הטענה היחידה שמגיבה לעניין שגם הרהור דערווה בקריאת שמע הוא תלוי הרגל ובהרגל לא חיישינן.
וידועים דברי החידושי הרי"ם לדאקטאר (לך יש שכבה גדולה של זהום על העיניים ולכן זה לא מפריע לך. ומשל הבדואים.)
מי שביקש סיכום: בסך הכל ביקשתי אובייקטיביות.
אל תקבלו שעליכם להחמיר תקבלו שיש דעה המחמירה.
ונכון שבמלבושים אחרים הרבה מגדולי הפוסקים בכו על המודא הארורה (כלשונם.)
ואילו בפאות עוד לא היה כזה מצב. ולכן בפיאות כעת (30 שנה) נשתנה המצב.
ובענין תקרובת. שוב הוא הנידון. תקבלו שיש מחמירים. שאפשר לדון בדבריהם ולא רק לומר שהכל שטויות.
ונחזור לעניינינו: התשובה להטענה הנ"ל, (עוד טרם מה שהוכח שכן דעת הגריש"א והגרש"ו). היא שאכן באיסור ערווה בקריאת שמע הלא מיירי באיסור שונה, שכל הסח הדעת שיגרם לו ואפילו זו אשתו.
ואילו בהלכות צניעות, יש שני משמעויות למושג הצנעה, א: הפך ההבלטה, ב: הפך הגילוי.
ואם מצד ההבלטה לטענתך פאה קיל מבובו (אפילו שיש מלא מזרוחניקעס...) עדיין מצד הגילוי שבדבר, יש איסור.
ולא מצד גילוי השער, כי אם מצד גילוי הפאה, המושכת להרהור, אגב לשואלים, ההרהור הגרוע ביותר, אא"כ יעמוד על עצמו להסיח דעתו,
והשומע ישמע, והחדל יחדל.
(נ.ב. לדעת הטוענים שאין צד איסור, אם ככה המודה, אם כן מובן שהתירו לנו כבר בגדים בצבע הגוף, ושקופים, וצמודים, (זה לא צמוד...))
יש צווי דינים,
יש הרהור, ויש ערווה,
ערווה, זה אפי' באופן שלא מביא כלל להרהור,
כגון שהאשה עומדת מאחורי קיר, ויש חור בקיר, ורואים עיגול מבשר האשה, ואין ניכר אם הוא של אשה או איש, ואיזה חלק בגוף זה, ואין כאן כל חשש הרהור, הרי זה ערווה, והנפק"מ בערווה, זה שאסור לקרוא כנגד זה קר"ש, וחייב בכיסוי,
יש איסור נוסף והוא איסור הרהור, וזה כל מקום בגוף שמביא לידי הרהור, חייבים להצניע, וכן אשה חייבת ללכת באופן שלא מביא לאדם הרהור,
הרהור אין הכוונה להרהר בדבר איסור, אלא למשוך תשומת לב, הינו הסתכלות ומבט נוסף,
וזה לא שייך להגדיר בהגדרות, אלא שתלוי במציאות שהיא משתנה,
וודאי האשה לא צריכה לחשוש לבנ"א לא סדנדרטיים, אלא להאדם הממוצע שמסתובב היכן שהולכת,
כיסוי הראש, התורה חייבה לכסות באשה נשואה, לא משום הרהור, אלא משום ערווה, וזה אפי' אין שערות כלל והאשה מתגנה, [כמובא לעיל מהאז נדברו..]
לזה מועיל כיסוי אפי' משערות כל עוד והם אינם חלק מגוף האשה,
מלבד זאת צריך שהכיסוי לא יביא לידי הרהור, כשם שצריך שהגרבים והמטפחת לא יביאו לידי הרהור,
וזה אם האשה הולכת באופן שאין הנשים הולכות כך, שהוא מביא לידי הבלטה והסתכלות.