לא אמרתי שלא התענייתי באירועים ולא התעדכנתי בהם אך כן אמרתי:
לא התעסקתי יותר מדי בסיבות שגרמו לאסון בשמחת תורה.
כל אחד לפי טבעו, צריך להרגיש שהוא לא מגיע למצב של התעלמות ממה שהיה.
להרבה אנשים ההתעסקות בפרטים הקטנים, זה הצורה שהם מרגישים שהם לא מתעלמים.
אני מסכים אתך שזהו דבר שיכול להשתנות מאדם לאדם.
 
השואה מייצגת הקצנה חריפה ביותר מי הוא האדם, ואלו כוחות פועלים בו, שהוקצנו ביותר בשנות הזעם, הן אצל הנדמים כמלאכים שהתגלה גם ביהודים פשוטים, ואף אצל מעט מאומות העולם, והן אצל הגרועים מחיות טרף שהתגלו אצל אומות העולם וגם אצל חלק מאב"י.
ומעט מכוחות אלו קיימים אצל כל אחד בפוטנציה, וההקצנה מאפשרת לחשוף את הרבדים המוסתרים, ולהגביר או להפחית נטיות.
 
בגלל שלא צריך לדבר על זה? תוכל להרחיב?
נראה בגלל שזה סתם מעורר כאב ומאמר הידוע של ר' שלומקה זוילער שאמר ליהודי שאמר לו שאביו מת על קידוש ה' באושויץ אמר לו שאושויץ היה חילול ה'
 
כבר כמה זמן שמנקרת השאלה במוחי מה הטעם של העסק הבלתי נגמר בשואה לפרטי פרטיה ודקדוקיה, האם יש בזה איזו תועלת כלשהיא או בזבוז זמן לשמו, השואה נגמרה לפני 80 שנה, אין ספק שהיה זה אחד מהמאורעות ששינו את פני ההיסטוריה היהודית אבל זהו זה נגמר נקמנו הבהם ואנו ממשיכים לנקום בהם העיון והעסק בפרטים לא יעזור.

שח"ו לא ישמע מדברי שהנני מזלזל ברגשות אותם שעברו את השואה או דור שני להם וכן אינני מנסה להבין אותם העוסקים בנושא מתוך תחביב, אני מנסה להבין את אותם הרואים בדבר אידאולוגיה מסוימת, אשמח להבין מהי ומה תועלתה?

יש"כ
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, וכ"ש מאורע כ"כ משמעותי בדברי ימי עם ישראל.
 
רציתי להאיר את עיני הקהל במה שראיתי ברמח''ל שמסביר שכל הבריאה היא מלחמת הטוב נגד הרע ולהראות את יתרון האור מן החושך וזה נעשה על ידי שאנשים בוחרים בטוב על ידי זה מראים שהטוב היא האמת אבל אם חס ושלום אנשים בוחרים ברע צריך הרע להראות את רעתו ועל ידי זה מתגלה רעתו ככתוב תיסרך רעתך וחשבתי שהרי לפני השואה התחיל הכפירה הגדולה של האבולוציה מה שגרם לתרבות הקלוקלת של המערב ואותו רע עצמו גרם לשואה כידוע שאותו רשע בנה את שיטתו שהחזק שורד שבנוי על כפירה זו ובבחינה זה אכן נעשה קידוש השם שרואים את עוצם הרע ומואסים בו וכמו ששאל אחד את האדמו''ר מקלוזנבורג בשואה איך הוא עדיין אומר אשר בחר בנו ואמר שבדיוק עכשיו הוא הרבה יותר מתחבר למילים אלו כשרואה איך אומות העולם נראים
 
כבר כמה זמן שמנקרת השאלה במוחי מה הטעם של העסק הבלתי נגמר בשואה לפרטי פרטיה ודקדוקיה, האם יש בזה איזו תועלת כלשהיא או בזבוז זמן לשמו, השואה נגמרה לפני 80 שנה, אין ספק שהיה זה אחד מהמאורעות ששינו את פני ההיסטוריה היהודית אבל זהו זה נגמר נקמנו הבהם ואנו ממשיכים לנקום בהם העיון והעסק בפרטים לא יעזור.

שח"ו לא ישמע מדברי שהנני מזלזל ברגשות אותם שעברו את השואה או דור שני להם וכן אינני מנסה להבין אותם העוסקים בנושא מתוך תחביב, אני מנסה להבין את אותם הרואים בדבר אידאולוגיה מסוימת, אשמח להבין מהי ומה תועלתה?
אכן גם אני התקשיתי בזה מאד ויותר מכך
בדיוק באתי לפתוח שאלה על הנושא, וראיתי שכבר עסקו בזה אך מכיוון שונה.
רציתי להציג את שאלתי אחר שלאחרונה שמעתי בשם רב גדול שאמר שחייבים לדעת על השואה כו' וחובה ללכת ל'יד ושם' וכו'.
ואני שואל, למה זה חשוב ולמי?
מה הסיבה שילד צריך לסבול מביעותי לילה ומפחדים איומים?! בשביל מה זה טוב?
...
היה בבית הורי, ספר הנקרא "כי אש קדחה באפי" למכירים, בו היו תמונות קשות מנשא, ובטיפשותי הבנתי שבט' באב אני צריך לפתח אותו. - לא יצאתי מזה! לראות יהודי נתלה על הגדרות תיל המחושמלות בשביל להתאבד? למה ילד תמים צריך לעבור את זה?
האם בגלל מה שהסבים שלנו עברו? אז זו מין הנאה סדיסטית כזו בסגנון "עימו אנוכי בצרה"? למי זה עוזר?
נעזוב את הבעיה הרוחנית שב'יד ושם' אשר לפי כמה עדויות יש שמה בעיות קשות מאד מאד... והכל בכדי שנדע כמה היה צורך ב"לגאול את עצמנו ולקחת את גורלנו בידנו" וכו'.
אנו מחויבים בעשה דזכור את אשר עשה לך עמלק ותו לא מידי, זה לא אחד מי"ג עיקרים. העיקרון הובן, ונפשי בשאלתי...
וראוי למזג את האשכולות
 
אין ספק שהיה זה אחד מהמאורעות ששינו את פני ההיסטוריה היהודית אבל זהו זה נגמר נקמנו הבהם ואנו ממשיכים לנקום בהם
אחד המאורעות? זהו המאורע הגדול ביותר אשר שינה את פני ההיסטוריה היהודית מלבד חורבן בית שני, נקמנו בהם? למה ירמזון מילותיך, זהו זה נגמר? האמנם? האם זה לא עתיד לחזור על עצמו,
אני מנסה להבין את אותם הרואים בדבר אידאולוגיה מסוימת, אשמח להבין מהי ומה תועלתה?
ומה שונה דבר זה מהחיוב התמידי בזכור את אשר עשה לך עמלק?
 
אחד המאורעות? זהו המאורע הגדול ביותר אשר שינה את פני ההיסטוריה היהודית מלבד חורבן בית שני, האם זה לא עתיד לחזור על עצמו,
בדיוק לכן כתבתי אחד המאורעות כיון שגם החורבן הוא אחד מהמאורעות.

וחוצמ"ז הידעת שאחרי שמתו 24000 תלמידים העולם היה שמם וכמעט נשתכחה תורה. [רוחנית]

חורבן בית ראשון, מאז רוב עמ"י לא חזר לארצו. [רוחנית וגשמית]

נקמנו בהם? למה ירמזון מילותיך, זהו זה נגמר? האמנם?

האם זה לא עתיד לחזור על עצמו,
עתיד? ח"ו! יכול לחזור? אולי.

אך אי"ז סותר שעצם היותינו בא"י ועולם התורה פורח יותר מאשר לפני השואה הרי זו נקמה.

ומה שונה דבר זה מהחיוב התמידי בזכור את אשר עשה לך עמלק?
מה"ת לך שחלק ממצות זכירת עמלק זהו מעשיו בכל דור ודור אולי זה דוקא מה שהיה שם.

ועוד, שאינני בטוח שהמצוה היא לזכור לפרטי פרטים איך הם הגיעו ועל איזה כלי תחבורה ובאיזה כלים רצחו ודרך איזה ארצות עברו.

יש"כ
 
כיון שגם החורבן הוא אחד מהמאורעות.
עיין בהג"ה - אש קודש.- קובץ מצורף
ועולם התורה פורח יותר מאשר לפני השואה הרי זו נקמה
בהבטים רבים עד למאד מעולם לא שבנו למה שהיינו - יהדות אירופה נכחדה בשואה!
מה"ת לך שחלק ממצות זכירת עמלק זהו מעשיו בכל דור ודור אולי זה דוקא מה שהיה שם
יתכן אולם התבונן ברעיון העומד מאחורי זכירה זאת והעמד חילוק. וידועים דברי הרמב"ם שמצוות מחיית עמלק הינה על כל צר העומד על ישראל
ועוד, שאינני בטוח שהמצוה היא לזכור לפרטי פרטים איך הם הגיעו ועל איזה כלי תחבורה ובאיזה כלים רצחו ודרך איזה ארצות עברו
יש לחלק בין לימוד מלחמת העולם השנייה לבין לימוד השואה - חורבן יהדות אירופה והעיסוק הנצרך הוא בהתאם לחלוקה זו, (אם כי אף ללימוד מלחמת העולם השנייה ישנה משמעות ככל לימוד ההיסטוריה- זכור ימות עולם בינו שנות דור).
 

קבצים מצורפים

כבר כמה זמן שמנקרת השאלה במוחי מה הטעם של העסק הבלתי נגמר בשואה לפרטי פרטיה ודקדוקיה, האם יש בזה איזו תועלת כלשהיא או בזבוז זמן לשמו, השואה נגמרה לפני 80 שנה, אין ספק שהיה זה אחד מהמאורעות ששינו את פני ההיסטוריה היהודית אבל זהו זה נגמר נקמנו הבהם ואנו ממשיכים לנקום בהם העיון והעסק בפרטים לא יעזור.

שח"ו לא ישמע מדברי שהנני מזלזל ברגשות אותם שעברו את השואה או דור שני להם וכן אינני מנסה להבין אותם העוסקים בנושא מתוך תחביב, אני מנסה להבין את אותם הרואים בדבר אידאולוגיה מסוימת, אשמח להבין מהי ומה תועלתה?

יש"כ
זה באמת הסיבה שהציבור החרדי לא השקיע בנושא זה (עד שהגיע גולדווסר....)
 
כבר כמה זמן שמנקרת השאלה במוחי מה הטעם של העסק הבלתי נגמר בשואה לפרטי פרטיה ודקדוקיה, האם יש בזה איזו תועלת כלשהיא או בזבוז זמן לשמו,
זכור את אשר עשה לך עמלק! הנאצים כתוב בספרים הם זרע עמלק.
 
הדברים כשלעצם ודאי נכונים, אך אחר שלקחנו לנו את המסר התורני האם יש מקום להמשיל לעסוק עוד ועוד בנושא?
(אינני מביע דעה, רק שואל לפי דברך.)
יש לדעתי שני סיבות שמחייבות אותנו כן ללמוד ולהרחיב את הידיעה על המאורעות.
סיבה האחת היא:
יש שני צורות להעביר מסר, הצורה הראשונה היא על ידי העברת תוכן המסר ו'העולה לדינא' שלו, מה שאצלינו מתקיים לדוג' דרך נביא או דרך לימוד התורה, והצורה השניה הוא דרך מאורע גדול ואדיר שמהדהד את המסר אל מעמקי הנשמה של האדם.

כשמסר מועבר דרך מאורע ובפרט מאורע דרמטי אדיר הנוגע עד מעמקי מעמקיה של נפש עם ישראל ומטלטל אותה ד,מ פרסה, סגולתו להיכנס ולחדור לנפשות שלנו הרבה יותר ממסר שמועבר בצורה טכנית של 'לימוד' והבנה שכלית. אם אני ילמד את המסר שה' העביר אלינו בשואה בצורה של ללמוד את המסר ולהסיק את המסקנא ולהתקדם הלאה, המסר יתפוס ברמה של כאין וכאפס לעומת אם הייתי בשואה וחוויתי אותה (כמובן שמדובר על מי שהאזניים והלב שלו כרויים להקשיב לצעקה המהדהדת מתוך המאורעות).

הקדוש ברוך הוא אינו מכה אותנו ובטח לא במכה גדולה ונוראה כזו כדי להעביר מסר שמספיק בשבילו הבנה שכלית של 'העולה לדינא', אם הקדוש ברוך הוא מכה אותנו מכה גדולה אז ברור שמדובר במסר עמוק וכביר ובמסר כזה שצריך לטלטל אותנו ולהוציא אותנו מכל שיווי משקלינו ולהוות בשבילנו אירוע משנה חיים ממש, דבר זה לא יכול לקרות על ידי למידת המסר באופן עיוני ושכלי בלבד.

ולכן מאחר שבאופן טבעי אירוע כל כך גדול שקרה לנו כעם הוא אירוע שאמור להמשיך ולהיחוות ולכאוב בלב העם שנים קדימה, אז דווקא כן נדרש מאתנו לא רק ללמוד את ה'סוגיא' של השואה בצורה חיצונית, אלא להיוודע ולחוות את המאורעות שארעו לנו, ולנסות ככל האפשר להכיל את עומק הצער היגון והטרגדיה שלנו, ורק כך דבר האלוקים המהדהד מתוכה יהדהד בלבנו גם כן כמו שצריך להיות.
 
יש לדעתי שני סיבות שמחייבות אותנו כן ללמוד ולהרחיב את הידיעה על המאורעות.
והסיבה השניה היא:
כמו שנדרש מאתנו להתאבל על המת ואסור לנו להדחיק את זה ולא להתייחס לצער, וזה כי מידת הרחמנות ואהבת האח והרע מחייבת אותנו להתייחס אל המוות ואל הצער כמות שהוא, ומי שמתעלם ומדחיק הוא מגודר 'אכזרי'. כך ממש כאן, מאורא גרנדיוזי וטראומטי כזה שארע לעם שלנו, של כל כך הרבה הרבה צער, וכל כך הרבה חורבן של יהודים של משפחות של קהלות ישראל של ישיבות ומקומות תורה ועוד בלי דיי, הוא לא מאורע שאחרי דור או שתים כבר נשכח הוא מאורע שאמור למלא את הלב לפחות לכמה וכמה דורות, ולכן נדרש מאתנו דווקא כן לדעת ולהתעניין מה קרה ולחיות את זה כראוי.

ובכלל מי שלדוג' יודע שלאח שלו או לבן שלו קרה איזה אירוע מצער האם הוא לא מתעניין לדעת מה קרה לו? אם הוא לא מתעניין זה מלד על חוסר אכפתיות ועל אכזריות.
כשיש אירוע נורא שקרה לכל כך הרבה יהודים וקהלות ולמקומות תורה, באופן טבעי אמור להיות מאד מאד אכפת לנו ומעניין אותנו לדעת מה קרה איתם גם אם חלפו כמה וכמה שנים.
ולכן אנחנו צריכים לעורר אצלינו את האחווה ואת אהבת ישראל והתורה (שגם היא נחרבה במידה רבה מאד בשואה) ולגרום שיהיה באמת מעניין ואכפת לנו, כשכל זה מתוך איכפתיות ואהבה אמיתית.
 
נערך לאחרונה:
כבר כמה זמן שמנקרת השאלה במוחי מה הטעם של העסק הבלתי נגמר בשואה לפרטי פרטיה ודקדוקיה, האם יש בזה איזו תועלת כלשהיא או בזבוז זמן לשמו, השואה נגמרה לפני 80 שנה, אין ספק שהיה זה אחד מהמאורעות ששינו את פני ההיסטוריה היהודית אבל זהו זה נגמר נקמנו הבהם ואנו ממשיכים לנקום בהם העיון והעסק בפרטים לא יעזור.

שח"ו לא ישמע מדברי שהנני מזלזל ברגשות אותם שעברו את השואה או דור שני להם וכן אינני מנסה להבין אותם העוסקים בנושא מתוך תחביב, אני מנסה להבין את אותם הרואים בדבר אידאולוגיה מסוימת, אשמח להבין מהי ומה תועלתה?

יש"כ
לדעתי התועלת רבה והסביר, משום שלא ככול המאורעות שהיו בהיסטוריה הייתה השואה משום שהשואה הייתה סוף לעידן של הלפני ותחילת עידן חדש (לטוב ולמוטב) וא"כ כל הצמיחה הקיימת היום תחילתה הוא באותה מאורע וע"כ כאשר אנו מנסים לשחזר את ההיסטוריה ברמה מסויימת היא מתחילה משם.
הילכך כמו שהעידן החדש הוא לגבי היכלי הישיבות כך גם כן בעניין הקמת הציונות ולכן להם זה עיקר עיסוקם ולכן אנו כשומרי תורה מחוייבים להמחיש ולהשתמש בנשק שלהם למענינו א' בשביל למנוע את נזקם ב' כדי להמחיש את מחוייבותינו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון