יואל שילה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
730
תודות
3,057
נקודות
376
שמעתי על דין תורה מוזר ומקומם.
דירה שהושאלה לשבת נפגעה ע"י טיל, ובעל הדירה תבע את השואל שישלם את הנזקים מדין שואל - 'כל הנאתו שלו' [אין התביעה על נזקי הדירה - כי אין דיני שמירה בקרקע, אלא על נזקי המטלטלין שבדירה].

בנוסף למדות הרעות שבתביעה שהיא נגד שואל תמים שחווה טראומה בדירה שלך, ואתה הוא שנתת לו דירה העומדת להתפוצץ, ואתה בא אליו בתביעה?! בדומה למי שהכניס טרמפיסט, והרכב שבק חיים, יעלה על הדעת לתבוע ממנו מחיר רכב כי הרי השאלתי לך מקום ברכבי [אלמלא הפטור של בעליו עמו]?

ורציתי לחדש שמה שחייבו שואל פרה, ומתה באונס, הוא רק במחיר פרה שעומדת למות תוך זמן קצר, ולא צריך לשלם מחיר פרה טריה וטובה, שחייה לפניה.
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
ולפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה.
 
איני מבין וכי הוא שאל את הפמוטות וכיו"ב שבדירה? ובודאי לא ניתנה לו כל הנאה בחפצים, ובכלל הוא שואל ברשות הבעלים שלמיטב זכרוני פטור.
אולם את סברת השואל כאן כה"ר @יואל שילה איני מבין שהרי אין כאן שום דבר בדירה שעומד לכך, ומנ"ל לחדש שכבר היה מונח בפרה הטי אן טי? וחידוש נשגב כפי שר"ל היה חייב להכתב בגמרא ולכה"פ בראשונים.
 
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
למה רק עכשיו התעוררת לדון את זה ולא כשלמדת השואל..
והרי למה שואל מתחייב באונסים הרי הוא לא עשה כלום אנוס בכל התורה כולה רחמנא פטריה
ומבואר משום שכל הנאה שלו הוא גם מסכים לקבל ע"ע אחריות של אונסין
וא"כ כיון שלא השתנה כלום בכל הדורות שעברו כל שואל מחמת שכל הנאה שלו מקבל ע"ע אחריות אונסין
ובפוסקים דנים האם בעי שיהיה אונס מחמת השואל או רק שלא אונס מחמת המשאיל
וריהטת הפוסקים שרק אונס שמחמת המשאיל פטור עליו
ושמעתי שהגר"צ ברוומן חייב במקרה כזה את השואל לשלם
אמנם זה פשוט שאחר ששילם השואל התשלום שהמדינה משלמת היא לשואל משום שהיא משלמת לבעלי החפץ וכיון ששלם את הנזק קנה את החפץ
כך שלא יצא בנזק גדול
לפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה
הסברא שכתבת בפרה היא נכנוה שהרי זה מתה מחמת מלאכה אם הגיעה זמנה למות ומתה כדרכה
אבל הכא זה לא מחמת מלאכה הרי כל הטלים של אירן זה התחדשות
והראיה שאם הוא קנה את הדירה יום קודם הוא יוכל לתבוע מקח טעות שלא רצה דירה אם טי אן טי מוטמן ומוצת בתוכה?
 
דירה שהושאלה לשבת נפגעה ע"י טיל, ובעל הדירה תבע את השואל שישלם את הנזקים מדין שואל - 'כל הנאתו שלו' [אין התביעה על נזקי הדירה - כי אין דיני שמירה בקרקע, אלא על נזקי המטלטלין שבדירה].
יש לציין שאינו יכול לתובעו אלא על נזקי המטלטלין שהרשהו להשתמש בהם והם עומדים לשימושו, אבל לגבי שאר המטלטלין שבבית, פשוט שאינו נחשב שואל עליהם.

בדומה למי שהכניס טרמפיסט, והרכב שבק חיים, יעלה על הדעת לתבוע ממנו מחיר רכב כי הרי השאלתי לך מקום ברכבי [אלמלא הפטור של בעליו עמו]?
יש לו גם את הפטור של מתה מחמת מלאכה
 
נערך לאחרונה:
ורציתי לחדש שמה שחייבו שואל פרה, ומתה באונס, הוא רק במחיר פרה שעומדת למות תוך זמן קצר, ולא צריך לשלם מחיר פרה טריה וטובה, שחייה לפניה.
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
ולפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה.
ממה שיצא לי להכיר ולהוקיר את כבוד תורתו כאן ובכתבי חידושיו
לא הייתי מעלה על דעתי שתאמר כזו סברא [אני יגדיר בעדינות] משונה

כל משאיל שהשאיל לשואל תמים ונאנס, הוא אכזרי אם תובע אותו? הרי אין סיבה שאצלו זה לא היה קורה [אני מתחבר רגשית אבל אכתי...]
 
