שיר דודי שלח ידו מן החור (1 צופה)

[רצון]

דּוֹדִי
לֹא פָּתַחְתִּי לְךָ
אֲבָל אַחֲרֵי כֵן
רַצְתִּי אַחֲרֶיךָ בָּרְחוֹב
לָמָּה הָלַכְתָּ?
לָמָּה לֹא הִסְתַּכַּלְתָּ אָחוֹרָה?

 

[צדק ומשפט]

שיר יפה ומדהים,
אך כוונתך איננה כל כך ברורה,
אתה מבטא פה כמין תביעה על הבורא מדוע ברחת,
מדוע לא נתת לי הזדמנות שניה,
לעיתים תחושה כעין זו אכן עולה בנו, אך האם היא צודקת לכך לא התיחסת,
השארת את התביעה מהדוד פתוחה ללא תשובה...

 

[רצון]

זו תמיהה על שיר השירים

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ
קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי



אֲבָל זוֹ אֵינָהּ טַעֲנָה אוֹ תְּבִיעָה

זוֹ יוֹתֵר הִתְמַסְכְּנוּת, אוֹ בַּקָּשָׁה.

וְאוּלַי..

הִתְנַצְּלוּת.

 

[צדק ומשפט]

זו תמיהה על שיר השירים

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ
קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי



אֲבָל זוֹ אֵינָהּ טַעֲנָה אוֹ תְּבִיעָה

זוֹ יוֹתֵר הִתְמַסְכְּנוּת, אוֹ בַּקָּשָׁה.

וְאוּלַי..

הִתְנַצְּלוּת.

לחץ כדי לכווץ...

הבנתי, הסבר יפה,
[ואף התגובה עצמה ראויה לשבח כקטע יפיפה...]

 

[שירת העשבים]

דּוֹדִי
לֹא פָּתַחְתִּי לְךָ
אֲבָל אַחֲרֵי כֵן
רַצְתִּי אַחֲרֶיךָ בָּרְחוֹב
לָמָּה הָלַכְתָּ?
לָמָּה לֹא הִסְתַּכַּלְתָּ אָחוֹרָה?

לחץ כדי לכווץ...

שיר יפה ומדהים,
אך כוונתך איננה כל כך ברורה,
אתה מבטא פה כמין תביעה על הבורא מדוע ברחת,
מדוע לא נתת לי הזדמנות שניה,
לעיתים תחושה כעין זו אכן עולה בנו, אך האם היא צודקת לכך לא התיחסת,
השארת את התביעה מהדוד פתוחה ללא תשובה...

לחץ כדי לכווץ...

הצעה -

דָּפַקְתִּי, הֵצַצְתִּי,
שׁוּב וָשׁוּב נָקַשְׁתִּי...
בִּקַּשְׁתִּי ,הִתְחַנַּנְתִּי,
הִפְצַרְתִּי הִסְבַּרְתִּי -
טַל וּרְסִיסֵי לַיְלָה הִתְמַלֵּאתִי,
אָנָּא, אֲחוֹתִי רַעְיָתִי,
פִּתְחִי לִי יוֹנָתִי תַּמָּתִי!
לָבַשְׁתִּי כְּסוּת לַיְלָה, כָּךְ עָנִית לִי...



הִתְעַצַּבְתִּי, הִתְרַחַקְתִּי,
אַךְ מִלְּהַבִּיט בָּךְ לֹא סַרְתִּי
מִמֶּרְחָק הִבַּטְתִּי,
אֶת צַעֲרֵךְ חַשְׁתִּי
לְהוֹשִׁיעֵךְ כְּסַפְתִּי,
אַךְ זֹאת יָדַעְתִּי –
לְמַעַנְךָ, עוֹד לֹא שַׁבְתִּי.

אַךְ זִכְרִי נָא –
לְעוֹלָם לֹא נָטַשְׁתִּי!

 

[הצעיר שבחבורה]

דּוֹדִי
לֹא פָּתַחְתִּי לְךָ
אֲבָל אַחֲרֵי כֵן
רַצְתִּי אַחֲרֶיךָ בָּרְחוֹב
לָמָּה הָלַכְתָּ?
לָמָּה לֹא הִסְתַּכַּלְתָּ אָחוֹרָה?

לחץ כדי לכווץ...

וּמָה אֶעֱשֶׂה לָךְ רַעְיָתִי?
וְדָבַקְתְּ בַּשּׁוֹמְרִים
נַפְשֵׁךְ מָסַרְתְּ בְּיַד הַחֹמֶר
וְחָלְתָה הִיא בְּתַאֲווֹתֶיהָ

נכתב בהשראת ביאור המלבי"ם

(ז)"מצאוני" ומדי צאתה לעזוב את חדרי שלמה, ר"ל בעת רצתה להפרד מן הגויה אל השפע הנבואיית. מצאוה שומרי העיר, ר"ל הכחות המעמידים חיי הגויה, שלא יכלה עוד לעבור מהם כמקדם ולגנוב דעתם, כי כבר היתה תחת רשותם, והם הכוה ופצעוה שהכריחו את הנפש שתשאר עם גויתה ומדותיה ותאותיה הגשמיות עד שהשיבוה למסגרה בכל פעם ע"י מכות ופצעים שהם חולי הנפש ומכאוביה, (כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי), ושומרי החומות בכללם, שהוא מצד היותה קשורה בגויה ובחומה היא יושבת, נשאו את רדידי שהוא תכשיט ראשה, ר"ל שלא יכלה עוד להשכיל ולהשיג בדרך נבואיי שמשכיל בלא חומה ובלא מעצור, כי שבו השכלותיה מוגדרים ומצומצמים לפי ההשגה של שכל הנקשר בחומר. שמשיג השגה הדרגיית ע"י שהוא מוקף חומה דלתים ובריח, לא השגה פתאומית בלא גבול ותכלית:​

 

[בן פטורא]

יודיעני נא רבותי יושבי פורום זה מה העניין לשרטט מילים נוספות במשקל ובחרוד על רעיון שבוטא כבר בספרי קודשינו אשר אין למעלה מהם מפעימים את הלב המבקשים אתם להתעלות על כותב בדעת עליון ?ולו היה טויסט בעלילה או העמדת פן אישי לביקוש החרשתי הודיעוני נא אולי רוח שטות תקפתני

 

[רצון]

בחרוד

לחץ כדי לכווץ...

בחרוז

 

[הספרן]