אני סבור שכמעט אין חלק בחיינו התורניים שלא מושפע באופן מוחלט מהשואה. זה נוגע להשקפה על המדינה והחיים בא"י, זה נוגע לקהילתיות החרדית שקיבלה אופי שונה ואחר מזה שלפני השואה, זה נוגע מאד לצורת הישיבות שקיבלו צורה חדשה כאן בא"י וזה נוגע מאד מאד לצורת הלימוד ומאד מאד לפסיקת ההלכה. מהרבה מאד בחינות העולם היהודי עבר טלטלה ומהפכה אדירה אחר השואה והסיבה לכך היא לא מקרית אלא תלויה שואה עצמה.
ולכן מי שרוצה לחנך את עצמו ואת ילדיו להיות יהודי ירא ושלם מתוך הבנה וחכמה ולא רק בציות עיוור (נושא לאשכול נפרד) צריך קצ להבין מה אירע לעם הזה ואיך זה השפיע על כל צורת חייו וענייניו ומפני מה בנו גדולי ישראל את מערכותיהם אחר השואה באופן כזה.
אגב אני רק אדייק את דבריך קצת, השינוי שעבר על העולם החרדי בו הוא החל לבסס את בסיסו על עולם הישיבות ופחות על הקהילות, הוא לא אירוע שהתחיל רק בשואה, אלא כבר אחרי מלחמת העולם הראשונה כאשר העיירות נעקרו ממקומם, וחזרו שוב ורובם כבר החלו להיבנות מחדש בסגנון שונה מצורתם קודם מלחמת העולם הראשונה, וגם זה הגיע כתוצאה מהשמות שעשתה ההשכלה בקהילות כבר קודם מלחמת העולם הראשונה, מה שביסס את הקהילות החרדיות שאחרי המלחמה, והושלם אחרי השואה.
ואין בדברי לחלוק, אלא שאם כבר העלת את הנושא, אז רציתי להוסיף את הנקודה הנצרכת הזו להבנת שלימות המאורעות.
ולגופם של דברים, אין ספק כי דבריו של:
כיון שאנו יודעים שהעולם מושגח ע"י הקב"ה, וכיון שהשואה היא מאורע כ"כ משמעותי (סליחה על המילה הדלה), מיד עולה השאלה למה זה קרה, ולאיזה מקום זה מוביל אותנו, מה מוטל עלינו ללמוד מזה.
הם נכונים מאוד, וללא ספק כי אירוע זה [יחד עם עוד כמה אירועים שקרו קודם אליו ולאחריו] מחויבים ללמד אותנו כמה דברים, וכבר מפורסמים דברי הרמב"ם על התולים את המאורעות הקשים במקרה, כי זה מדרך האכזריות.
אלא שהשאלה היא האם הדבר תלוי דווקא בלימוד של פרטי הפרטים, או התעסקות כללית המביאה להפנמת הצער, כדי לעורר ולבקש מה ה' שואל מאיתנו.
ואם כי כמובן אין איתנו יודע עד מה, רק אציין כזוית אחת קטנה לדברי חז"ל שאמרו 'בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן העולם מתקיים', וכל הבקיא קצת בהיסטוריה של אירופה בשנים בעשרות השנים שקדמו לשואה יודע כי הגרוע מכל היה חינוך הנוער.
ואם על ידי העיסוק בנושא תתחדד הטרגדיה, ויתעורר אי מי לחשב דרכי ההנהגה, והיה זה שכרנו.