ממה שיצא לי להכיר ולהוקיר את כבוד תורתו כאן ובכתבי חידושיו
לא הייתי מעלה על דעתי שתאמר כזו סברא [אני יגדיר בעדינות] משונה

כל משאיל שהשאיל לשואל תמים ונאנס, הוא אכזרי אם תובע אותו? הרי אין סיבה שאצלו זה לא היה קורה [אני מתחבר רגשית אבל אכתי...]
זה שאני אכתוב סברות משונות - זה לא חידוש
אבל לומר זאת על הרמ"א בריש סי' ש"מ - לא הייתי אומר
השואל מחבירו בהמה או מטלטלים ונאנסו בידו, כגון שמת או נשבר או נשבה, חייב. הגה: ודוקא שאירע האונס מכח השואל; אבל אם אירע האונס מכח המשאיל, פטור. ולכן מי שיש לו משכון אצל עובד כוכבים, והשאילו לחבירו ליקח עליו עוד מעות, ונשרף המשכון, פטור השואל, דהא בלאו הכי היה נשרף מכח המשאיל (מרדכי פרק השואל).
יש מה לפלפל בזה, אבל זו בודאי לא סברא מופקעת
 
כמה טעמים מקופיא לפטור:
א. לא משך ולא עשה קנין שאלה (להסוברים שסילוק שמירה לא מחייב לכה"פ בשואל) אך עי' בנתה"מ סי' ש"מ סק"א דבשאלה התחלת שימוש מחייבת באונסין אפי' בלא משיכה (עי' אות ג).
ב. י"ל שאי"ז נחשב שאלה אלא רשות השתמשות ואם יתבע אותו הבעלים להחזיר לו את החפצים לא יוכל לעכבו.
ג. ברמ"א סי' ש"מ כ' בשם מרדכי ודווקא שאירע האונס מכח השואל אבל אם אירע האונס מכח המשאיל פטור ולכן מי שיש לו משכון אצל עכו"ם והשאילו לחבירו ליקח עליו עוד מעות ונשרף המשכון פטור השואל דהא בלאו הכי היה נשרף מכח המשאיל ובנתיבות שם הקשה וז"ל ולכאו' תימה הא בשאלה אפי' מתה הבהמה חייב אע"ג דמה"מ מל"ה מל"ה וכן אפי' שאל כלי לעשות בו מלאכה בבית בעה"ב ונאנס שם חייב וכן אי לא מיעטיה רחמנא קרקעות היה חייב אף דודאי בלא"ה היה ג"כ נאנס עיי"ש שכ' דפטורו משום שלא עשה משיכה ולסוברים שסילוק שמירה מחייב כ' המרדכי הטעם דבלא"ה היה נשרף ואין כאן סילוק שמירה (חידוש גדול בגדר סילוק שמירה ואכמ"ל) וכ"ז שייך גם בנידון דנן אך עיי"ש שכ' שתחילת שימוש מחייבת ורק בנידון במשכון לא השתמש ולפי"ז בנידו"ד אם השתמש חייב.
אמנם עי' סמ"ע שם שהביא דברי הע"ש שכ' שהשואל בית מחבירו ונשרף פטור משום שאונס זה מחמת המשאיל והשיגו דבלא"ה פטור דאין שמירה בקרקעות וע"ע בש"ך שם שהשיג שנחשב מחמת השואל כיון שהוא ברשותו (וביאר הנתה"מ משום שעשה קנין) ולפי"ז יל"ד לעניינינו לדעת הלבוש נחשב מחמת המשאיל וגם לדעת הש"ך הרי לכאו' לא עשה קניין על הדירה ונחשב ברשות המשאיל.
ד. החייל האיראני ימ"ש ששלח את הטיל הוא נחשב מזיק ויש לתבוע אותו וצ"ע אי ליכא להשתלומי מהאי.
וצ"ע בכ"ז.
אמנם זה פשוט שאחר ששילם השואל התשלום שהמדינה משלמת היא לשואל משום שהיא משלמת לבעלי החפץ וכיון ששלם את הנזק קנה את החפץ
כך שלא יצא בנזק גדול
יל"ד אם תשלום המדינה פוטרו דלכאו' הוא פיצוי בעלמא ואין יחס אמיתי לתשלום הנזק (אגב, המדינה לא משלמת על כל המיטלטלין).
 
ורציתי לחדש שמה שחייבו שואל פרה, ומתה באונס, הוא רק במחיר פרה שעומדת למות תוך זמן קצר, ולא צריך לשלם מחיר פרה טריה וטובה, שחייה לפניה.
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
ולפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה.
גם במזיק שהזיק קודם נפילת הטיל, נחייבו רק כפי שווי דירה העומדת להתרסק תוך זמן קצר?
זה שאני אכתוב סברות משונות - זה לא חידוש
אבל לומר זאת על הרמ"א בריש סי' ש"מ - לא הייתי אומר

יש מה לפלפל בזה, אבל זו בודאי לא סברא מופקעת
סברת הרמ"א היא לפוטרו מחיוב אונסין בכה"ג, ויש לדון בזה.
אך לא להאשימו ב'אכזריות' מחמת תביעתו וכו'.
ואין בינה לבין מה שנכתב בהודעת הפתיחה דבר.

ולגוש"ד.

לכאו' לדברי הלבוש עיר שושן שהובאו לעיל וזה לשונו "ודוקא שאירע האונס מכח השואל אבל אם אירע שלא מחמת השואל כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו" הרי זה ממש המקרה דידן, ופטור.

אמנם כבר השיבו עליו האחרונים.
ובש"ך כתב "דשאל בית, האונס הוי מכח השואל, כיון דברשותו הוא, ודוק", ומפשט דבריו נראה שגם כאן יתחייב המשאיל במטלטלין ששאל.

ומה שהביא הרב @נסכא דר' אבא לפוטרו מחמת דברי הנתיה"מ שלא עשה קנין. והניח בפשיטות שהשואל דירה מחבירו והשתמש במטלטלין חשיב כלא עשה קנין, עד כמה שזכור לי השתמשות בחפץ בידיים ודאי חשיבא קנין שאלה, ובפשוטו כל דבריו הנתיה"מ אינו אלא במקרה שהשתמש ב"משכון" שכבר ניתן לגוי קודם לכן, ולא עשה מעשה בגוף הדבר.
והרי כל מה שכ' הנתיה"מ הוא שאינו מתחייב על "סילוק שמירה" בכה"ג, יעו"ש.

ועל כן, כפי שאני מבין מדברי הנתיה"מ הנ"ל, בנדון דידן יש לחייבו לכה"פ על המטלטלין שהשתמש בהן ובוודאי חשיב קנין שאלה, ויש לי לדון אי מהני קנין בכה"ג על כל מה שהושאל לו, או שרק מה שהשתמש בו בפועל.
ב. י"ל שאי"ז נחשב שאלה אלא רשות השתמשות ואם יתבע אותו הבעלים להחזיר לו את החפצים לא יוכל לעכבו.
מנין למר חילוק מעין זה, ומהיכ"ת ש'שאלה' תלויה באי חיובו להחזיר?
ד. החייל האיראני ימ"ש ששלח את הטיל הוא נחשב מזיק ויש לתבוע אותו וצ"ע אי ליכא להשתלומי מהאי.
כמדו' פשוט שמזיק שהזיק חפץ השאול, חייב השואל לשלם לבעלים כל נזקו, וילך הוא ויתבע מהמזיק כל חיובו.
יל"ד אם תשלום המדינה פוטרו דלכאו' הוא פיצוי בעלמא ואין יחס אמיתי לתשלום הנזק (אגב, המדינה לא משלמת על כל המיטלטלין).
כמדו' שהרב @עוזי ומגני לא בא לדון לפוטרו מחמת תשלום המדינה, אלא שכיון ששילם לבעלים את הנזק, הרי נמצא שתשלומי המדינה מגיעים לו.
ויש לעי' בזה מדין הכפל
 
