• פורום בנתיבות הישיבה: מה מתאים לדיון? סוגיות חינוכיות בישיבה. השקפה ומוסר בעולם הישיבות. טיפים וקשיים בלימוד. נושאים חברתיים בישיבה. מטרה: דיון תורני וחינוכי מועיל ורלוונטי לעולם הישיבות, תוך שמירה על כבוד הדדי.
בקידושין כט: שנינו הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ואם היה בנו ממולח בתלמודו בנו קודם ובפסיקתא יש זוכה למקרא ויש למשנה ויש לתלמוד ויש לכולם
אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן. אומר לו הקב"ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה.

מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם –יהא תפוש בידו; ומה ששנה – כמו כן. שלא תשיגהו בושה ליום הדין.מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה! ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום, ואמר: (תהלים ה ד): "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה".
  • בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה; הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה.
  • בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות – למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב"ה הניחוהו – מוטב. ואם לאו – עושין לו כמידת הראשון.
  • בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו.
  • בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה –למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה.
  • בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד, אלא בשעה שעונין "אמן יהא שמיה רבה מברך" אפילו נחתם גזר דינם – אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם.
  • בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" – זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה.
  • בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה - במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם - עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר - באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם - מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם - כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד (תהלים קד כד): "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך".
 
אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן. אומר לו הקב"ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה.

מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם –יהא תפוש בידו; ומה ששנה – כמו כן. שלא תשיגהו בושה ליום הדין.מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה! ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום, ואמר: (תהלים ה ד): "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה".
  • בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה; הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה.
  • בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות – למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב"ה הניחוהו – מוטב. ואם לאו – עושין לו כמידת הראשון.
  • בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו.
  • בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה –למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה.
  • בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד, אלא בשעה שעונין "אמן יהא שמיה רבה מברך" אפילו נחתם גזר דינם – אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם.
  • בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" – זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה.
  • בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה - במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם - עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר - באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם - מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם - כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד (תהלים קד כד): "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך".
זה מדרש נורא הוד ומזעזע והעתיק מקצתו רבינו הבאה''ל בסי' קנו לעורר הלבבות אבל לא נראה שהוא בגדר חיוב מוחלט בחיי המעשה בעולם הזה וראיה מתחילתו וסופו שמתחיל קשה יום הדין וכבר אמרו ביקש הקב''ה לברוא במידת הדין ראה שאין העולם עומד שיתף הרחמים בדין ומצינו בגמ' במנחות צט: קולות גדולות ברמת החיוב של ת''ת ובברכות לה: הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם של הנהג בהם מנהג דרך ארץ ובודאי א''א להספיק כל זה תוכ''ד מנהג דרך ארץ ובתורה כתוב לאמר שהכהנים הם יורו המשפטים ולא כל ישראל ומסופו שהאריך במעשה מרכבה שעליו שנינו בפרוש שאין דורשין אפילו ליחיד אלא אם היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים ואיך נחייב את כל ישראל בלימוד הזה שאינם חכמים כל כך ולא זכו בזה מן השמים.
 
ורבי עקיבא היה בו כוחות מיוחדים שזיהתה בו רחל ולכן הצליח כל כך​
בגמ' מסופר מה ראתה בו, ולא היו אלו "כוחות מיוחדים" אלא, "דהוה צניע ומעלי".​
וכבר אמרו ביקש הקב''ה לברוא במידת הדין ראה שאין העולם עומד שיתף הרחמים בדין​
במחילה, אמרה זו אינה נוגעת לכאן, וראי' פשוטה לדבר, שהרי למרות שנברא העולם ברחמים כולם עתידים לעמוד לפניו ית' ביום הדין, ולהתבע על כל האמור שם.​
הנהג בהם מנהג דרך ארץ ובודאי א''א להספיק כל זה תוכ''ד מנהג דרך ארץ​
אם תלך בדרך שקבע הרמב"ם במנהג דרך ארץ, תוכל להספיק כל זה ועוד כהנה וכהנה

גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו.

ועוד כתב הרמב"ם "כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן".​
 
בגמ' מסופר מה ראתה בו, ולא היו אלו "כוחות מיוחדים" אלא, "דהוה צניע ומעלי".​
הם הם הדברים צניע ומעלי פרושו בלה''ק צנוע ומוצלח ובלשוננו ''כוחות מיוחדים'' ר''ע עצמו אמר אח''כ שכשהיה עם הארץ אמר מי יתן לי ת''ח ואנשכנו כחמור וידוע שגדולי השונאים הם גדולי המקנאים שיש להם את הפוטנציאל ולא מנוצל למקום הנכון
במחילה, אמרה זו אינה נוגעת לכאן, וראי' פשוטה לדבר, שהרי למרות שנברא העולם ברחמים כולם עתידים לעמוד לפניו ית' ביום הדין, ולהתבע על כל האמור שם.​
לא סותר לזה שבחיי העוה''ז לא נתבעים עד כדי כך ולעתיד לבוא כן והוא לרום הדרגה אז ולא נוגע כרגע לחיוב גמור
אם תלך בדרך שקבע הרמב"ם במנהג דרך ארץ, תוכל להספיק כל זה ועוד כהנה וכהנה

גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו.

ועוד כתב הרמב"ם "כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן".​
והרמב''ם לא כתב שחיוב על כל אחד לעסוק כל הזמן ופשט הדברים כפי כוחו ולא השבת על הגמ' במנחות צט: וע' סוף מסכת תפילין כעין זה
 
אני מודה לכל המגיבים. ואני מרגיש עוד יותר דפוק שאני היחיד בעולם שמרגיש את ההרגשה הזאתי. ות'אמת שלא כל כך השתכנעתי. לא נעים לי להודות שנכשלתי והתפקיד שלי זה להיות מנהל מערכות ביוב. וגם אני לא בדרגה של רבי עקיבא וזה היה נדיר. ות'אמת שאני כבר לא בונה על להיות גודל הדור, אבל לפחות לדעת ש"ס ושולחן ערוך, ולא נראה לי שזה בכיוון. בכל אופן תודה לכל המעודדים. אני ישמח אם מישהו שמבין את התחושה יוכל לעזור לי.
 
לכל הלומדים מרבי עקיבא אומר שאין למדין מהיחידים וברייתא מפורשת נגדכם שנפסקה להלכה בשו''ע שבבנו ממולח בנו קודם וברור שסתם בני אדם הולכים לפי כוחות נפשם ולא מהלכים בגדולות ורבי עקיבא היה בו כוחות מיוחדים שזיהתה בו רחל ולכן הצליח כל כך
מה הקשר????

הדיון אם בנו קודם או לא, אינו רלוונטי לעובדה הברורה, שצווחו כל גדולי ישראל מאז ומעולם, שכל אחד יכול להגיע למיצוי עצמי שלו בתורה. ועליו שלא להרפות את ידיו מזה.

אין זה סותר, את מה שכבודו מנסה להדגיש, שיש כאלה מוכשרים יותר ויש כאלה פחות. יש שיעודם להיות גדולי הדור ויש שיעודם לעסוק במלאכה. אבל מ"מ, ברור שאדם צריך להרגיש שממצה את כוחתיו בתורה עד כמה שיכול. ואצל רוב האנשים, כפי שמוכיח הניסיון של רבים וטובים, זה הרבה יותר ממה שהם חושבים.

מרן הרב שך זצ"ל מספר שבחיידר היו קוראים לו "בול עץ", ושהיה יודע מראש שכל פעם שיפתח בשיעור את פיו כולם יצחקו, כי הם יודעים שבד"כ אומר דברים חסרי טעם. לא משנה מה רמת האמינות של הסיפור, אבל היות והרב שך סיפר אותו, כנראה שהאמין במסר שהוא מעביר...
בקיצור, מספיק לרפות ידיהם של ישראל קדושים מהתורה, ומהאמונה בעצמם שיכולים לכך, ולא בשמים היא.
 
הם הם הדברים צניע ומעלי פרושו בלה''ק צנוע ומוצלח ובלשוננו ''כוחות מיוחדים''
איני יודע כיצד הפך "מעולה" ל"מוצלח".
ר''ע עצמו אמר אח''כ שכשהיה עם הארץ אמר מי יתן לי ת''ח ואנשכנו כחמור וידוע שגדולי השונאים הם גדולי המקנאים שיש להם את הפוטנציאל ולא מנוצל למקום הנכון
שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים, אינה שייכת בפוטנציאל כמובן.
לא סותר לזה שבחיי העוה''ז לא נתבעים עד כדי כך ולעתיד לבוא כן והוא לרום הדרגה אז ולא נוגע כרגע לחיוב גמור
אדם שלא נתבע בחייו על משהו, לא יענש על כך ביום הדין, כמובן.
והרמב''ם לא כתב שחיוב על כל אחד לעסוק כל הזמן ופשט הדברים כפי כוחו ולא השבת על הגמ' במנחות צט: וע' סוף מסכת תפילין כעין זה
צא ומצא שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ובה תהיה פטור מתלמוד תורה.
ומה שהבאת על ק"ש שחרית וערבית, היינו שאף מי שאינו יכול ללמוד, לא יפטור עצמו מתלמוד תורה ביום ובלילה, לכל הפחות.
אך בוודאי שתיאור הרמב"ם על בעלי אומנות הוא הדרך הנכונה, והם עיקרי הדברים.
 
מספיק לרפות ידיהם של ישראל קדושים מהתורה, ומהאמונה בעצמם שיכולים לכך, ולא בשמים היא.
ח''ו
רק זכורני כאלה שמתרפים מהדרגות הגבוהות שהם לא אוחזים שם ומתייאשים ועל זה באתי וחברי בישיבה רעד מפחד שהוא חיב כרת כי ר' נתן אמר בסנהדרין שכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הרי הוא בכלל דבר ה' בזה שההמשך לו הוא כרת ולא נחה דעתו עד שהוכחתי לו ממתני' בכריתות שנמנו ל''ו ואי איתא לימני ל''ז...
 
איני יודע כיצד הפך "מעולה" ל"מוצלח".
איני יודע מה ההבדל המשמעותי בין שני המילים הללו
שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים, אינה שייכת בפוטנציאל כמובן.
הסברתי שכן כנראה לא הבנת תקרא שוב זה נתון פסיכולוגי מוכר כמדומני
אדם שלא נתבע בחייו על משהו, לא יענש על כך ביום הדין, כמובן.
לא נכון בחייו הקב''ה מנהיג במידת הרחמים ולא תובע מפורשות אבל לעת''ל ממצה את הדין וזה בדיוק מחלוקת ר''י ורשב''י שרשב''י רצה להחריב אתה עולם שמניחים חיי עולם והקב''ה מנע בעדו והוא סבור מכוח זה שכל פרשת והיה אם שמוע הכונה שאינם עושים רצונו של מקום נגד המקרא המפורש ששומעים בקול ה' והכונה יחסית לדרגה הגבוהה של מידת הדין שתהיה לעת''ל ועמדו זרים ורעו צונאכם ומודה הוא שאין איסור על זה אפילו לא מדברי קבלה ויוצאים בק''ש ידי לא ימיש ואמנם מוכח שם שלרבנן שסתם משנה כוותייהו לא ימיש הוא כפשוטו אבל לר' יונתן שם הוא רק לברכה ולא לחובה
צא ומצא שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ובה תהיה פטור מתלמוד תורה.
זה לגבי חכמה יונית ולא לגבי מנהג ד''א
ומה שהבאת על ק"ש שחרית וערבית, היינו שאף מי שאינו יכול ללמוד, לא יפטור עצמו מתלמוד תורה ביום ובלילה, לכל הפחות.
אך בוודאי שתיאור הרמב"ם על בעלי אומנות הוא הדרך הנכונה, והם עיקרי הדברים.
קשה מאוד לומר שהוא הדרך הנכונה לכל אדם שיעסוק במלאכה רק שלוש שעות והשאר בתורה והרי שנינו יפה תלמוד תורה עם ד''א שיגיעת שניהם משכחת עוון ועינינו הרואות שרוב בני אדם נפשם בנויה לעמל מלאכה רוב היום ורק מיעוטו לתלמוד תורה והפוך מהרמב''ם וכשמכרחים אותם להפך הם נראים עיפים מהחיים וחסרי חיות וחשק
 
אני מודה לכל המגיבים. ואני מרגיש עוד יותר דפוק שאני היחיד בעולם שמרגיש את ההרגשה הזאתי.
תנוח דעתך אתה ממש לא היחיד רק הרבה מדחיקים את זה...
ות'אמת שלא כל כך השתכנעתי. לא נעים לי להודות שנכשלתי והתפקיד שלי זה להיות מנהל מערכות ביוב. וגם אני לא בדרגה של רבי עקיבא וזה היה נדיר. ות'אמת שאני כבר לא בונה על להיות גודל הדור, אבל לפחות לדעת ש"ס ושולחן ערוך, ולא נראה לי שזה בכיוון. בכל אופן תודה לכל המעודדים. אני ישמח אם מישהו שמבין את התחושה יוכל לעזור לי.
מבין מאוד את התחושה אבל אין לי איך לעזור לך יותר ממה שכתבתי כבר
 
אני מודה לכל המגיבים. ואני מרגיש עוד יותר דפוק שאני היחיד בעולם שמרגיש את ההרגשה הזאתי. ות'אמת שלא כל כך השתכנעתי. לא נעים לי להודות שנכשלתי והתפקיד שלי זה להיות מנהל מערכות ביוב. וגם אני לא בדרגה של רבי עקיבא וזה היה נדיר. ות'אמת שאני כבר לא בונה על להיות גודל הדור, אבל לפחות לדעת ש"ס ושולחן ערוך, ולא נראה לי שזה בכיוון. בכל אופן תודה לכל המעודדים. אני ישמח אם מישהו שמבין את התחושה יוכל לעזור לי.
גם אני הרגשתי כך.
ודווקא בגלל זה התחלתי להתייחס יותר ברצינות לידיעת התורה, ולהבין שאם אמשיך ללמוד באופן הקלאסי והנפוץ, לא אתקדם לשום מקום.

כדאי לעיין בספרים הבאים, ייתכן שיביאו לך תועלת:
יש סדר לש"ס מאת הרב אחיקם קשת.
כך מגיעים מאת ר' שלמה מייער.
1781594547312.png 1781594449193.png
 
אני מודה לכל המגיבים. ואני מרגיש עוד יותר דפוק שאני היחיד בעולם שמרגיש את ההרגשה הזאתי. ות'אמת שלא כל כך השתכנעתי. לא נעים לי להודות שנכשלתי והתפקיד שלי זה להיות מנהל מערכות ביוב. וגם אני לא בדרגה של רבי עקיבא וזה היה נדיר. ות'אמת שאני כבר לא בונה על להיות גודל הדור, אבל לפחות לדעת ש"ס ושולחן ערוך, ולא נראה לי שזה בכיוון. בכל אופן תודה לכל המעודדים. אני ישמח אם מישהו שמבין את התחושה יוכל לעזור לי.
ללמוד דף היומי ברצינות, ובע"ה עוד 6.5 שנים אתה "יהודי של ש"ס", זה נראה הרבה זמן, אבל זה עובר מהר יותר מכפי שאתה חושב...
ועל זה אמרו חז"ל (ויקרא רבה): מי שטפש מהו אומר? מי יכול לקצות את (תלולית זו של עפר) זו?! מי שפקח מהו אומר? הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה! כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים?! מי שפיקח מהו אומר? הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה!!!
 
איני יודע מה ההבדל המשמעותי בין שני המילים הללו
מבלי להכנס לשרשי המילים, מוצלח יכול להתפרש כבעל כוחות מיוחדים, משא"כ מעולה.
הסברתי שכן כנראה לא הבנת תקרא שוב זה נתון פסיכולוגי מוכר כמדומני
שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים אינה מבוססת על נתונים פסיכולוגיים שכאלו, ולא הסברת דבר מלבד להניח הנחה חסרת בסיס מדעת עצמך.
לא נכון בחייו הקב''ה מנהיג במידת הרחמים ולא תובע מפורשות אבל לעת''ל ממצה את הדין וזה בדיוק מחלוקת ר''י ורשב''י שרשב''י רצה להחריב אתה עולם שמניחים חיי עולם והקב''ה מנע בעדו והוא סבור מכוח זה שכל פרשת והיה אם שמוע הכונה שאינם עושים רצונו של מקום נגד המקרא המפורש ששומעים בקול ה' והכונה יחסית לדרגה הגבוהה של מידת הדין שתהיה לעת''ל ועמדו זרים ורעו צונאכם ומודה הוא שאין איסור על זה אפילו לא מדברי קבלה ויוצאים בק''ש ידי לא ימיש ואמנם מוכח שם שלרבנן שסתם משנה כוותייהו לא ימיש הוא כפשוטו אבל לר' יונתן שם הוא רק לברכה ולא לחובה
האם לדעתך הקב"ה לעתיד לבא ימצה את הדין עם האדם על דבר שלא נתבע ממנו לעשותו? דברי הבל אלו.
להחריב את העולם, זה דבר שמידת הרחמים מונעת, אך לא את עצם התביעה כמובן.
מה שיוצאים ידי חובת לא ימיש בקריאת שמע, עדיין לא מלמד שאין חיוב יותר מכך.
זה לגבי חכמה יונית ולא לגבי מנהג ד''א
זה לא לגבי 'חכמה יונית' דוקא, אלא לגבי כל מה שאינו נצרך, ושיעור ה'דרך ארץ' הנצרך יש לנו ללמוד מדברי הרמב"ם, ולא מדברי עצמך.
קשה מאוד לומר שהוא הדרך הנכונה לכל אדם שיעסוק במלאכה רק שלוש שעות והשאר בתורה והרי שנינו יפה תלמוד תורה עם ד''א שיגיעת שניהם משכחת עוון
מה ענין "תלמוד תורה עם דרך ארץ" לכמות השעות? ומה הבאתו כאן? אי"ז אלא דמגוגיה לא רלוונטית.
ועינינו הרואות שרוב בני אדם נפשם בנויה לעמל מלאכה רוב היום ורק מיעוטו לתלמוד תורה והפוך מהרמב''ם וכשמכרחים אותם להפך הם נראים עיפים מהחיים וחסרי חיות וחשק
איני יודע באיזה בני אדם עינך רואות, צא ובדוק באברכי הכולל עמלי התורה, שרובם שמחים ומאושרים יותר מאשר אותם העמלים בעמל מלאכה.
וגם אם כדבריך, היכן מצית שחוסר חיות וחשק פוטר מתלמוד תורה, ומתיר לעסוק בדרך ארץ מעבר לנצרך כדי חייו ופרנסתו?
 
אני מודה לכל המגיבים. ואני מרגיש עוד יותר דפוק שאני היחיד בעולם שמרגיש את ההרגשה הזאתי. ות'אמת שלא כל כך השתכנעתי. לא נעים לי להודות שנכשלתי והתפקיד שלי זה להיות מנהל מערכות ביוב. וגם אני לא בדרגה של רבי עקיבא וזה היה נדיר. ות'אמת שאני כבר לא בונה על להיות גודל הדור, אבל לפחות לדעת ש"ס ושולחן ערוך, ולא נראה לי שזה בכיוון. בכל אופן תודה לכל המעודדים. אני ישמח אם מישהו שמבין את התחושה יוכל לעזור לי.
מעשה שיכול להיות :
פגשתי לאחרונה אדם עשיר מאד מהמופלגים שבארץ, אשר ידיו רב לו בעסקים חובקי עולם,
בדניידי ודלא ניידי, באתרא קדישא הדין ודי בכל אתר ואתר.
אשר יש לו כל מה שיצור אנוש יכול לחפוץ, לדמיין ולהזות בחלום ובהקיץ.
אך למרבה הפלא פניו היו נפולות ונבולות, כחציר יבש וכציץ נובל, וכל כולו עצבות ושפלות.
לשאלתי מה קרה , הכל טוב ?
ענה לי בחמיצות פנים, לא שמעת, אילון מאסק [האיש העשיר בעולם] נהיה הטריליונר הראשון בעולם,
כשהונו חצה את רף הטריליון דולר [1,000,000,000,000].
הבטתי בו בתמהון מוחלט, מה ??? היתכן שאדם מחמיץ פנים, על אף שיש לו כל מנעמי העולם,
אבל לא כמו אדון מאסק.
אבל אז נזכרתי באשכול הזה וחשבתי שהתמהון כאן גדול מזה.
אדם שזכה להולד כיהודי,
ולא זו בלבד אלא אפילו חרדי,
ואפילו זכה ללמוד בישיבה,
ואף להיות אברך כולל,
ויודע ללמוד דף גמרא [עם שוטנשטיין],
ומקונן על זה שהוא לא רבי חיים קניבסקי,
אתמהה ?
כמובן שחובה לשאוף לגדול ככל האפשר,
אבל לא לשכוח את הזכות והאושר על כך שזכינו להיות בני תורה.
 
הפוסקים כתבו שכל אדם מצווה לדעת את ידיעת התורה עד איפה שידו משגת, ומה שלא יוכל להשיג ע"פ כשרונו - בזה כבר מצוות ידיעת התורה מתקיימת ע"י התמיכה בגדולי ישראל שהם המוכשרים לדעת את כל התורה כולה כפשוטו.

@נחמן פופר , ממליץ לך לשבת ברצינות, עם יד הלב, ודף ועט, ולכתוב לעצמך, מה היית רוצה להשיג, להציב יעדים ברורים שתוכל לעמוד בהם, ולראות לאט לאט לאן זה מתקדם, מתוך אמונה בעצמך ולא ייאוש ח"ו.

עוד המלצה, יש את הקו הנפלא של הרב רפאל סויד, "להוציא מהכח אל הפועל", שם יש המון עצות כיצד לייעל את הלימוד, למצות את הכוחות שלנו, ולא להתייאש מעצמנו בתחום זה.
 
הפוסקים כתבו שכל אדם מצווה לדעת את ידיעת התורה עד איפה שידו משגת, ומה שלא יוכל להשיג ע"פ כשרונו - בזה כבר מצוות ידיעת התורה מתקיימת ע"י התמיכה בגדולי ישראל שהם המוכשרים לדעת את כל התורה כולה כפשוטו.

@נחמן פופר , ממליץ לך לשבת ברצינות, עם יד הלב, ודף ועט, ולכתוב לעצמך, מה היית רוצה להשיג, להציב יעדים ברורים שתוכל לעמוד בהם, ולראות לאט לאט לאן זה מתקדם, מתוך אמונה בעצמך ולא ייאוש ח"ו.

עוד המלצה, יש את הקו הנפלא של הרב רפאל סויד, "להוציא מהכח אל הפועל", שם יש המון עצות כיצד לייעל את הלימוד, למצות את הכוחות שלנו, ולא להתייאש מעצמנו בתחום זה.
יש מצב לקבל את מספר הטלפון של הקו?
 

קבצים מצורפים

  • 1781612422192.png
    1781612422192.png
    500.2 KB · צפיות: 22

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון