וכו'.
זה שעצם ההחזקה בפועל מחייב קניין כתוב כבר בקנייני גזילה שעצם תפיסת הממון מחייבתו למחזיק וכמו שמפורסם מהקוב"ש אי לאו דין והשיב היה הגזלן קונה את הממון, עוד מוכח כן מהא דא"R יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו וכו'.
אמנם יש גדרים ממוניים שהם הכללים הראויים כיצד לפעול את הקניינים על פי משפט הממון או על פי המשפ]ט הראוי מהתורה.
- הודעות
- 169
- תודות
- 544
- נקודות
- 126
האם אני צודק שעל זה הדרך יש לומר גם בדיני גברא, שאינם דיני קיום גרידא שרמי עליו לקיים מה שיצווהו בוראו, אלא הדין חל במציאות על הגברא וממילא מחויב לקיים הדבר.
ולעומת זה באיסור חפצא נאמר כך, אין החיוב על הגברא, אלא החפץ עצמו יש בו דין איסור שממילא יש לקיים בו פרישה מאכילתו.
- הודעות
- 169
- תודות
- 544
- נקודות
- 126
מה הפירוש החזקה מחייבת? מחייב שמה? שאם מישהו יגזול החפץ יעבור על לא תגזול, או זה מחייב שיהיה החפץ 'שלו', וא"כ יש לדון מה ההגדרה הממונית של חפץ שהוא 'שלו'.
נערך לאחרונה:
הא גופא שמי שיגזול יעבור על לא תגזול, זה מה שמקיים את החפץ כשייך לפלוני
- הודעות
- 57
- תודות
- 194
- נקודות
- 30
עובדים על ספר לב''מ כבר במשך שנתיים.
הולך לצאת ב' כרכים של שיעורי הרב על ב''מ.
ספרים על במ אין לרב אלא משכיות על איזהו נשך.
קודם הולך כנראה לצאת כרך ב' על איזהו נשך אומנין ועוד. ורק אח''כ ח''א.
הכותבים העורכים הם תלמידים שהרב ממש סומך עליהם, [נחום, נויפלד, יוז'וק, מלכה ועוד].
מיותר לציין שהרב [לפחות בהתחלה] עבר ממש על הכתיבה והעיר המון הערות.
נ.ב. בשולי הדברים יש לבקש מהציבור ההוגה בתורתו שיעתירו עליו בתפילה לרפו''ש חזקיהו יוסף בן חיה רויזא.
שאלה טובה [ובזכותה עיינתי עוד הפעם]. אבל לדעתי עם כזו תשובה
הרב שרייבר אף פעם לא יסכים, שזה ברור שהנבילה עצמה מעורבת במה שנותנת טעם, ואין שום יחס למעשה הגברא בהגדרת התערובת [אולי בידיעת הגברא ולא במעשה הגברא], ואני אישית חושב שכל אחד שאמיתי עם עצמו יסכים שאין בזה שום סברה.
ולבאר יותר דברי הרב נשאל להו"א של תוספות אם הנבילה תיפול לבד לקדירה האם הקדירה תיאסר?
הרב טוען שגם להו"א של תוספות הקדרה תיאסר בנפלה מאיליה, שכן זהו עיניינו של הבעלים במה שנופל להם לקדרה, וכל ההו"א של תוספות רק כשיש כאן מעשה של אינו שלו שיצר את האוסר [היינו נתינת הטעם] והבעלים יש לו תביעה אל תעשה את זה המעשה שיצר את האוסר זה מונע מהאוסר לחול ולאסור, שאין כוח לאוסר לאסור כשישנה תביעה של הבעלים על המעשה האוסר.
ומכאן הגענו להבנה שאאאדשא"ש אין הביאור שאין לך כוח לפעול באינו שלו, אלא שתביעת הבעלים נגד המעשה שלך אל תאסור אותי היא מפקעה את כוחך לאסור.
מה קרה??
להבנתי זה נכון.
לא חושב, מזה מציאות? הדין זה המציאות ואין משהו אחר, הדין הוא משהו מציאותי עובדתי, זה הדין. והשאלה איפה הדין נמצא. אין 2 דברים.
שאלה יפה, ובאמת הרב טוען שהדין ביטול חל רק באיסור החתיכה עצמה, כלומר בדין שלך שיהיה דין שהחתיכה תהיה אסורה , הדין של החתיכה להיות אסורה לא עומד במקום שיש רוב צדדי היתר, דהיינו במקום שיש תערובת ורוב הצדדים שהחתיכה היתר בכה"ג לא עומד הדין של החתיכה להיות אסורה. ועוד יש לו בזה אריכות דברים בגדרי הביטול ובביאור דברי הרא"ש המפורסמים בפרק גה"נ בענין ביטול ברוב.
הרב טוען שבתה"ד כתוב שזה סוג של חינוך, אולם יש לו בזה עוד ביאורים.
- הודעות
- 355
- תודות
- 995
- נקודות
- 116
הנוסח בקובץ שעומד לצאת הוא שוה לכל נפש ממש
היחס לממון משתנה, תחת מי הממון נמצא, [יש לאדם תחום מחייה שבו הממון נמצא, וכמו שיש לאדם גוף, ואין לקחת לו איבר מהגוף, משום שלקיחה תהווה פגיעה וחדירה לתחום שלו. הרי אף ממונו של אדם מוגדר כחלק מהתחום שלו, והמזיק את הממון או הגוזלו, הרי פגע באדם - הבעלים].
זה נשמע מגוחך לא? אא"כ תסביר מה זה שהשלו פועל בחפץ או שהוא רק שייכות.
כמובן יש לדון למה מגיע לו להשתמש בממון, מה הסיבה שהוא זכאי בממון יותר מחבירו.
ובאמת יכול להיות שזה מתחיל מפרשיות התורה.
והאמת היא מש"כ
נכון שיהיה לו הממון, לא משום סיבה חיצונית. אלא נכון שלא יפגע האדם ושלא הינזק, ולכך זכאי לתבוע שלא ייקחו או יזיקו לא את הממון.
ואותה סיבה המחייבת אי לקיחת הממון, מחייבת החזרתו לבעליו. לא נכונה הפגיעה בו בלקיחה, ולכך נכון שלא תהיה, ולכך נכון להחזיר הממון, ובכך תיפסק הפגיעה.
- הודעות
- 169
- תודות
- 544
- נקודות
- 126
האם להבנתך יש חילוק בין ציווי אלוקי לבין ציווי אב ואם שחייבים לשמוע בקולם, הרי בשניהם יש דין לקיים הציווי,
אבל לדעתי יש חילוק עצום, שבציווי האב הכל מתחיל בחיוב לקיים, ובציווי אלוקי הציווי רמי עליו, ויש נפק"מ פשוטה בציווי שעדיין לא מטי זמן חיובו, בציווי אלוקי הגם שאין לו לקיים בפועל אבל החיוב כבר רמי עליו, ומשא"כ בציווי האב כל עוד דלא מטי זמן חיובו אין עליו שום דין מלבד מה שידוע לנו שלמחר יהיה מחויב לעשות כך וכך, כנר"ל.
יכול להיות שהינך צודק בניסוח, שהדין הוא מציאותי והוא נמצא בגופו של האדם, כמו שבחפצא דאיסורא הדין נמצא בחפץ, אבל הא ודאי שהדין אינו רק חובת קיום.
המעשה, הוא מעשה של הגברא, נכון?
הרי כמ"ש
והרי מ"ש מנפלה אליה או שהניחה, סו"ס הנבלה היא האוסרת, אלא שכאשר גברא עושה זאת מוגדר עצם האיסור כדבר הבא ממעשה גברא, שאל"כ אלא המעשה רק מביא את האיסור, א. המעשה לא יחשב למעשה אוסר, ב. לא יועיל לדון מצד הבעלים שהמעשה מנוע כיון שלא המעשה הוא זה המחיל את האיסור.
ואם צדקו דברי בשיטתך בזה, הרי שאי לא נימא שעצם גדר הערוב נידון ע"י הגברא, כיצד יתבאר שעצם האיסור נידון מצד הגברא?
להבנתי ההבדל שבכיבוד הדין שלי מסתיים בלשמוע בקולם, וזה כל הדין שלי לשמוע. ובשאר מצוות הדין שלי הוא לא לשמוע, אלא גופו של דין, יש לי דין להניח תפילין ולשמוע שופר, לא הדין לשמוע בקול השם, אלא הדין להניח תפילין.
את דבריך לא כ"כ הבנתי ואולי לזה כיוונת. אבל לא הבנתי הנפק"מ.
אין בזה סברה כלל.
כן יועיל. והביאור שתביעת הבעלים שמעשה זה לא יעשה מונעת מהעשיה הזו לאסור, ונוסח זה לא מדויק, כיון שלא גוף העשיה אוסרת, אלא הנבילה כדבריך, אלא כיון שנתינת הנבילה, היינו מה שהנבילה כאן, יש עליה תביעת בעלים לא להיות כאן, ואם הנבילה לא תהיה היא לא תאסור, אז עצם זה שיש על מה שהנבילה כאן תביעת בעלים שלא תהיה, זה מונע ממנה לאסור.
בקצרה תביעת הבעלים על המעשה שהביא לכאן את הנבילה האוסרת שמעשה זה לא יהיה זה מונע מהנבילה לאסור שכן היא צריכה לא להיות כאן.
וההבנה, כיון שהדין של אאאדשא"ש אינו נמצא במה שאין לי כוח לאסור, שא"כ צדקו דבריך, שכאן לא אני אוסר אלא הנבילה, ולנבילה יש כוח לאסור שכן אינה מתחשבת בבעלים כדבריך. אלא הדין של אאאדשא"ש נמצא בתביעת הבעלים אל תאסור אותי, בזה נמצא הס"ד של תוספות [ולמסקנה זה משתנה ויש להאריך במסקנת דבריהם] שגם במקום שתביעת הבעלים לא נמצאת בגוף האוסר היינו הנבילה, אלא במניעת האוסר מסיבה חיצונית כלומר שהאדם לא ישים כאן את הנבילה, גם כאן תביעת הבעלים תמנע את הנבילה לאסור שהיא צריכה לא להיות כאן [לא היא צריכה, הנבילה לא צריכה כלום, אלא לא אמורה להיות כאן שלא ישימו אותה כאן].
והרי אינו זכאי שלא תאסר קדרתו שא"א שתהיה לו זכאות שלא תיפול הנבלה לקדרה, ולכאורה כל הזכאות היא ביחס לגברא השני, אלא שלא יאסור אותה המערב, וא"כ איך שייך לדון את התביעה ביחס לגברא, כדבר שחל ביחס לנבלה שהיא גופא חל עליה תביעה שלא תהיה?
חברים מקוונים לאחרונה
- MMH
- אברייך
- אבריימי
- אברך מעמיק
- אברך משי
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אור זרוע לצדיק
- אוריה ק.
- אחד מארץ
- איישר חילי
- איסר האטלקי
- איש
- איש אמת
- איש יהודי
- איתי13
- אל'יהו
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמרי פי
- אריה חפץ
- בית לחם יהודה
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בקי
- גברא זוטרא
- גפטון
- גרינימן
- דבי"ר
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דעת
- דת יחיד
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הכתב והמכתב
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- והב בסופה
- ונחנו מה
- חד צורבא
- חושים בן דן
- חידודא
- חיים ארוכים
- חם ליבי
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חשבון נפש
- טרידא
- יהודי פנימי
- יואל שילה
- יושב אהל
- ימינו תחבקיני
- יעקב מרון
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יש תקוה
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר איצקוביץ
- כורסייא יקירא
- כתר
- ל.מ.
- לי נראה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מילתא בטעמא
- מים רבים
- מקוה לירא את השם
- מראה מקום
- מרדכי זנגר
- משה נ
- משה6
- מתקרב
- נאמן
- נאמן האוצר
- נהנה מקושיא טובה
- נובהרדוקר
- נחום
- נחמן ל.
- נפקא מינא
- נפשי חמדה
- נריה
- נתנאל לב
- נתנאל לוי
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עמך
- ענף מעצי היער
- פנחס נחום
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קהילת יעקב
- קובץ אספקלריה חיפוש
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- רב בת״ת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רכזניק
- רשניק
- שאילתין ובועותין
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שלמה ו.
- שמואל הקטן
- תולדות
- תיקו
- תמיד בשמחה
- תשבץ
- תתאה גבר