@נסכא דר' אבא @יואל שילה
המקרה של המרדכי שהובא ברמ"א לא דומה כלל
דהרי למה זה נחשב שנשרף מחמת המשאיל הוא לא עשה כלום, אלא החפץ היה בשימוש המשאיל פיקדון אצל אחר כמו שהיה בשימוש השואל פקדון אצל אחר
וע"כ נחשב שהחפץ נשרף לשניהם כי מי שהחפץ נשרף בשעה שמשתמש בו נחשב שנשרף לו וע"כ התם נשרף למשאיל כמו לשואל
אולם הכא המיטות והכסאות והשולחנת לא היו בשימוש המשאיל רק בשימוש השואל א"כ הכא זה נשרף לשואל לבד והוי אונס לשואל וחייב
 
יש נידון מעניין בהלכות עירובין המכונה תפיסת יד, שאם אדם משכיר או משאיל דירה, והוא גר באותו מתחם - אם יש לו בדירה חפצים שלו המבטאים את בעלותו - אותה דירה אינה אוסרת
ובזה נחלקו מה הגדרת החפצים הנחשבים תפיסת יד
לדעת החזו"א חפץ שניתן לשימוש השואל\שוכר - הוא של המשתמש, ולא מתבטאת בזה בעלותו של בעל הבית, כגון שולחן וכסאות, וכדי להחשב תפיסת יד צריך חפץ שלא ניתן לשימושו
אבל האגרות משה מחלק, שישנה שכירות דירה שהיא לשימוש קבוע ומלא של השוכר, והמשכיר לא מתערב מה קורה שם, השוכר יכול להוציא את חפצי הדירה למחסן, ובלבד שבסיום השכירות - יחזיר אותם, ואילו ישנה שכירות שאינה אלא זכות השתמשות, ובה לשוכר אין שום זכות פרט לשימוש בחפצים, איננו יכול להוציא או להחליף.
וסובר האג"מ שבסוג שימוש שאינו אלא השתמשות בלי שום יכולת להיות כעין 'בעלים' על החפץ - בעלותו של בעל הבית נותרת על כנה.
בהשאלת דירה לשבת יש רק השתמשות ולא 'בעלות', והחפצים נותרים לחלוטין של על הבית.
 
@נסכא דר' אבא @יואל שילה
המקרה של המרדכי שהובא ברמ"א לא דומה כלל
דהרי למה זה נחשב שנשרף מחמת המשאיל הוא לא עשה כלום, אלא החפץ היה בשימוש המשאיל פיקדון אצל אחר כמו שהיה בשימוש השואל פקדון אצל אחר
וע"כ נחשב שהחפץ נשרף לשניהם כי מי שהחפץ נשרף בשעה שמשתמש בו נחשב שנשרף לו וע"כ התם נשרף למשאיל כמו לשואל
אולם הכא המיטות והכסאות והשולחנת לא היו בשימוש המשאיל רק בשימוש השואל א"כ הכא זה נשרף לשואל לבד והוי אונס לשואל וחייב
אבל, כפי שהבאתי לעיל, הלבוש מדמה דין זה לדין שואל בית מחברו ונשרף באונס.

ואצטט דבריו במלואם
לבוש חושן משפט סימן שמ סעיף א
ודוקא שאירע האונס מכח השואל, אבל אם אירע שלא מחמת השואל, כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו, וכל שכן אם אירע האונס מכח המשאיל שפטור, ומטעם זה כתב מורי מהרמא"י ז"ל מי שיש לו משכון אצל גוי והשאילו לחבירו שיקח עליו גם מאותו הגוי עוד מעות יתר על מה שהלוה לו ונשרף המשכון ביד אותו הגוי, פטור השואל, דהא בלאו הכי היה נשרף ביד הגוי מכח המשאיל שנתנו לידו תחלה.​
 
יש נידון מעניין בהלכות עירובין המכונה תפיסת יד, שאם אדם משכיר או משאיל דירה, והוא גר באותו מתחם - אם יש לו בדירה חפצים שלו המבטאים את בעלותו - אותה דירה אינה אוסרת
ובזה נחלקו מה הגדרת החפצים הנחשבים תפיסת יד
לדעת החזו"א חפץ שניתן לשימוש השואל\שוכר - הוא של המשתמש, ולא מתבטאת בזה בעלותו של בעל הבית, כגון שולחן וכסאות, וכדי להחשב תפיסת יד צריך חפץ שלא ניתן לשימושו
אבל האגרות משה מחלק, שישנה שכירות דירה שהיא לשימוש קבוע ומלא של השוכר, והמשכיר לא מתערב מה קורה שם, השוכר יכול להוציא את חפצי הדירה למחסן, ובלבד שבסיום השכירות - יחזיר אותם, ואילו ישנה שכירות שאינה אלא זכות השתמשות, ובה לשוכר אין שום זכות פרט לשימוש בחפצים, איננו יכול להוציא או להחליף.
וסובר האג"מ שבסוג שימוש שאינו אלא השתמשות בלי שום יכולת להיות כעין 'בעלים' על החפץ - בעלותו של בעל הבית נותרת על כנה.
בהשאלת דירה לשבת יש רק השתמשות ולא 'בעלות', והחפצים נותרים לחלוטין של על הבית.
כל שואל מה?
אני משאיל לך עט לכמה דקות זה רק התשמשות ולא בעלות
השאלתי לך את הפרה לחורש כמה דקות בשדה שלך תלם אחד זה השתמשות או בעלות
השאלתי לך את הכסא לשבת עליו זה השתמשות או בעלות
מה הגדר?
יתכן שתפיסת יד הוא גדר שונה.
 
אבל, כפי שהבאתי לעיל, הלבוש מדמה דין זה לדין שואל בית מחברו ונשרף באונס.

ואצטט דבריו במלואם
לבוש חושן משפט סימן שמ סעיף א
ודוקא שאירע האונס מכח השואל, אבל אם אירע שלא מחמת השואל, כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו, וכל שכן אם אירע האונס מכח המשאיל שפטור, ומטעם זה כתב מורי מהרמא"י ז"ל מי שיש לו משכון אצל גוי והשאילו לחבירו שיקח עליו גם מאותו הגוי עוד מעות יתר על מה שהלוה לו ונשרף המשכון ביד אותו הגוי, פטור השואל, דהא בלאו הכי היה נשרף ביד הגוי מכח המשאיל שנתנו לידו תחלה.​
צודק
אבל זה גופא השגת הש"ך
דכל שהוא ברשותו לא חשיב מכח המשאיל
 
שמעתי על דין תורה מוזר ומקומם.
דירה שהושאלה לשבת נפגעה ע"י טיל, ובעל הדירה תבע את השואל שישלם את הנזקים מדין שואל - 'כל הנאתו שלו' [אין התביעה על נזקי הדירה - כי אין דיני שמירה בקרקע, אלא על נזקי המטלטלין שבדירה].

בנוסף למדות הרעות שבתביעה שהיא נגד שואל תמים שחווה טראומה בדירה שלך, ואתה הוא שנתת לו דירה העומדת להתפוצץ, ואתה בא אליו בתביעה?! בדומה למי שהכניס טרמפיסט, והרכב שבק חיים, יעלה על הדעת לתבוע ממנו מחיר רכב כי הרי השאלתי לך מקום ברכבי [אלמלא הפטור של בעליו עמו]?

ורציתי לחדש שמה שחייבו שואל פרה, ומתה באונס, הוא רק במחיר פרה שעומדת למות תוך זמן קצר, ולא צריך לשלם מחיר פרה טריה וטובה, שחייה לפניה.
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
ולפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה.
לא אהבתי את ההתנפלות על המשאיל
אם הוא עושה על פי הלכה זה אומר שבעצם השואל הוא הבעייה
כלומר אני השאלתי לך בית
ולא החזרת לי
 
לא אהבתי את ההתנפלות על המשאיל
אם הוא עושה על פי הלכה זה אומר שבעצם השואל הוא הבעייה
כלומר אני השאלתי לך בית
ולא החזרת לי
מי שמשאיל את דירתו לזו"צ שבאים לבקר את ההורים, ואיתרע מזלם והמיצרר התפוצץ בדיוק על הבית
זה אומר שהשואל הוא הבעייתי??????
אתה מאמין בזה????
בעייתי?
לא המשאיל בעייתי ולא השואל בעייתי, הפרסי הוא הבעייתי
מה הוא רוצה מהשואל?
מה תאמר על סיטואציה הפוכה
המשאיל חגג לו בבית חלקיה, וחזר לביתו בבני ברק
וראה שאין בית
ומחוץ לבית עומדים הזו"צ, שנותרו ללא בגדי שבת שנשרפו, ללא כסף לחזור הביתה, בגשם, בוכים, אזניהם מצלצלות מהבום, גופם מפוייח מהשריפה
והם צועקים עליו עם מגהפון - איזו דירה השאלת לנו? הרסת לנו את החיים, הרסת לנו את הבגדים, בסך הכל באנו לשבת רגועה וחטפנו את הטראומה של החיים.
האם הוא יאמר בנון שלאנטיות - מזלכם גרם? או שהוא יתנצל שלא הוא אשם, מה הוא יכול לעשות, זה הפרסי אשם.
 
שמעתי על דין תורה מוזר ומקומם.
דירה שהושאלה לשבת נפגעה ע"י טיל, ובעל הדירה תבע את השואל שישלם את הנזקים מדין שואל - 'כל הנאתו שלו' [אין התביעה על נזקי הדירה - כי אין דיני שמירה בקרקע, אלא על נזקי המטלטלין שבדירה].

בנוסף למדות הרעות שבתביעה שהיא נגד שואל תמים שחווה טראומה בדירה שלך, ואתה הוא שנתת לו דירה העומדת להתפוצץ, ואתה בא אליו בתביעה?! בדומה למי שהכניס טרמפיסט, והרכב שבק חיים, יעלה על הדעת לתבוע ממנו מחיר רכב כי הרי השאלתי לך מקום ברכבי [אלמלא הפטור של בעליו עמו]?

ורציתי לחדש שמה שחייבו שואל פרה, ומתה באונס, הוא רק במחיר פרה שעומדת למות תוך זמן קצר, ולא צריך לשלם מחיר פרה טריה וטובה, שחייה לפניה.
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
ולפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה.
לא אהבתי את ההתנפלות על המשאיל
אם הוא עושה על פי הלכה זה אומר שבעצם השואל הוא הבעייה
כלומר אני השאלתי לך בית
ולא החזרת לי
מי שמשאיל את דירתו לזו"צ שבאים לבקר את ההורים, ואיתרע מזלם והמיצרר התפוצץ בדיוק על הבית
זה אומר שהשואל הוא הבעייתי??????
אתה מאמין בזה????
בעייתי?
לא המשאיל בעייתי ולא השואל בעייתי, הפרסי הוא הבעייתי
מה הוא רוצה מהשואל?
מה תאמר על סיטואציה הפוכה
המשאיל חגג לו בבית חלקיה, וחזר לביתו בבני ברק
וראה שאין בית
ומחוץ לבית עומדים הזו"צ, שנותרו ללא בגדי שבת שנשרפו, ללא כסף לחזור הביתה, בגשם, בוכים, אזניהם מצלצלות מהבום, גופם מפוייח מהשריפה
והם צועקים עליו עם מגהפון - איזו דירה השאלת לנו? הרסת לנו את החיים, הרסת לנו את הבגדים, בסך הכל באנו לשבת רגועה וחטפנו את הטראומה של החיים.
האם הוא יאמר בנון שלאנטיות - מזלכם גרם? או שהוא יתנצל שלא הוא אשם, מה הוא יכול לעשות, זה הפרסי אשם.
יל"ע בטעם מה ששואל חייב באונסין

הועתק ממקום אחר
הטעם ששואל חייב באונסין זה לא מפני שהוא אשם או שיש לו אחריות מחמירה [ויל"ע שהשואל נחשב בב"ק אחד מכ"ד נזיקין] אלא כש"כ רש"י סנהדרין ע"ב א' ד"ה אבל לענין וז"ל, דמשום דכל הנאה שלו אוקמינהו רחמנא ברשותו לשלומי אם נאנס, עכ"ל, וכ"כ הרמב"ן בב"ב קס"ח א' דשואל כלוקח דמי עד שיחזירנו.

וע"ע שיטמ"ק ב"מ ל"ו ב' בד"ה מאי טעמא, מלאך המות מה לי הכא מה לי התם שכ' וז"ל, ושואל דחייב במתה כדרכה, משום דכיון דכל הנאה שלו אוקמה רחמנא ברשותיה לגמרי כאלו היא שלו, עכ"ל, וע"ע בחינוך מצוה ס' שכ' וז"ל, ובדין השואל חייבה התורה אפילו האונסין, לפי שבאחריות היא אחר ששאלה ולא הוציא עליה דבר משלו והרי זה כעין לוה מעות שאם נאנסו ממנו לא יפטר מן המלוה בטענת אונס, עכ"ל.

ולכאורה יש לפרש כך, הרי יש כאן הפסד ולמה שדוקא הבעלים יפסידו, ולכן כיון שהשואל הוא כאילו לוקח שקנה חפץ ועדין לא שילם וזה ברשותו א"כ הוא כאילו הבעלים באותו זמן שאירע האונס שמפסיד, אדם שקרה לו אונס מפסיד לא מפני שהוא אשם אלא זו המציאות, וא"כ כאן המציאות הוא שהשואל הפסיד.

ומה תאמר בשאלה זו, אדם שהיה רגיל לשים את אופניו במקום מסויים במשך שנים רבות, ופעם השאיל את אופניו לחברו לזמן מסויים וחברו החזרו לפני זמנו לאותו מקום שהמשאיל נוהג להניח את אופניו שם במשך שנים, וקרה אונס, האם יש לחייב את השואל, הרי גם המשאיל מניח שם את אופניו ולמה שיתחייב.

אלא הטעם ששואל חייב הוא כנ"ל, וה"ה שיהיה חייב אף במקרה דנן, שהרי לא נחשב שהחזיר כיון שלא הודיע לבעלים ונחשב עדין ברשותו, תדע שהרי אם יחזור בו וירצה שוב את האופניים אחרי שהחזירם לאותו מקום ודאי שיוכל לקחתם שהרי לא נחשב השבה מה שהניח בלא ידיעת המשאיל, אף אם נאמר ששואל בעצם יכול לחזור בו מלהיות שואל אף קודם כלות זמן השאלה.
 
אמנם כבר השיבו עליו האחרונים.
ובש"ך כתב "דשאל בית, האונס הוי מכח השואל, כיון דברשותו הוא, ודוק", ומפשט דבריו נראה שגם כאן יתחייב המשאיל במטלטלין ששאל.
י"ל שכוונתו היא לו שואל קרקע היה חייב דאחר שפטור הרי אין הקרקע ברשותו, ודחוק קצת בלשונו.
ומה שהביא הרב @נסכא דר' אבא לפוטרו מחמת דברי הנתיה"מ שלא עשה קנין. והניח בפשיטות שהשואל דירה מחבירו והשתמש במטלטלין חשיב כלא עשה קנין, עד כמה שזכור לי השתמשות בחפץ בידיים ודאי חשיבא קנין שאלה, ובפשוטו כל דבריו הנתיה"מ אינו אלא במקרה שהשתמש ב"משכון" שכבר ניתן לגוי קודם לכן, ולא עשה מעשה בגוף הדבר.
והרי כל מה שכ' הנתיה"מ הוא שאינו מתחייב על "סילוק שמירה" בכה"ג, יעו"ש.
ועל כן, כפי שאני מבין מדברי הנתיה"מ הנ"ל, בנדון דידן יש לחייבו לכה"פ על המטלטלין שהשתמש בהן ובוודאי חשיב קנין שאלה, ויש לי לדון אי מהני קנין בכה"ג על כל מה שהושאל לו, או שרק מה שהשתמש בו בפועל.
כוונתי הייתה לפטור אותו במטלטלין שלא השתמש בהם, ובפשוטו שימוש בחפץ אחד לא מועיל לשאר חפצים.
מנין למר חילוק מעין זה, ומהיכ"ת ש'שאלה' תלויה באי חיובו להחזיר?
אם הבעלים רק הסכים לו להשתמש, לכאו' אי"ז נחשב שנכנס לרשותו בשאלה להתחייב ע"ז באונסין.
כמדו' פשוט שמזיק שהזיק חפץ השאול, חייב השואל לשלם לבעלים כל נזקו, וילך הוא ויתבע מהמזיק כל חיובו.
צודק, כמפו' ב"ק קיא: ועוד אר"ח גזל ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה, ובפשטות לא חלוק שומר מגזלן, (עי' ב"י סי' שס"א בשם מרדכי שכ"כ להדיא גם במפקיד, וצ"ע עוד בסוג' דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר בב"מ לה: ולכאו' חלוק הזיק וגזל מהשאיל).
כמדו' שהרב @עוזי ומגני לא בא לדון לפוטרו מחמת תשלום המדינה, אלא שכיון ששילם לבעלים את הנזק, הרי נמצא שתשלומי המדינה מגיעים לו.
צודק גם בזה, לא עיינתי מספיק בהודעתו.
 
אין שמירה בקרקעות
וכדי להחשב שואל על המטלטלים - הוא צריך לעשות בהם קנין, שהרי אפילו גנב לא חייב על החפץ אם לא הוציאו מרשות הבעלים, או שעכ"פ הגביהו ע"מ לקנותו
וקנין אגב שכירות הדירה - הוא רק כשמתכוון לקנותם אגבהקרקע
כך שכל הנידון שלנו הוא לגבי החפצים שלכל הפחות התחיל להשתמש בהם, שאז הוה עכ"פ חזקה בהשתמשות
כלומר כסאות, שולחן, כוסות, סדינים, ועוד כמה פריטים
 
שמעתי על דין תורה מוזר ומקומם.
דירה שהושאלה לשבת נפגעה ע"י טיל, ובעל הדירה תבע את השואל שישלם את הנזקים מדין שואל - 'כל הנאתו שלו' [אין התביעה על נזקי הדירה - כי אין דיני שמירה בקרקע, אלא על נזקי המטלטלין שבדירה].

בנוסף למדות הרעות שבתביעה שהיא נגד שואל תמים שחווה טראומה בדירה שלך, ואתה הוא שנתת לו דירה העומדת להתפוצץ, ואתה בא אליו בתביעה?! בדומה למי שהכניס טרמפיסט, והרכב שבק חיים, יעלה על הדעת לתבוע ממנו מחיר רכב כי הרי השאלתי לך מקום ברכבי [אלמלא הפטור של בעליו עמו]?

ורציתי לחדש שמה שחייבו שואל פרה, ומתה באונס, הוא רק במחיר פרה שעומדת למות תוך זמן קצר, ולא צריך לשלם מחיר פרה טריה וטובה, שחייה לפניה.
שהרי לא ניתן לומר שמעשי השואל הם שגרמו לקיצור ימי הפרה, ונמצא שהיתה זו פרה שעומדת למות.
ולפ"ז גם כאן כל שווי הדירה האמיתי, היה כשל דירה שעומדת להתרסק תוך זמן קצר, ולגרום חרדה וטראומה למתגורר.
ואיגלאי שדירה זו היתה 'עם חרב על הצואר', או יותר נכון, עם ה TNT כבר מוטמן ומוצת בתוכה.
בעצם השאלה יל"ע,
אבל הסברא בסוף נ"ל א"א לומר, כמו שחילקו תוס' בסוגיא בב"ק בבתרמעיקרא, לחלק בין זורק הכלי לזורק אבן עלהכלי,שנחשב כשלם עד שעת הפגיעה, ואף ששי חולקים ע"ז, כמו שכתב הקצה"ח בדעת הרא"ש והר"ן, זה דווקא כשכבר היתה האבן בדרך, ולא בגלל דבר שעוד לא התחיל וגם אינו ודאי כלל.
 
בעצם השאלה יל"ע,
אבל הסברא בסוף נ"ל א"א לומר, כמו שחילקו תוס' בסוגיא בב"ק בבתרמעיקרא, לחלק בין זורק הכלי לזורק אבן עלהכלי,שנחשב כשלם עד שעת הפגיעה, ואף ששי חולקים ע"ז, כמו שכתב הקצה"ח בדעת הרא"ש והר"ן, זה דווקא כשכבר היתה האבן בדרך, ולא בגלל דבר שעוד לא התחיל וגם אינו ודאי כלל.
רש"ש מסכת בבא קמא דף יז עמוד ב
מכאן השבתי לאשר נדרשתי מחכם א' אם שבר איש אחד כלי של חבירו ואח"כ נפלה דליקה ר"ל באותו בית אשר בו היה הכלי ונשרף כל אשר בתוכו באין מציל אם חייב המזיק לשלם או דמ"ל סוף סוף אם לא שברתי' היה נשרף ומדברי התוס' שלפנינו מוכח שחייב מק"ו דהא נידון דהתוס' כבר ברי היזקא שהרי האבן או החץ היה מוכנים לשברו חייב המשבר ק"ו בנפלה דליקה אח"כ דבשעה ששברו לא היה עדיין מוכן המזיק דחייב ועוד ראיה מהנ"י לקמן בפ' המניח במשנת שני שוורין תמין שחבלו זב"ז שכ' דסיפא דאבד האחד שא"י לומר בעליו שלם אתה לי כי שלי אבד כו' וכ"כ התוס' שם ועוד יש לי ראיות בזה ואכ"מ אמנם אם כבר נפלה דליקה באותו חצר אולי דומה למ"ש (בגיטין עט) אבל קדמה דליקה לגט לא ע"ש. ועי' במלחמות בהא דרבה בסוף פרקין. ועי' לקמן (קטו ב) כיוצא בדינים אלו:
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון