ימח שמו וזכרו על אפיקורוס

[חקר הלכה]

קונטרס ממשתה היין בשם האבני נזר

כה והנה מפורסם בשם האבנ"ז זצ"ל מובא בספר סדר ליעקב ע ל ע"ז ח"ב עמ' שכ"ט ורפ"ה שאסור לומר על שום יהודי אפילו רשע גמור ימח שמו כיון דאשתו חייבת ביבום וכתוב בתורה במצוה של יבום ולא ימחה שמו מישראל ואיך יכול לומר נגד התורה ימח שמו שהרי אם היה מת בלי ילדים היתה אשתו חייבת ביבום וממילא המן אם היה מת בלא בנים וא שתו היתה ישראלית היתה חייבת ביבום ואם כן איך אפשר לומר עליו ימח שמו שזה נגד רצון התורה

אוצר החכמה

tablet.otzar.org

 

[חקר הלכה]

שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן כח
עוד בהנ"ל
אחדשה"ט בידידות נאמנה, ב"ה ה' לסדר וראשו מגיע השמימה התשל"א ברוקלין נ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרה"ג וו"ח נו"נ אי"א וכו' חוב"ט כש"ת מוה"ר זאב וואלף גליק שליט"א ר"מ בישיבת קיוויאשט ברוקלין נ"י.
על דברי הערתו מש"כ בספרי ח"ג סי' כ"ט דגם על המינים יש להתפלל שישובו לה' וע"ז השיג עלי מכמה מקומות הנה דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ואשלח לו צילום מתש' אחת שכתבתי קרוב לעשר שנין לידי"נ הגאון הצדיק ר' ישראל וועלץ שליט"א בירושלים עיה"ק ושם ימצא ישוב לרוב דבריו בס"ד כי שם הארכתי קצת בהני עניני.
ומה שהביא קושית מהרש"א ז"ל ברכות י' ע"א שהקשה אברוריה דביתהו דר"מ דמה מהני בקשת רחמים על הפושעים שיחזרו בתשובה הא אמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכמ"ע יצא לישב דיש להתפלל שיכיר בורא עולם ואז ממילא ישוב לה' הנה אשלח לו גם בזה צילום מש"כ בזה לח"א בישוב קושית המהרש"א ואדרבה דברי מהרש"א לכאורה תמוהים מגמ' מפורשת סוטה י"ד ע"א דמפורש שם דגם משה רבינו התפלל על הפושעים שיחזרו בתשובה וכתב המהרש"א שכן מפורש בתורה מי יתן והי' לבבם זה וגו' וזה אחת מהזכותים שחישב ליה הקדוש ברוך הוא ע"ש ודברי רבינו המהרש"א צ"ע.
ומכאן פלא נמי על מרן הגה"ק אדמו"ר ממונקאטש בד"ת מהד"ב אות מ"ו שהביא מע"כ במכתבו (אין לי בביתי הכרך הנ"ל ואולי יועיל בטובו להמציאו לי ואני אי"ה אשלם לו כפי המחיר בס"ד) שהביא דברי גמ' ברכות הנ"ל וכתב דאין הלכה כברוריה ואין לאשה חכמה אלא בפלך והש"ס לא חש כלל לדברי ברורי' אבל הנה מגמ' סוטה מפורש דגם משה רבינו התפלל עליהם וחכמת אשה בנתה ביתה גם מגמ' תענית כ"ג באבא חלקי' ואשתו שהתפללו על גשם ואתא מטרא מצדה על שהתפללה על הני בריוני שיחזרו בתשובה וחזרו בתשובה ע"ש הרי שהסכימו לאשת אבא חלקי' מן השמים ושתים עשו לה חדא דחזרו בתשובה ע"פ תפלתה ועוד דאתא מטרא בשביל זכות זה.
אלא דמהתם ליכא ראי' אלא על בריוני או פושעי ישראלים שאינם מינים ועיין רש"י שם בתענית הנ"ל בריוני מלשון בורים וע"ה אבל על מין אכתי אין ראי' מהתם אמנם לבר מראיות שהבאתי בספרי הנ"ל מי לנו גדול מרבינו האר"י הקדוש אשר מפיו אנו חיים וכתב בשער היחודים פרק י"ח יחוד להשיב בתשובה לאיש אחד שנשתמד והועיל לו ושב לדת ישראל והוא בדף כ"ג מדפי הספר דפוס לעמבערג למעיין שם ובש"ע האר"י ז"ל הל' תפלה סי' י"ח וז"ל והנה מי שיחזור בתשובה איזה רשע או איזה מומר מדת ישמעאלית יכוון הכוונה שנתן מורי ז"ל לאחד בעד בנו שנשתמד להחזירו בתשובה ומועיל לו ושב לדת ישראל והוא כי בברכת השיבנו שבבא"י צריך לכוין כנזכר וקודם חתימת הברכה יאמר יר"מ ה' או"א שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזיר בתשובה שלמה כל פושעי עמך ישראל ועיין מראה כהן שם שהוא הי' להר"ם אלשיך ז"ל שנשתמד בנו ר"ל והועיל להחזירו מבואר עכ"פ מדברי רבינו הגדול האר"י החי ומהר"ם אלשיך והבאים אחריהם להתפלל על המינים והמשומדים ואדרבה הניח לן כוונה מיוחדת ויחודים על זה. ומה דקשה לי' לכ"ת מכמה פסוקים בתהלים שדוד המלך קלל את הרשעים יעיין מש"כ בתשובה להגר"י וועלץ שליט"א תי' על זה.
ומה שהקשה עוד מהא דאמרו בגמ' כל הפורש מן המינות מיית וא"כ ממילא א"א שיחיו הנה אכתי אין זה פוטר אותנו מלהתפלל עליהם שיחזרו בתשובה אף שימותו אח"כ מ"מ מוטב שימותו צדיקים משיחיו רשעים ח"ו אמנם גם בזה לכאורה יש לי דברים בהבנת הענין דהנה הכ"מ בה' ע"ז הביא קושית הרמ"ך בסתירת דברי הרמב"ם שבה' תשובה כתב הרמב"ם אין לך דבר העומד בפני התשובה ובהל' ע"ז כתב דכל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים ע"ש ובענייתיינו דקדקתי במקום אחר מגמ' מפורשת כל השומר שבת כהלכתו אפילו עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו הרי דאפילו עובד ע"ז מוחלין לו וכן מצינו מעשה רב במנשה בן חזקיהו המלך שקב"ה חתר חתירה מתחת כסא כבודו וקבלו בתשובה ולא מת ובאמת כי גמרא מפורשת הוא לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה הרי דאפילו מע"ז הורו שיש תשובה (ע"ז ד') ובירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים בע"ז ממש ואפ"ה תפשו הקדוש ברוך הוא בבגדו ואמר לו חזור בך (סנהדרין ק"ב) ועיין יד רמה דרך משל הוא שהוכיחו הקדוש ברוך הוא ע"י נביאיו שיחזור בו והבטיחו בטובת עוה"ב ע"ש הרי עכ"פ מפי דברי חז"ל מפורש דתשובה מהני אפילו לעוע"ז ח"ו. והדבק בדרכיו כתוב.
והא דאמרו לא ישיגו אורחות חיים יש לומר בב' אנפי או יאמר לפמ"ש רש"י שם ע"ז י"ז דהם ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזירת מלך עליהם למות נראה דאין הכוונה שמיד ימותו וא"א להם לחיות כלל אלא שימותו קודם זמנם או יאמר לפמ"ש גדולה תשובה שמארכת ימים אבל בע"ז אינה מארכת ימים אלא מת בעתו והיינו לא ישיגו ולא אמר ולא יחיו אלא לא ישיגו ארחות חיים עוד.
ועל השלישית אני בא דנראה לומר לפמ"ש המפורשים ז"ל אמ"ש ודוד בא עד הראש בקש דוד לעבוד ע"ז ופי' לפמ"ש דלא הי' דוד ראוי לאותו מעשה דבת שבע אלא כדי להורות הכ"נ רצה להורות תשובה בענין ע"ז ולא הניחו חושי הארכי ולכאורה למה לי' לדוד להורות תשובה והרי כבר אמרו לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה אלא להורות תשובה וא"כ כבר ידענו דתשובה מועלת על ע"ז וי"ל דמאותה מעשה לא למדנו אלא כשהציבור חטאו ח"ו בע"ז מועיל להם תשובה אבל ליחיד לא למדנו ורצה דוד להורות תשובה ליחיד. והחלוק בין יחיד לצבור הוא מבואר בכמה מקומות ובגמ' ע"ז ה' שאני צבור דנפיש רחמייהו ועיין עבודת עבודה ע"ז י"ז מה שהאריך בזה ואין הזמן גרמא לאסוף גורנא.
ולפ"ז הי' אפשר לחלק עוד דעל צבור שחטאו ברבים שפיר מועיל להם תשובה וישיגו ארחות חיים וכל יחיד ויחיד אף שמועיל לו תשובה מ"מ לא ישיג ארחות חיים ולפ"ז הי' אפשר לדחות ראי' מירבעם ומנשה בן חזקיהו דכצבור דמי דהוא מלך ורבים תלוי בו וא"כ לא הי' ראי' מירבעם ומנשה כנ"ל ומיהו מדברי האר"י והנ"ל ודאי ראי' למ"ש וע"כ צ"ל כמ"ש בתשובה להגר"י וועלץ שליט"א.
[ובמקו"א כתבתי עוד חילוק חדש דדוקא למי שאינו עוסק בתורה היא דכתיב ולא ישיגו ארחות חיים דהיינו דכך הטבע אבל העוסק בתורה כי הם חיינו ואורך ימים בימינה שלא כדרך הטבע זה ודאי יועיל אפילו לע"ז תשובה ודומה לזה בסוטה אם יש לה זכות חולה לא מתה כי זכות התורה מאריך ימים].
ובשו"ת אב"נ הביא ראי' דלא לקלל אדם מישראל ימח שמו וזכרו מהא דקיי"ל מומר חולץ ומייבם והטעם דצריך לחלוץ הוא משום דלא ימחה שמו ואפילו למ"ד דמומר אינו חולץ (דעת רב יהודאי גאון) מ"מ אשת מומר לכ"ע צריכה יבום או חליצה ואי נימא דמומר מצוה לימח שמו א"כ אמאי אשת מומר צריכה יבום והלא הטעם של יבום כתבה תורה ולא ימחה שמו מישראל וא"כ מוכרח דבמומר נמי איכא טעם לומר דלא ימחה שמו ובבחינת לבלתי ידח ממנו נדח ואם התורה התירה לו איסור אשת אח עיין רש"י יבמות (נ"ד) שיבמה בכלל איסור אשת אח ומשום לא ימחה שמו התירוה כ"ש דאין לנו לומר ימח שמו. אלא דבאמת בפ' נצבים כתיב פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וגו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים הרי דהתורה אמרה מחיית השם על השורש פורה ראש שהוא ע"ז אמנם עיין רמב"ן שם שהזכיר השורש לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשרש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת ואמר פורה ראש לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בעו"כ לא יוליד מודה בה ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרשו ע"ש ועי' אה"ח הקדוש שם דע כי שורש נשמות עם בנ"י וכו' א"כ נראה באמת דכל שאינו משורש הזה אסור לקללו בימח שמו וגם השורש הנ"ל השם בעצמו ימחהו ויש בזה דברים נסתרים ליבא לפומא לא גליא.
והשי"ת שמו הגדול יעמוד לנו שלא נשנה ח"ו ממנהג אבותינו בידינו למען שמו הגדול והנורא ויצילנו אנו ובנינו ובני בנינו עד בגצ"א ממחשבות זרות ודעות כזביות ויעשה רצונינו לעשות רצונו תמיד כל הימים בלי שום תערובת מחשבת פסול ח"ו אמן סלה ועד, וללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי ת"ת באהבה כפי הקבלה המסורה לנו ממשה רבינו מסיני. ועיין בסמוך לעיל מש"כ עוד מגמ' ברכות נ"ז ע"ב וטש"ע א"ח סי' רכ"ד הרואה מקום שנעקרה משם ע"ז אומר והשב לב עובדיה לעבדך ומבואר להדיא דאפילו אעוע"ז יש להתפלל שישובו לה'. וז"ב בס"ד.
ומה שהביא קושיא בשם תלמיד אחד האיך ר"מ הלך בעצת אשתו הא אמרינן בהזהב דבמילי דשמיא לא ישאל עצת אשתו ולא ידענא מאי קשיא ליה דאטו עצה הוא שנתנה והלא מקרא מלא היא שאמרה לו והרי אפילו תלמיד לרב צריך לומר לו כך כתיב בתורה ואגב הי' נראה לדייק דאמרה מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ולכאורה בסתם הי' לה לומר שאסור להתפלל עליהם שימותו ולהנ"ל י"ל דלהדיא הי' אסור לומר ולכן אמרה בדרך כבוד מי כתיב וכו'

 

[מרכז]

ובזהר הקדוש בראשית ק"ח פרשת וירא, כתוב שאסור להתפלל שהרשעים ימותו, שאילו סילק הקב"ה את תרח, אף שעבד ע"ז, לא היה בא אברהם אבינו ע"ה.

 

[בית תפילה]

יחסם של גדולי ישראל לרב קוק | אספקלריה תורנית

עלה בליבי חלום מתוק... להכנס לפורום מזרוחניקי ולהביא שם ציטטות מרבותיהם איך שהעריכו את האדמו"ר מסטמאר/ר' חיים מבריסק/ר' אלחנן וסרמן/החפץ חיים וכו' כל גדולי רבותינו, ואז לעשות אחד ועוד אחד- אם הם כתבו להם תארים מופלגים אז ע"כ שאחזו כמותם בהשקפה על היהדות, והרי כל הנ"ל כתבו באש וגופרית על...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אברך מעמיק]

רבי יונתן מלוניל כותב על הגמ' בע"ז יז. הרחק מעליך דרכך זו מינות, "זה תלמידי ישו הנוצרי ימח שמו וזכרו".

לחץ כדי לכווץ...

על ישו באמת התקבל בכל בישראל לכנותו ימ"ש, וכדבר פשוט.
ובאמת כמו שציין הרב @מרכז שמסית ומדיח שאני, וישו כנודע מחז"ל [אי קאי עליו] 'הסית והדיח את ישראל'
אבל באמת מענינת דעת הרמב"ן שציין על הצדוקים 'ימח שמם' ועל זה לא שייך לחלק מה שכתבתי לעיל בין 'מהרה יאבדו', לבין 'מחיית שם' הכולל גם את הבנים.
אבל הנה מאידך ברור הדין שגם אותו האיש היתה אשתו חייבת ביבום, וגם אותם שנאמ' עליהם 'ומחה ה' את שמם' הרי נשותיהם חייבות ביבום, ואם כן בהכרח כי הנהגת היבום הוא מצוה המוטלת בגדר קבוע.
אגב יכול להיות שקללה אינה דומה למערכת החוקים של יבום, אלא זה כעין דיני שמים, ואם כן ודאי שייך לומר על אנשים מסוימים, כמו שכתוב על ה' 'ומחה את שמו מתחת השמים'.

 

[מרכז]

יחסם של גדולי ישראל לרב קוק | אספקלריה תורנית

עלה בליבי חלום מתוק... להכנס לפורום מזרוחניקי ולהביא שם ציטטות מרבותיהם איך שהעריכו את האדמו"ר מסטמאר/ר' חיים מבריסק/ר' אלחנן וסרמן/החפץ חיים וכו' כל גדולי רבותינו, ואז לעשות אחד ועוד אחד- אם הם כתבו להם תארים מופלגים אז ע"כ שאחזו כמותם בהשקפה על היהדות, והרי כל הנ"ל כתבו באש וגופרית על...

forum-otzar-hatorah.co.il

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שיש פירכות לסיפור הזה שהבאת שם, אבל זה לא מעניין האשכול ולכן לא אביא כאן (אני מנוע מלהגיב שם).

על ישו באמת התקבל בכל בישראל לכנותו ימ"ש, וכדבר פשוט.
ובאמת כמו שציין הרב @מרכז שמסית ומדיח שאני, וישו כנודע מחז"ל [אי קאי עליו] 'הסית והדיח את ישראל'
אבל באמת מענינת דעת הרמב"ן שציין על הצדוקים 'ימח שמם' ועל זה לא שייך לחלק מה שכתבתי לעיל בין 'מהרה יאבדו', לבין 'מחיית שם' הכולל גם את הבנים.
אבל הנה מאידך ברור הדין שגם אותו האיש היתה אשתו חייבת ביבום, וגם אותם שנאמ' עליהם 'ומחה ה' את שמם' הרי נשותיהם חייבות ביבום, ואם כן בהכרח כי הנהגת היבום הוא מצוה המוטלת בגדר קבוע.
אגב יכול להיות שקללה אינה דומה למערכת החוקים של יבום, אלא זה כעין דיני שמים, ואם כן ודאי שייך לומר על אנשים מסוימים, כמו שכתוב על ה' 'ומחה את שמו מתחת השמים'.

לחץ כדי לכווץ...

הבאתי מר' משה שטרנבוך שליט"א, רק את הלמטה אני כתבתי.

ואגב, יש לצטט גם את דברי הנצי"ב (משיב דבר ח"א סי' מ"ד), זה קשור גם לעוד כמה ענינים... שמרוב שנאת הרשע - יוצרים פירוד הרסני גם כלפי אחרים, ומפרשים יותר מדי מעשים כמעשי כפירה, וז"ל :


וכן בפתיחה לספר בראשית : "והענין דנתבאר בשירת האזינו עה״פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. ע״כ מפני שנאת חנם שבלבם זא״ז חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו עי״ז לידי ש״ד בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע״ז היה צדוק הדין. שהקב״ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע״ג שהוא לש״ש דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.
וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה״ע אפי׳ עובדי אלילים מכוערים. מ״מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח א״א להתפלל על סדום. אע״ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מ״מ חפץ בקיומם. וברבה פ׳ וירא (פמ״ט) איתא ע״ז שאמר הקב״ה לא״א אהבת צדק ותשנא רשע. אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען ע״כ וכו'. והיינו ממש כאב המון גוים שאע״ג שאין הבן הולך במישרים מ״מ שוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן וד״א נפלא על דבר אברם את לוט כמו שנתבאר פ׳ לך. וכן ראינו כמה נח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו כמבואר במקומו. ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעקרו לולי ה׳. מ״מ דבר עמו דברים רכים עד שאמרו ע״ז בב״ר (פע״ד) קפדותן של אבות ולא ענותנותן של בנים ע״ש. ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בד״א. מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומש״ה נקרא כמ״כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעת רוה״ק לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא נביא אוה״ע. וראשו במקור הטומאה.אכן התפלא על רוע הילוכו בד״א שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדושה. אבל מ״מ לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. וע״ז צעק תמות נפשי מות ישרים. היינו מקיימי הבריאה."

 

[תורה תמימה]

בהגדש"פ מספר הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל

הייתי פעם בדרשה של דרשן מצוין. הוא דיבר שם על אחד מהמשכילים האפיקורסים. מרוב התלהבות, באחת הפעמים שהזכיר את שמו, נפלט לו מהפה: "ימח שמו וזכרו".

אחד מהקהל, שהיה רובו ככולו מורכב מאנשים אשר מרחוק באו, העיר לו כי לא נכון לומר כך על יהודי, יהיה אשר יהיה.

הדרשן, שהיה אדם פיקח מאד, קיבל את דבריו, ואמר שאכן היתה זו "פליטת פה", ואין לומר כך על יהודי, למרות שהוא בטוח שזוהי ברכה גדולה עבורו, והוא ענה "אמן" כששמע את הברכה הזאת.

הוא הסביר את דבריו: למעלה בשמים אין לו מנוחה, לאותו אפיקורוס. אולי קצת בחופשה הגדולה שלא לומדים בבתי הספר את הספרים שלו… אבל מיד עם תחילת שנת הלימודים מכניסים אותו שוב לגיהנום ושורפים אותו.

בגיהנום הוא צועק: "רבונו של עולם! ימח שמי וזכרי! מתי כבר ישכחו ממני? מתי כבר ישכחו מהספרים שלי? שכבר ימחה שמי מן העולם"…

ביום הדין הגדול ידונו את האדם על אותם פירות, ופירי פירות, שמעשיו המשיכו והתגלגלו לאחר מותו, לדורות הבאים.

 

[תורה תמימה]

כמעט על כל גדולי ישראל יש סיפורים שאמרו יימח שמו על מישהו

לחץ כדי לכווץ...

גוזמא קאמר

 

[בית תפילה]

כמובן שיש פירכות לסיפור הזה שהבאת שם

לחץ כדי לכווץ...

לא נוח לך לשמוע, אז יש פירכות לסיפור? סיפור מאומת במאה אחוז. ואני מאמין שהרב @יואל אלחנן יכול לצטט עוד מקורות

 

[עוזי ומגני]

איך עדין לא הביאו כאן
את המעשה הידוע ממרן הגראי"ל זצוק"ל
שאמר כן על יאיר לפיד שר"י

 

[מאן דהו]

איך עדין לא הביאו כאן
את המעשה הידוע ממרן הגראי"ל זצוק"ל
שאמר כן על יאיר לפיד שר"י

לחץ כדי לכווץ...

 

[אין עוד]

לדעתי כל הנושא של להגיד ימח שמו, הכל לפי העניין,
דהיינו הרמב"ן בזמנו ראה לצורך להוקיע את הצדוקים,וכן החת"ס על משה מנדלסון, וכן הגראי"ל שטיינמן על לפיד' וכדו' וכדו'
ובוודאי שאין דרכו של יהודי להתעסק בשלילי ולדבר בכזה מין אופן,
אא"כ הצורך מחייב זאת, או משום להשיב מלחמה (כמו בלפיד), או משום שלא יסחפו אחריו (כמו במשה מנדלסון).
והדברים ברורים ביותר.

 

[שבחת]

אני לא מבין את הראיה מלא ימחה שמו אם הקב''ה ירצה שימחה שמו הוא ידאג לזה ובאופן כללי הקב''ה לא רוצה שימחה ולכן צווה על היבום אבל מאן יימר לן שאין כאלה שהוא רוצה שימחה שמם

 

[בד קודש]

ובזהר הקדוש בראשית ק"ח פרשת וירא, כתוב שאסור להתפלל שהרשעים ימותו, שאילו סילק הקב"ה את תרח, אף שעבד ע"ז, לא היה בא אברהם אבינו ע"ה.

לחץ כדי לכווץ...

גמ' מפורשת בברכות דף י. ממעשה בריוני דהוו בשיבבותיה דר"מ וברוריה

 

[חד מבתראי]

אני לא מבין את הראיה מלא ימחה שמו אם הקב''ה ירצה שימחה שמו הוא ידאג לזה ובאופן כללי הקב''ה לא רוצה שימחה ולכן צווה על היבום אבל מאן יימר לן שאין כאלה שהוא רוצה שימחה שמם

לחץ כדי לכווץ...

מעצם זה שהקב"ה לא מיעט אשת מומר מייבום, הוכיח הגרי"ח זוננפלד שאין רצונו ית' שימחה שמו.
מה ההיגיון לומר שה' רוצה שימחה שמו, ואם כל זה הוא ציווה עלינו לפעול לכך שזה לא יקרה?

 

[שבחת]

כי בדרך כלל הוא לא רוצה כמו שצווה על פו''ר אף שיש כאלה שהוא לא רוצה שילדו וחיבים כרת וערירי ועל לא תעמוד אף שיש כאלו כמיכה שנתן בלבינה ולבסוף עבד עבודה זרה והוא יש לו את הדרכים שלא יקיימו

 

[חד מבתראי]

הגמרא בשבת (קי"ז. ???, ועמכם הסליחה), דנה על להציל ס"ת שכתבו מין מפני הדליקה, ואומר שם ר' טרפון, אקפח את בני וכו' שעדיף להכנס לבית ע"ז ולא להכנס לביתיהם, שהם יודעים את האמת, אז הם יותר גרועים. עיי"ש.

לחץ כדי לכווץ...

מדובר שם על ה'מינים', = הנוצרים, ואין ענין לפושעי ישראל בכללות.
ועליהם אנחנו אומרים (או אמורים לומר..) כל יום שלושה פעמים "והמינים כרגע יאבדו".
(וגם הסיבה שאמרת זה לא מה שמופיע שם).

 

[חד מבתראי]

כי בדרך כלל הוא לא רוצה כמו שצווה על פו''ר אף שיש כאלה שהוא לא רוצה שילדו וחיבים כרת וערירי ועל לא תעמוד אף שיש כאלו כמיכה שנתן בלבינה ולבסוף עבד עבודה זרה והוא יש לו את הדרכים שלא יקיימו

לחץ כדי לכווץ...

בקשר לטענה על פו"ר לא הבנתי - כוונתך למה הם צוו על הפו"ר?
או למה הם יולדים למעיישה? (שזה גמ' בע"ז).
לא הבנתי מה מנע מהקב"ה לכתוב בתורתו שאשת מומר פטורה מייבום וחסל?
'לא פלוג'?

 

[שבחת]

צודק חוזרני בי

 

[צריך עיון]

לכאו' מי שדינו דמורידין ואין מעלין [ורק דאין עושין כן בפועל מטעמא דהחזו''א או מטעם הפשוט שא''א..] מה חיסרון יש לייחל שיאבדו מן העולם
[אך קצת יל''ד דבשלמא להורידם בפועל זה כל מה שבידינו לעשות, אך אם כבר אתינן לתפילה אדרבה נתפלל שיחזרו למוטב, ועי'].

אך מי שאין דינו כן, למה נתפלל שיקרה לו כן.

ומי שכבר מת, מצד אחד א''א לו לשוב למוטב, ומאידך מה איכפת לנו בו, אם לו משום שם רשעים ירקב [אגב, זה ודאי שרי למימר].