מציאות ה' הוא כידוע דבר מוכרע ומוכרח בראיות שכליות גמורות
וא"כ אפוא למה ומדוע המכחיש את מציאותו נקרא כופר בעיקר?
והלא אינו אלא שוטה וחסר דעה!
כך תורת משה וכל דברי הנביאים מוכרעים ומוכרחים גם הם בראיות שכליות
מוכחות, וא"כ למה ומדוע המכחיש אותם נמנה בכלל המינים והאפיקורסים?
והלא אינו אלא שוטה שבעולם!
כל יהודי יודע לומר "אני מאמין בד'". אבל האם המילה "אמונה" אכן מדוייקת? בתורתנו הקדושה ציווה לנו הבורא "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". הציווי על ידיעת הבורא ולא להאמין בו. וידיעה כידוע, סותרת לאמונה. כי כשאני יודע שיש קיר מולי אני לא צריך להאמין שיש קיר מולי... כך...
לדעת להאמין אמונה מהי א. כשאנו ניגשים בחיל ורעדה לבאר, לדעת ולהכיר את אמונת ישראל בצוק העיתים, הננו צריכים לגשת תחילה אל יסודה של האמונה ושורשה. מהו המושג הנקרא אמונה ומה חילוק ישנו אם בכלל בינו אל המושג ידיעה. אם נצא לרחובה של עיר ונשאל את...
מיסטר קאהן מברוקלין חזב"ש המוכתר בכל מידה רעה ואפיקורוס לא קטן, שעובר בשופי על תרי"ג מצוות ערב ערב... ומומר להכעיס בכל שעל וצעד.. פוסע מעדנות בשולי המדרכה, וכדרכו להכעיס, מדליק ביום כיפור סיגריה אל מול המון האדם שנשפך מבין כתלי ביהמ"ד הגדול. הסתיימה החגיגה... ומשם ממשיך מיסטר קאהן לעבר בית המדרש...
מציאות ה' הוא כידוע דבר מוכרע ומוכרח בראיות שכליות גמורות
וא"כ אפוא למה ומדוע המכחיש את מציאותו נקרא כופר בעיקר?
והלא אינו אלא שוטה וחסר דעה!
כך תורת משה וכל דברי הנביאים מוכרעים ומוכרחים גם הם בראיות שכליות
מוכחות, וא"כ למה ומדוע המכחיש אותם נמנה בכלל המינים והאפיקורסים?
והלא אינו אלא שוטה שבעולם!
וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם.
ספר החינוך הקדמת המחבר
האמת הברור במין האנושי הוא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני אדם שבעולם. וכבר הסכימה דעת כולם להאמין עדות אנשים, וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו אז יתאמת הענין יותר בעיני שומעיו, ובהיות המעידים מועטים יפול קצת ספק בדבר לפקחים. והענין הזה נתחזק כל כך אצל בני אדם עד שקבעו בנמוסיהם כל אומה ואומה להמית איש אחד על פי שנים עדים או שלשה, ואם מן השלשה הכי נכבד, גם תורת משה השלימה צותה כן. וגם כן הסכימה דעת הכל מטעם זה, לקבל מפי אבותיהם וזקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם, ואין ספק כי בהיות האבות המעידים רבים ואותם שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם רבים, יתחזק הדבר בלב הבנים השומעים. על כן כשרצה האלהים לתת תורה לעמו ישראל נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים רבים, להיות כלם עדים נאמנים על הדברים. גם למען תהיה העדות יותר חזק ונאמן זכו כלם למעלת הנבואה, לפי שאין במה שיוודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם. וזהו שאמר השם יתברך למשה [שמות י"ט, ט'] בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, כלומר הם ובניהם לעולם יאמינו בך ובנבואתך, כי אז ידעו ידיעה נאמנה כי ידבר אלהים את האדם וחי [דברים ה', כ"א], ושכל נבואתך אמת. ולולי שזכו לנבואה בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם, היה יכול בעל הדין לחלוק ולומר, מי יודע אם עשה הכל בתחבולות חכמת השדים או בכח שמות המלאכים, ואף על פי שחכמי מצרים וכל חרטומיה, שהיו בקיאים בחכמת השדים והכישוף יותר מכל שאר העולם, הודו בעל כרחם למשה ואמרו לפרעה כי בכח השם עשה, כמו שכתוב [שמות ח', ט"ו] אצבע אלהים הוא, אף על פי כן הרוצה להתעקש יאמר ביתרון חכמתו מהם עשה והודו לו. אבל אחרי הנבואה לא נשאר להם שום צד פקפוק בענין, וידעו בברור כי כל המעשים נעשו במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמיתית שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה, העידו לבניהם אשר ילדו אחרי כן, כי כל דברי התורה אשר קבלו על יד משה מב' בראשית עד ל' לעיני כל ישראל, אמת וברור בלי שום ספק בעולם, ובניהם העידו לבניהם גם כן, ובניהם לבניהם עדינו. נמצאת תורתנו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים, שהוא חשבון הכולל כל דעות בני אדם, מלבד טף ונשים.
ספר העיקרים מאמר ג פי"ח
..לא חשש להכחיש דעת אפיקורוס המכחיש מציאות השם ואחדותו וחושב שהשם יתברך הוא נפש הגלגל, כי בראיות שכליות ברורות נוכל להכריח אותו
וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם.
ספר החינוך הקדמת המחבר
האמת הברור במין האנושי הוא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני אדם שבעולם. וכבר הסכימה דעת כולם להאמין עדות אנשים, וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו אז יתאמת הענין יותר בעיני שומעיו, ובהיות המעידים מועטים יפול קצת ספק בדבר לפקחים. והענין הזה נתחזק כל כך אצל בני אדם עד שקבעו בנמוסיהם כל אומה ואומה להמית איש אחד על פי שנים עדים או שלשה, ואם מן השלשה הכי נכבד, גם תורת משה השלימה צותה כן. וגם כן הסכימה דעת הכל מטעם זה, לקבל מפי אבותיהם וזקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם, ואין ספק כי בהיות האבות המעידים רבים ואותם שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם רבים, יתחזק הדבר בלב הבנים השומעים. על כן כשרצה האלהים לתת תורה לעמו ישראל נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים רבים, להיות כלם עדים נאמנים על הדברים. גם למען תהיה העדות יותר חזק ונאמן זכו כלם למעלת הנבואה, לפי שאין במה שיוודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם. וזהו שאמר השם יתברך למשה [שמות י"ט, ט'] בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, כלומר הם ובניהם לעולם יאמינו בך ובנבואתך, כי אז ידעו ידיעה נאמנה כי ידבר אלהים את האדם וחי [דברים ה', כ"א], ושכל נבואתך אמת. ולולי שזכו לנבואה בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם, היה יכול בעל הדין לחלוק ולומר, מי יודע אם עשה הכל בתחבולות חכמת השדים או בכח שמות המלאכים, ואף על פי שחכמי מצרים וכל חרטומיה, שהיו בקיאים בחכמת השדים והכישוף יותר מכל שאר העולם, הודו בעל כרחם למשה ואמרו לפרעה כי בכח השם עשה, כמו שכתוב [שמות ח', ט"ו] אצבע אלהים הוא, אף על פי כן הרוצה להתעקש יאמר ביתרון חכמתו מהם עשה והודו לו. אבל אחרי הנבואה לא נשאר להם שום צד פקפוק בענין, וידעו בברור כי כל המעשים נעשו במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמיתית שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה, העידו לבניהם אשר ילדו אחרי כן, כי כל דברי התורה אשר קבלו על יד משה מב' בראשית עד ל' לעיני כל ישראל, אמת וברור בלי שום ספק בעולם, ובניהם העידו לבניהם גם כן, ובניהם לבניהם עדינו. נמצאת תורתנו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים, שהוא חשבון הכולל כל דעות בני אדם, מלבד טף ונשים.
ספר העיקרים מאמר ג פי"ח
..לא חשש להכחיש דעת אפיקורוס המכחיש מציאות השם ואחדותו וחושב שהשם יתברך הוא נפש הגלגל, כי בראיות שכליות ברורות נוכל להכריח אותו
לא ממש הבנתי כוונתו.
זה שניתן להוכיח את מציאות ה', אני יודע.
אבל זה לא 'כזה פשוט' כמו שאתה מציג את זה.
אי-פעם שמעת בכלל מה שיש להם לטעון?
אם אני ימנה אותך היום למרצה בערכים, כמה אחוזים אתה חושב שתצליח לשכנע?
לא מצאתי מילון באוצרי, אולי לכן נדמה לי שכופר בעיקר לא סותר לשוטה וחסר דעה...
לגופם של דברים - לגבי מציאות בורא מול אתאיסטיות - כמדומני שכבר כותב זאת ר' אלחנן בקובץ מאמרים.
לגבי שאר הדברים באמונת ישראל - כמו שאמר הרב @חד מבתראי זה יותר מורכב.
בהנחה שכוונתך ל'מפץ הגדול'.
א. בין זה לאתאיזם אין וכמלא נימה, זה תאוריה שנועדה להסביר כיצד נראו השניות הראשונות לבריאת העולם, ולא כיצד ולמה זה ארע.
למיטב עניות דעתי, תאוריה זו נכונה והיא כתובה שחור על גבי לבן בפסוקים הראשונים של התורה, אבל זה נידון למקום אחר.
מציאות ה' הוא כידוע דבר מוכרע ומוכרח בראיות שכליות גמורות
וא"כ אפוא למה ומדוע המכחיש את מציאותו נקרא כופר בעיקר?
והלא אינו אלא שוטה וחסר דעה!
כך תורת משה וכל דברי הנביאים מוכרעים ומוכרחים גם הם בראיות שכליות
מוכחות, וא"כ למה ומדוע המכחיש אותם נמנה בכלל המינים והאפיקורסים?
והלא אינו אלא שוטה שבעולם!
שאלתך נוקבת ויורדת ליסודות הדין וההנהגה, והיא אכן מעסיקה רבות את גדולי המחשבה והחסידות. אם האמת היא כה ברורה ומוכרחת, מדוע התורה מייחסת לטועה "רשעות" או "כפירה" ולא רק "טיפשות"?
ניתן להשיב על כך בכמה מישורים:
א. הבחירה החופשית והרצון (הנגיעות)
התשובה המרכזית במחשבת ישראל (וכפי שהאריכו בזה ה"חובות הלבבות", הרמב"ם, ודורות מאוחר יותר בעלי המוסר והחסידות) היא שהאדם אינו "מכונה שכלית" טהורה. השכל מושפע מהרצון.
כאשר אדם ניצב מול הוכחה מתמטית, אין לו אינטרס להכחיש אותה. אך כאשר אדם ניצב מול הוכחה למציאות ה', הכרוכה בחובות מוסריות, בהכנעת האגו ובשינוי אורח החיים – כאן נכנסות ה"נגיעות".
הכופר אינו בהכרח שוטה ביכולתו האינטלקטואלית, אלא שהוא "משוחד" על ידי תאוותיו או רצונו לפרוק עול. כפי שאמרו חז"ל: "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא". לכן, הכפירה היא עניין של בחירה מוסרית ולא רק טעות לוגית.
ב. האחריות להשתמש בשכל
התורה דורשת מן האדם "וידעת היום והשבות אל לבבך". אם האמת מוכרחת בשכל, הרי שאי-ידיעתה נובעת מהתעלמות מכוונת או מעצלות מחשבתית. במובן הזה, האדם נתבע על כך שלא השתמש בכלי שהופקד בידו. המכונה "כופר" הוא מי ש"כופר באמת" – כלומר, הוא פוגש את האמת ומכסה אותה (מלשון כפורת/כיסוי). שוטה הוא מי שאין לו שכל, כופר הוא מי שיש לו שכל והוא משתמש בו כדי לעוות את המציאות.
ג. הגדרת ה"מין" וה"אפיקורס" כנזק רוחני
חז"ל והרמב"ם לא עסקו רק ב"אבחון" מנת המשכל של האדם, אלא בתוצאה המעשית של דעותיו. מי שמכחיש את העיקר, בין אם הוא עושה זאת מתוך עקמומיות השכל ובין אם מתוך רשע, הרי הוא כורת את עצמו ממקור החיים ומהקשר עם בוראו. התארים "מין" ו"אפיקורס" מבטאים את המצב הרוחני שבו האדם נמצא – מצב של פירוד מהאמת המוחלטת.
ד. דעת ה"חזון איש" בדורות האחרונים
מעניין לציין שבעת החדשה חל שינוי מסוים בהתייחסות. ה"חזון איש" (יורה דעה, סימן ב') כותב שבימינו, כאשר אין גילוי שכינה והנסים אינם גלויים, אלו שטועים אינם נחשבים בהכרח ל"רשעים" להכעיס, אלא הם בבחינת "תינוקות שנשבו". הוא מסביר שדיני ה"מינים" נאמרו בזמן שהאמת הייתה כה בהירה שמי שהכחיש אותה היה מוכרח להיות רשע גמור.
לסיכום:
הסיבה שהכופר אינו נקרא רק "שוטה" היא כי התורה מאמינה שהשכל האנושי ישר מטבעו, ואם אדם מגיע למסקנה הפוכה מהאמת המוכרחת, זה נובע מרצון פנימי לעקם את המציאות כדי שתתאים לצרכיו. זוהי בחירה, ועל בחירה יש אחריות.
שאלתך נוקבת ויורדת ליסודות הדין וההנהגה, והיא אכן מעסיקה רבות את גדולי המחשבה והחסידות. אם האמת היא כה ברורה ומוכרחת, מדוע התורה מייחסת לטועה "רשעות" או "כפירה" ולא רק "טיפשות"?
ניתן להשיב על כך בכמה מישורים:
א. הבחירה החופשית והרצון (הנגיעות)
התשובה המרכזית במחשבת ישראל (וכפי שהאריכו בזה ה"חובות הלבבות", הרמב"ם, ודורות מאוחר יותר בעלי המוסר והחסידות) היא שהאדם אינו "מכונה שכלית" טהורה. השכל מושפע מהרצון.
כאשר אדם ניצב מול הוכחה מתמטית, אין לו אינטרס להכחיש אותה. אך כאשר אדם ניצב מול הוכחה למציאות ה', הכרוכה בחובות מוסריות, בהכנעת האגו ובשינוי אורח החיים – כאן נכנסות ה"נגיעות".
הכופר אינו בהכרח שוטה ביכולתו האינטלקטואלית, אלא שהוא "משוחד" על ידי תאוותיו או רצונו לפרוק עול. כפי שאמרו חז"ל: "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא". לכן, הכפירה היא עניין של בחירה מוסרית ולא רק טעות לוגית.
ב. האחריות להשתמש בשכל
התורה דורשת מן האדם "וידעת היום והשבות אל לבבך". אם האמת מוכרחת בשכל, הרי שאי-ידיעתה נובעת מהתעלמות מכוונת או מעצלות מחשבתית. במובן הזה, האדם נתבע על כך שלא השתמש בכלי שהופקד בידו. המכונה "כופר" הוא מי ש"כופר באמת" – כלומר, הוא פוגש את האמת ומכסה אותה (מלשון כפורת/כיסוי). שוטה הוא מי שאין לו שכל, כופר הוא מי שיש לו שכל והוא משתמש בו כדי לעוות את המציאות.
ג. הגדרת ה"מין" וה"אפיקורס" כנזק רוחני
חז"ל והרמב"ם לא עסקו רק ב"אבחון" מנת המשכל של האדם, אלא בתוצאה המעשית של דעותיו. מי שמכחיש את העיקר, בין אם הוא עושה זאת מתוך עקמומיות השכל ובין אם מתוך רשע, הרי הוא כורת את עצמו ממקור החיים ומהקשר עם בוראו. התארים "מין" ו"אפיקורס" מבטאים את המצב הרוחני שבו האדם נמצא – מצב של פירוד מהאמת המוחלטת.
ד. דעת ה"חזון איש" בדורות האחרונים
מעניין לציין שבעת החדשה חל שינוי מסוים בהתייחסות. ה"חזון איש" (יורה דעה, סימן ב') כותב שבימינו, כאשר אין גילוי שכינה והנסים אינם גלויים, אלו שטועים אינם נחשבים בהכרח ל"רשעים" להכעיס, אלא הם בבחינת "תינוקות שנשבו". הוא מסביר שדיני ה"מינים" נאמרו בזמן שהאמת הייתה כה בהירה שמי שהכחיש אותה היה מוכרח להיות רשע גמור.
לסיכום:
הסיבה שהכופר אינו נקרא רק "שוטה" היא כי התורה מאמינה שהשכל האנושי ישר מטבעו, ואם אדם מגיע למסקנה הפוכה מהאמת המוכרחת, זה נובע מרצון פנימי לעקם את המציאות כדי שתתאים לצרכיו. זוהי בחירה, ועל בחירה יש אחריות.
על כל חטא כתוב שאין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות, אך אין קשור לכאן
ולגופו של ענין מבאר הקובץ הערות בתחילת פרושו לחידושי אגדות שנתקשה בזה באופן אחר איך אף החכמים הגדולים ביותר כאריסטו (שהרמב"ם החשיב מאוד את חוכמתו) טעו וכפרו בעיקר, הרי האמונה הוא דבר פשוט, והשיב כי החוטא חוטא כדי שיוכל לעשות תאוותיו, ואלו התאוות גורמות לו לכפור כדי שיוכל לעשותם, והם נעשים כשוחד המעוור עיני חכמים, יע"ש באריכות.
נמצא דהכופר אינו שוטה אלא הולך אחר תאוותיו ושפיר חוטא הוא ככל החטאים.
עברתי קורס מרצים של ערכים ובאמת כל א' שיודע ורוצה יכול להיות מרצה של ערכים וכפי שהם אומרים כן, (אם כי הם לא קבלים הרבה מרצים) וומתוך הדברים שמלמדים שם, א' כישורים של מרצה, שצריך ללמוד את זה (אכן יש כאלו שיש להם כבר גישה לזה, ויש שאין להם ידע בזה). ב' מלמדים איך להוכיח לאחרים על מציאות הבורא וכד', ולא תמיד אפשר להוכיח את זה בצורה פשוטה מכל מיני סיבות שונות, וזה דורש למידה ונסיון.
בהנחה שכוונתך ל'מפץ הגדול'.
א. בין זה לאתאיזם אין וכמלא נימה, זה תאוריה שנועדה להסביר כיצד נראו השניות הראשונות לבריאת העולם, ולא כיצד ולמה זה ארע.
למיטב עניות דעתי, תאוריה זו נכונה והיא כתובה שחור על גבי לבן בפסוקים הראשונים של התורה, אבל זה נידון למקום אחר.
לגבי השאלה למה לא כולם יודעים להוכיח בקלות, אני רוצה לשלוח אנשים להתווכח עם אנשים הטוענים שהעולם שטוח... אי אפשר לדבר עם קירות!
השאלה צריכה להיות האם תשתכנע כשישב מולך חילוני.
ופה נראה לי שהתשובה היא לא!
וממילא אני מתחבר מאוד לסברה שהכופר הוא משוגע.
ואולם כאמור הגרא"ו ביאר שהוא משוחד.
קושיית הגרא"ו שייכת בעיקר על אריסטו, שישב וחקר עד מקום ששכלו מגיע (וזה די הרבה), ולכן די מתבקשת השאלה איך הוא לא הגיע למסקנה הנכונה.
בקשר לאדם הפשוט, לא מן ההכרח שהוא ישתכנע אחרי המשפט הראשון שתאמר לו, ואחרי הכל המדע היום הציב תאוריות למיניהם, גם אם לא נכונות.
בהקשר לדברי הרבנים החשובים:
הרב @קול שופר , לפני שתלין על הרב @בד קודש תקרא את המאמר שלו ואז תשוב לשולחן הדיונים.
הרב ה @אברך מישיבת מיר , קשה לי להאמין שבקורס נתנו לכם רק את הכלים להעביר את החומר והתבססו על מה שתכינו בעצמכם.
והרב @פנחס ע אתה צריך להבין שיש גם פרופסורים לפיזיקה, שלא תמיד השתכנעו על הרגע הראשון שנכנסו לאונברסיטה (ול"ד כי הם 'משוחדים', והראי' שחלקם אכן חזרו אח"כ בתשובה).
ואגב, הרבנים שכה בטוחים בעצמם, אשמח לשמוע היכן רכשתם את השכלתכם בתחום זה, ומה שמעתם מפי המינים. (נ.ב. כמדומני שנוצר בו ערבוב מסויים. אין הקשר ישיר הבין שאלת יצירת היקום ('המפץ הגדול') והתפתחות המינים ('אבולציה') לדיון על קיום הא-ל. ההקשר הוא סיבה ומסובב, אבל לא מן ההכרח שהדברים תלויים זה בזה)
לא מדובר ב'השכלה' שיש 'לרכוש' אותה.. לדידי דברי החינוך ור' אלחנן שציטטתי לעיל מספיקים די והותר
- תנאי הסף הנדרשים להבנתם הם כישורים מינימליים ומוכנות נפשית..
(נ.ב. כמדומני שנוצר בו ערבוב מסויים. אין הקשר ישיר הבין שאלת יצירת היקום ('המפץ הגדול') והתפתחות המינים ('אבולציה') לדיון על קיום הא-ל. ההקשר הוא סיבה ומסובב, אבל לא מן ההכרח שהדברים תלויים זה בזה)
לכאו' התשובה פשוטה, דמציאות הבורא היא דבר שלא יכול להיתפס בשכל אנושי, דמיד צפה השאלה ממה התחיל הכל וכו',
וע"כ צריך לאמונה שכך הוא הדבר, אף שאין הדבר מובן לנו.
