לצערנו בכל שנה ושנה, 'בין הזמנים אב' (לבחורים), או 'החופש הגדול' (לנערות) הוא מקור פורה לבטלה, שעמום וחטא.
סיפור 1 - ישבתי לפני כשבוע עם קבוצת בחורי ישיבה מן המנין, ושאלתי אותם בפשטות: "איך אתם מסתדרים עם האתגר של בין הזמנים?".
והם ענו לי בכנות: "לא מסתדרים. הלימוד לא לימוד, התפילה לא תפילה, ועוד"...
סיפור 2 - לפני מספר שנים סיירתי בליל שישי באיזור 'ככר ציון' (מקום שוטטות נוער מתמודד, הנודע ולא לטובה).
היה זה ב'תשעת הימים', ובין השאר היתה שם נוכחות בולטת של בנות סמינר שלא נראו כנושרות.
שאלתי נער שהכרתי במקום: 'מה הענין עם בנות הסמינר?'.
והשיב לי: 'כל השנה הן לא נמצאות כאן, כי הן עסוקות בלימוד, אך בחופש הן מגיעות בהמוניהן'...
הפתרון?
אילו היה אפשר, היה עדיף לאמץ את המודל האמריקאי, לפיו כל הישיבה/סמינר הולכים לקמפ בהרים למשך כל החופשה, וכך נמצאים יחד באוירה שמורה ותורנית.
או לחילופין לאמץ את המודל החסידי. ברבות מהישיבות החסידיות, צמצמו את ימי בין הזמנים לשבוע-שבועיים, וגם בימים אלו מקיימים סוג של 'ישיבת בין הזמנים/קמפ', במיקום שונה או עם צוות אחר, עם לימודים מעניינים, ורק יום-יומיים נשארים בבית להתכונן לזמן החדש.
אבל עד שזה לא יקרה בכל המקומות...
הייתי ממליץ לכל ארבעת החוליות:
הורים – ישיבה/סמינר – קהילה – נערים/נערות עצמם - קחו אחריות!!
שכל אחד יעשה את המקסימום שלו כדי לספק תעסוקה וחיבור, וממילא למעט את התלישות והירידה.
הורים:
השתדלו לקבוע זמני לימוד עם הילדים, כפי האפשרות.
עשו להם מבצעים סביב תפילה/לימוד ועוד, אם הם עדיין בגיל (בערך עד גיל 14-16, גמיש).
אם יש באפשרותכם לצאת עם הילדים לנופש / טיולים / בריכה / פעילויות – הוא דבר גדול.
שיקלו לרשום את המתבגרים שלכם לחוגים שונים (כגון: שחייה, נגינה, ועוד), או לחילופין שידריכו בקייטנות, חוגים, ועוד, כדי למלא את הזמן במשהו חיובי.
עודדו את ילדיכם לעסוק בפעילות גופנית, כגון ספורט, אופניים, כושר וכד'. בריא לגוף ולנפש, ובודאי עדיף מאשר בטלה.
מקורי – חדשו את הבית!
הורה חכם כתב לי: כל בין הזמנים אנו מחפשים מה לחדש בבית. כגון : צובעים יחד את הדירה, בונים בסלון תיקרה מגבס (זה הצליח מאוד, עד היום מפאר את הסלון, הילדים היו בני 15,14,13), מוסיפים נורות חשמל דקורטיביים, כורכים ספרים וכו'. זה עובד מצויין! מעניין, מעשיר, מאחד וכמובן – מעסיק.
ישיבה/סמינר:
מסתבר שאין למוסדות אפשרות להעסיק את התלמידים כל החופש, בפרט שאנשי הצוות זקוקים למנוחה, ויש להם בית משלהם, אבל אסור לנו לפרוק את עול התלמידים מעלינו ולשכוח מהם בחופש, רק משום שהם לא מול העיניים שלנו.
אם אין אפשרות לקיים ישיבת בין הזמנים או קמפ, חישבו בקטן: טיול, התכנסות שבועית, ואפילו מפגש חד-פעמי. כאן כל משהו הוא עוד טיפת הצלה מהתלישות ומפגעי העולם, וזה דבר גדול!
מקורי למוסדות - העניקו לתלמידים אתגרים לבית!
נכון, אין לימודים בחופש. אבל אפשר להעסיק את התלמידים 'מרחוק'.
לדוגמא, באחת הישיבות שלימדתי עשינו תכנית שלקראת בין הזמנים כל בחור מקבל על עצמו בל"נ ללמוד מסכת או פרק מסוימים, תלינו שלט ענק עם ההתחייבויות, ואז עם תחילת הזמן עשינו 'מעמד הסיומים' בישיבה.
לחילופין, רעיון שהתחיל 'לרוץ' עכשיו בסמינרים: מיזם טלפוני לחופשה - בקו התלמידות - של חיזוק / העצמה / אתגרים יומיים, אפשר נושא פרסים, ועדיף שיהיה מוגש באופן עדכני שידבר אל הבנות.
קהילה:
אין לנו אלא להצדיע לפעילים המסורים של 'איחוד בני הישיבות', וכל שלל הגבאים והמתנדבים, שעושים מעל ומעבר ליכולתם, עם מינימום משאבים ומקסימום יצירתיות, על מנת להעסיק את טובי בנינו בבין הזמנים, בפעילות באוירה תורנית.
אשריכם גיבורי החיל, עלו והמשיכו, כי בנפשנו הדבר!
בחורים/נערות עצמם (גם הם קוראים אותנו):
קחו אחריות על עצמכם!
השתדלו כבר מעכשיו לסדר לעצמכם פעילות שתמלא את זמן, עדיף כמובן בדברים רוחניים, אבל לפי הצורך גם בדברים גשמיים, העיקר שיהיו דברים חיוביים ויצירתיים ולא ח"ו ירידה ובריחה.
קחו יוזמה, תגלו מנהיגות, ותזכו גם את חבריכם. כל חבר נוסף שיבא עמכם לפעילות חיובית, זו עוד הצלה.
הייתי אפילו מעיז ואומר, שעדיף לקחת איזו עבודה לבין הזמנים (במקום שמור), מאשר הבטלה. אם כי אין לקחת עבודה ללא התייעצות עם דמות תורנית/חינוכית.
חזרה להורים - קשיים שכיחים בקרב הורים
2 - ישנם הורים העובדים כרגיל בימי החופש, ולהבדיל - יש אבות אברכים החסים על זמן לימודם, או שסתם כך אין להם כישורים של 'מדריכי נוער'...
ולכן נדרש שההורים יתייעצו ויתכננו מראש, מה הם כן יכולים לעשות עם הילדים בחופש לפי יכולתם.
יש לשבח את האמהות היהודיות, הצוברות את ימי החופשה שלהן מהעבודה במשך כל השנה - לבין הזמנים, כי אם האמא לא בבית - הילדים לא יהיו בבית.
1 - נופש וטיולים עולים כסף, ולא קל למצוא את האיזון בין הצרכים הבלתי נגמרים, לבין התקציב המוגבל.
אם כי ראוי לציין לדברי מרן הגרמ"ה הירש שליט"א (בכנס ארגון 'האזינו') שעדיף להשקיע כסף בנופש עם הילדים מאשר באתרוג מהודר.
לסיכום
קשה לי להגיד שאני יוצא מהמסר הזה עם תחושה נוחה.
אבל האמת יקרה מכל, ואני מעדיף לכתוב אותה מאשר לייפות אותה:
ה'חופש' ו'בין הזמנים' שנוסדו אי שם בימי האנגלים, הם דבר ארכאי ומיושן, שכבר אינו מתאים עוד לצעירי דורנו.
אוי! טאטע, משיח דארף שוין קומען! (אנחה יהודית: אבא, משיח צריך כבר להגיע).
|
|
