שטיין

משתמש רשום
gemgem
הודעות
72
תודות
363
נקודות
46
בשנה שעברה שמעתי שיעור מאחד מרבני הקהילות בירושלים,
אני לא כ"כ זוכר מה היה התשתית והרעיון.
רק אני זוכר פרט אחד שהפתיע אותי,
הוא אמר שאם יש ילד בגיל חנוך, שאתה רואה בתחילת ליל הסדר שהוא בכיוון להירדם.
תקרא לו, ותמזוג לו ארבע כוסות שישתה אותם בזה אחר זה.
כך שיקיים דין ארבע כוסות.
והוא הדין לכאו' שבאותו מעמד יביא לו לאכול אף ב' כזיתים של מצה, ויאמר 'רבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו''

הדברים לכאו' יכולים להיות מצויים במי ששוהה בליל הסדר בבית חולים וכיוצ"ב,
שיוכל אולי בדקה שתים לגמור את כל ליל הסדר.

השאלה היא אם זה נכון, אם זה מועיל?
נשמח לשעת חו"ר הפורום בזה,
אשמח מאד גם במקורות, לכן וגם ללא.
 
בשנה שעברה שמעתי שיעור מאחד מרבני הקהילות בירושלים,
אני לא כ"כ זוכר מה היה התשתית והרעיון.
רק אני זוכר פרט אחד שהפתיע אותי,
הוא אמר שאם יש ילד בגיל חנוך, שאתה רואה בתחילת ליל הסדר שהוא בכיוון להירדם.
תקרא לו, ותמזוג לו ארבע כוסות שישתה אותם בזה אחר זה.
כך שיקיים דין ארבע כוסות.
והוא הדין לכאו' שבאותו מעמד יביא לו לאכול אף ב' כזיתים של מצה, ויאמר 'רבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו''

הדברים לכאו' יכולים להיות מצויים במי ששוהה בליל הסדר בבית חולים וכיוצ"ב,
שיוכל אולי בדקה שתים לגמור את כל ליל הסדר.

השאלה היא אם זה נכון, אם זה מועיל?
נשמח לשעת חו"ר הפורום בזה,
אשמח מאד גם במקורות, לכן וגם ללא.
בשו"ע נפסק שד' כוסות שלא על הסדר לא יצא אמנם הבה"ל אומר שבדיעבד יצא

* שלא כסדר לא יצא - עיין מג"א שכתב דכסדר מיקרי כשאומר ההגדה בינתים והוא מדברי הרשב"ם ומשמע לכאורה דכשלא אמר ההגדה בינתים אפילו שהה בין כוס לכוס מיקרי שלא כסדר ולא יצא אכן מלשון הש"ס משמע דאיכא קפידא רק כשישתה אותן בב"א והיינו או כפירוש רש"י בפעם אחת או עכ"פ כפירוש שארי מפרשים אפילו בזה אח"ז רצופין אבל אם שהה בינתים אף דודאי עבר איסור מה שלא הסמיך אמירת ההגדה לכל כוס כמו שתקנו חכמים מ"מ בדיעבד לא הפסיד הכוסות ומצאתי פלוגתא בזה בין הב"י להפר"ח עיין בב"י בסימן תפ"ד לענין ברכת המזון ודעתו שם דבדיעבד יצא וכמש"כ ובפר"ח חולק שם עליו מהא דכאן דכשלא אמר על הסדר לא יצא ובאמת אין השגה מזה על הב"י וכמו שכתבנו ואח"כ מצאתי במאמר מרדכי שגם הוא כתב כדברינו לישב דברי הב"י וכעין זה כתב ג"כ בנהר שלום שם עיי"ש. ודע דלפי מה שפסק הש"ע דנשים חייבות ג"כ בד' כוסות כאנשים א"כ צריכות ליזהר שיאמרו סדר ההגדה על כל כוס וכוס או שעכ"פ ישמעו מבעליהן דאל"ה לדעת הפר"ח אפילו בדיעבד לא יצאו בשתיית הכוסות דהוו כמו ששתאו בבת אחת ואפי' לדעת הב"י שלא הפסידו בדיעבד מצות כוסות מ"מ תקנת חכמים הוא לשתותן על סדר הגדה דכל מצות הנוהגות באותו לילה נוהגות גם בנשים וכמבואר בסי"ד:
וכיון שכך כידוע דעת הגרי"ש אלישיב שאין דין חינוך לקיום בדיעבד
וע"כ לכאו' לא יהני עצה זו
מה שאני נוהג זה אחר עבדים היינו
לתת לילדים לשתות כוס שני
ונותן להם כזית מצה ומרור
ואם הולכים להירדם הם מברכים ברכת המזון וכוס שלישי
ומקצת הלל וכוס רביעי
 
דברים לכאו' יכולים להיות מצויים במי ששוהה בליל הסדר בבית חולים וכיוצ"ב,
חשוקי חמד פסחים דף קח עמוד ב
רופא שאין באפשרותו לשתות את הד' כוסות על סדר ההגדה
שאלה. רופא או חולה שאין באפשרותם לעשות הסדר כתיקונו ולשתות את הכוסות על סדר ההגדה, אלא באפשרותם לשתות את הכוסות בבת אחת, ואת ההגדה יגידו בנפרד בדרך, או במקום אחר, איך ינהגו למעשה?
תשובה. כתב הביאור הלכה (סימן תעג ס"ח ד"ה שלא כסדר) שדעת הב"י ורוב האחרונים שכל מה שלא יוצאים ידי חובת ד' כוסות, הוא רק כששותה אותם בבת אחת, אבל אם שהה בינתים אף דודאי עבר איסור מה שלא הסמיך אמירת ההגדה לכל כוס כמו שתיקנו חכמים, מ"מ בדיעבד לא הפסיד הכוסות, אך דעת הפר"ח שאם אינו אומר את ההגדה בין כוס לכוס לא יוצא. ולכן רופא שאינו יכול לשתות הכוסות על סדר ההגדה, עכ"פ ישהה בין כל כוס וכוס ואז יצאו ידי חובת ד' כוסות לשיטת הב"י והביאור הלכה. אמנם אם גם אין לו זמן לשהות בין הכוסות יש לדון האם יש ענין שישתה ד' כוסות ברציפות.
והנה התוס' בריש ערבי פסחים (דף צט ע"ב ד"ה לא יפחתו) כתבו דאולי אפשר להוציא ידי חובת אחרים בד' כוסות, וכתבו עוד דמה שכתוב בגמ' הכל חייבין בארבע כוסות, הכוונה ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך, משמע דס"ל דד' כוסות הוא דין בהגדה שהגדה חייבת להאמר על כוס, וכן הוא לשון המשנה, מזגו לו כוס וכאן הבן שואל. ויעוין באור שמח (פ"ז מהלכות חמץ ומצה ה"א) שכתב דמה שכתב הרמב"ם דמצוה לספר יציאת מצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, היינו כמו שמן התורה יש מצוה לקדש ומדברי סופרים צריך לזכרו על היין, וכי לית ליה יין מקדש אריפתא, כן הוא כאן מצוה מן התורה לזכור הנסים ולספר אותם, ורבנן תקנו על היין, וכי לית ליה יין אומר ההגדה על הפת, כמו בקידוש. לפי זה אין ענין בשתיית ד' כוסות ברציפות.
אכן יעוין ברמב"ם (פ"ז הלכות חמץ ומצה ה"ט) ששינה מלשון הגמ' וכתב 'שתאן חי ידי ד' כוסות לא יצא, ידי חירות יצא', וכתב מרן הגרי"ז שהרמב"ם סובר דאיכא ב' דינים: א. אמירה על הכוס. ב. שתיית כוסות בדרך חירות [כלומר לעשות מעשה עשיר ולשתות ד' כוסות יין], ולכן שתאו חי לא יצא ידי חירות משום שחסר בחירות דאין זה ערב לחיך, וא"כ השותה את הכוסות בבת אחת, עכ"פ קיים את דין השתיה בדרך חירות. ולכן אם אין שום אפשרות אחרת, אם יכול הרופא, יש ענין לשתות ד' כוסות ברציפות.
 
העיקר תלוי בגדר החיוב אם הוא 'לראות' או 'להראות' א''ע.

עברתי מקופיא אבל חיוב להראות הוא גם לתת לילד לשתות או לשתות בפני הילד?
אא"כ נימא חיוב חינוך על להראות, אולם צ"ב כיצד אפשר לחנך לכך אי המצווה היא הפנימיות ולא המעשים גרידא?
 
בשנה שעברה שמעתי שיעור מאחד מרבני הקהילות בירושלים,
אני לא כ"כ זוכר מה היה התשתית והרעיון.
רק אני זוכר פרט אחד שהפתיע אותי,
הוא אמר שאם יש ילד בגיל חנוך, שאתה רואה בתחילת ליל הסדר שהוא בכיוון להירדם.
תקרא לו, ותמזוג לו ארבע כוסות שישתה אותם בזה אחר זה.
כך שיקיים דין ארבע כוסות.
והוא הדין לכאו' שבאותו מעמד יביא לו לאכול אף ב' כזיתים של מצה, ויאמר 'רבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו''

הדברים לכאו' יכולים להיות מצויים במי ששוהה בליל הסדר בבית חולים וכיוצ"ב,
שיוכל אולי בדקה שתים לגמור את כל ליל הסדר.

השאלה היא אם זה נכון, אם זה מועיל?
נשמח לשעת חו"ר הפורום בזה,
אשמח מאד גם במקורות, לכן וגם ללא.
מקור הדין נמצא בפסחים ק"ח: שתאן בבת אחת לא יצא וברש"י פי' בבת אחת ששם את השיעור בכוס אחת אך הרשב"ם ותוס' פליגי וסבירי דאיירי ששתה אותם רצופים. ולכא' לפי רש" יצא יד"ח בזה אחר זה.
 
אכן,
לזאת הייתה כוונתי.

ולקושייתו, הרי גם בתפילה, מוכח מכו''כ מקומות שהכוונה היא עיקרה של תפילה וללא זאת לא יצא י''ח ובכ''ז החינוך הוא על אמירת המילים.
עדין יש הבדל
להתפלל המצווה היא להגיד את המילים, מילים בלי כוונה אין לכך משמעות, אולם עיקר הקיום הוא באמירת המילים, ואינו רק היכי תמצי.
בלהראות, אין המעשים המצווה בעצם, אלא היכי תימצי לקיום הפנימי.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון