- הודעות
- 364
- תודות
- 1,332
- נקודות
- 151
שיר שהלחין בחור מישיבה חשובה, על חבירו שעזב את הישיבה והדת.
כדאי לשמוע כמה פעמים, פשוט מרטיט...
הצג קובץ מצורף q32576.mp3
כדאי לשמוע כמה פעמים, פשוט מרטיט...
הצג קובץ מצורף q32576.mp3
- מתחיל חוט יראת ה' היא חכמה
- תאריך התחלה
- הודעות
- 364
- תודות
- 1,332
- נקודות
- 151
פשש',
אם אתה אכן צודק, אז זה באמת ברמה מאד מקצועית...
עכ"פ התוכן בוודאי מאד מרגש.
אחרי זה הקשבתי להמשך יש שם עוד מלאן ת'לאפים טעויות כאלה, ולא זה לא שבר שיא או משהו ברמה שאני מכיר בAI כבר לפני שנה.
- הודעות
- 2,418
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 8,454
- נקודות
- 525
יתכן שרק העיבוד והשירה הוא של AI
אבל ההלחנה והכתיבה של בו"ד
כמדומני שהולחן לתחרות במחנה בני תורה
- הודעות
- 364
- תודות
- 1,332
- נקודות
- 151
כך גם מסתבר,
הדא הוא דאמרי' 'הקול' קול יעקב והידים ידי עשיו...
וכמו"כ, אכן הקול והעיבוד מוכח מתוכו שזה AI, אך המילים ובעיקר הלחן יותר מדי אמיתי בשביל שיהא AI, שמעתי שיר אחד או שניים של AI כאן אי"ז משתווה כלל ברמת הלחן...
אך בל ניטוש דעתינו מהעיקר - "בשמים מלאכים בוכים על ילד שנעקד על מזבח הספק" - למה הלכת בלי לומר דבר...
חבל שיר מטורף שנשמע מלאכותי.
אולי מאן דהוא יבצע את זה בחי.
אגב מה אם הבחור ששרו עליו את השיר הזה.
מילות השיר:
נכון זה קשה אני יודע, לצעוק את הלב ואף אחד לא שומע,
איך הלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
אומרים עולם נוצץ בחוץ אתה יודע,
בוא תנסה תטעם תבין נשמע לך משכנע,
והלכת בלי לומר דבר בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
בשמים מלאכים בוכים על ילד, שנעקד לו על מזבח הספק, איך הלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
עוד אאמין שבסוף תחזור אלינו, ובחלוף הזמן לא תוסיף להתרחק, כמו שהלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
לראות המון אדם ולא לראות את עצמך,
בין גבולות עתיק יומין לא מצאת מקום לך,
והלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
פזמון: בשמים
נכון זה קשה אני יודע, לצעוק את הלב ואף אחד לא שומע,
איך הלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
אומרים עולם נוצץ בחוץ אתה יודע,
בוא תנסה תטעם תבין נשמע לך משכנע,
והלכת בלי לומר דבר בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
בשמים מלאכים בוכים על ילד, שנעקד לו על מזבח הספק, איך הלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
עוד אאמין שבסוף תחזור אלינו, ובחלוף הזמן לא תוסיף להתרחק, כמו שהלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
לראות המון אדם ולא לראות את עצמך,
בין גבולות עתיק יומין לא מצאת מקום לך,
והלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
פזמון: בשמים
עצוב מאוד, עדיין הכיפה על ערימת הבגדים המקופלים במיטה בביתו
אתה מכיר אותו?
- הודעות
- 100
- תודות
- 405
- נקודות
- 236
יש ביצועים בחי של השיר הזה אך לא לפרסום כרגע, עקב כך שהמלחין כבר מכר את הלחן ועוד יש מו"מ בין מספר זמרים מי יקנה אותו,
הבחור שכתב את השיר כתב אותו על בחור שיעור מתחתיו שעזב לכת הלל, השיר הולחן לפני שנה וחצי אך פורסם כעת עקב סרטונים ממחנה בני תורה שחבריו של המלחין שרו אותו שם.
- הודעות
- 100
- תודות
- 405
- נקודות
- 236
השיר לא הולחן לתחרות, חבריו של המלחין שרו אותו בתחרות, ואכן הכתיבה והלחן של בחור ישיבה והעיבוד וההקלטה של הAI.
- הודעות
- 634
- תודות
- 3,394
- נקודות
- 244
היכן פורסם?
הסגנון זועק ב"מ. לא סביר שנכתב ע"י בו"ד (אא"כ הוא חושב כמו ב"מ).
- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,885
- נקודות
- 695
"עזבת בלי לומר דבר, בטח הלב שלך עכשיו נשבר".
הכותרת הזו, נוגה, מרטיטה - בחירה מצוינת של נוטע האשכול, שהטיב לשלוף את המילים הדרמטיות הללו, מתוך שיר הגעגועים.
שיר, שבא לומר לכולנו, שיש כאן סיפור דרמטי, מרגש אפילו כואב, שכולנו חייבים להכיר בו.
וכמו כולם, גם אני מצאתי את עצמי מאזין לסאונד, סוקר את מילות השיר, ולא פוסח גם לצפות בתיעוד.
האמת, שפחות העסיקה אותי השאלה האם היצירה הזו - בדגש על המילים והלחן - נוצרה על ידי "רבוטינו", או שמא היא פרי יצירתו של בחור בעל נפש החוסה בצל רבותינו שליט"א?
כי מה שתפס אותי היה משהו אחר לגמרי.
המבט על אותם בחורים ששרים ממעמקי הרגש על החבר שהיה ואיננו, הוא שהכה בי.
בצפייה הראשונה אולי זה נראה כמו קינה והספד על הבחור שנטש את הדרך, אבל בצפייה חוזרת, קלטתי בעצם, שהם לא שרים רק עליו, הם שרים על עצמם!
על יצר הנעורים, על הקשיים והניסיונות היומיומיים שכל בחור ישיבה ממוצע כמו בן עליה שטייגיניסט - עובר בתוך תוכו.
זה מה שראיתי שם, זה מה שהשתקף לי מהעיניים שלהם זה מה שהעיניים שלהם שדרו, המאבק האישי של כל אחד ואחד מול עולמו הפנימי.
מה שהחזיר אותי לשיר שכתבתי שנה שעברה, על "מוישי" - אותה ציפור קטנה שנדדה ותהתה:
ציפור קטנה,
אייכה?
ציפור קטנה,
למה נטשטשה דרכך אנה ואנה?
ציפור קטנה,
זה לא סוד שאתה - ציפור קטנה - תועה ומרגיש בודד,
הבט לעבר המגדל, והוא יורה לך את הדרך הנכונה.
אך מוישי הלך. עזב. כמעט שלא שב.
ובאותו הזמן, 'הגמרא', היא זו שזעקה את זעקתה השקטה.
אתמול ראיתיך מעבר לדף,
עיניך גלשו ממני, כמו מי שבוחר לשכוח -
ואני כל כך זוכרת איך פתחת אותי ברגש.
אתמול ראיתיך לוהט וגועש, משוחח איתי, מדבר עליי.
היום הבחנתי בך לוטש, בוחן, מסיט מבט - ממני, ממך.
האם מחר אבחין בך רק נוטש? מניח אותי, מניח אותך?
אתה אולי שוקל ללכת,
אבל היד שלי עדיין פתוחה.
אינני זועקת, לא מרתיעה,
רק לוחשת, דע כי עודני כאן.
אגב, מי שיעמיק מעט במילות השיר, יגלה רובד נוסף שמסתתר מתחת למעטפת המילים. מסר כפול ונוקב.
מצד אחד, יש כאן גילוי הבנה ואמפתיה עמוקה כלפי הבחור שבחר לעזוב, אך מצד שני, עולה כאן ביקורת על חוסר היכולת של הסביבה להקשיב לו או להכיל אותו, מה שהוביל בסופו של דבר לניתוק ועזיבת הדרך.
גם אם זו לא הייתה כוונתו המקורית של כותב המילים, אבל המסר בין השיטין משקף במידה רבה את תחושת הניכור וחוסר האונים של מי שצועק מבלי שיימצא מי שיקשיב לו. מה שמגלגל את האשמה - לפחות חלקית - על המערכת.
"נכון זה קשה אני יודע, לצעוק את הלב ואף אחד לא שומע,
איך הלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
לראות המון אדם ולא לראות את עצמך,
בין גבולות עתיק יומין לא מצאת מקום לך".
כך או כך, נשוא השיר - למרבה הצער, מייצג לא מעט בחורים שנוטשים את ספסל הלימודים.
וכמוהו, יש הרבה 'יענקים', צעירים נבוכים שמסתובבים בין "אולי" ל"אולי". תקועים בין שאלות לתשובות שלא מגיעות.
סבוכים בלולאה של התלבטות, בלי לקטוע, גם בלי לבחור. בלי הכוונה, בלי החלטה. מסתובבים במעגל, מחכים שמשהו יקרה. שמישהו יראה. יתעניין יתחבר.
אבל אנחנו שותקים.
ובינתיים, יענקי המסומן וחבריו ממשיכים להסתובב! מחפשים את הדרך שמתעתעת בהם.
אז אולי הגיע הזמן שנתקרב, נשאל, נציע, נהיה שם עבורם. לא בשביל לשפוט, אלא כדי להאזין.
כי לפעמים די שמישהו יראה, יקשיב, יאמר מילה טובה - וסימן שאלה אחד יתחיל להתיישר.
הכותרת הזו, נוגה, מרטיטה - בחירה מצוינת של נוטע האשכול, שהטיב לשלוף את המילים הדרמטיות הללו, מתוך שיר הגעגועים.
שיר, שבא לומר לכולנו, שיש כאן סיפור דרמטי, מרגש אפילו כואב, שכולנו חייבים להכיר בו.
וכמו כולם, גם אני מצאתי את עצמי מאזין לסאונד, סוקר את מילות השיר, ולא פוסח גם לצפות בתיעוד.
האמת, שפחות העסיקה אותי השאלה האם היצירה הזו - בדגש על המילים והלחן - נוצרה על ידי "רבוטינו", או שמא היא פרי יצירתו של בחור בעל נפש החוסה בצל רבותינו שליט"א?
כי מה שתפס אותי היה משהו אחר לגמרי.
המבט על אותם בחורים ששרים ממעמקי הרגש על החבר שהיה ואיננו, הוא שהכה בי.
בצפייה הראשונה אולי זה נראה כמו קינה והספד על הבחור שנטש את הדרך, אבל בצפייה חוזרת, קלטתי בעצם, שהם לא שרים רק עליו, הם שרים על עצמם!
על יצר הנעורים, על הקשיים והניסיונות היומיומיים שכל בחור ישיבה ממוצע כמו בן עליה שטייגיניסט - עובר בתוך תוכו.
זה מה שראיתי שם, זה מה שהשתקף לי מהעיניים שלהם זה מה שהעיניים שלהם שדרו, המאבק האישי של כל אחד ואחד מול עולמו הפנימי.
מה שהחזיר אותי לשיר שכתבתי שנה שעברה, על "מוישי" - אותה ציפור קטנה שנדדה ותהתה:
ציפור קטנה,
אייכה?
ציפור קטנה,
למה נטשטשה דרכך אנה ואנה?
ציפור קטנה,
זה לא סוד שאתה - ציפור קטנה - תועה ומרגיש בודד,
הבט לעבר המגדל, והוא יורה לך את הדרך הנכונה.
אך מוישי הלך. עזב. כמעט שלא שב.
ובאותו הזמן, 'הגמרא', היא זו שזעקה את זעקתה השקטה.
אתמול ראיתיך מעבר לדף,
עיניך גלשו ממני, כמו מי שבוחר לשכוח -
ואני כל כך זוכרת איך פתחת אותי ברגש.
אתמול ראיתיך לוהט וגועש, משוחח איתי, מדבר עליי.
היום הבחנתי בך לוטש, בוחן, מסיט מבט - ממני, ממך.
האם מחר אבחין בך רק נוטש? מניח אותי, מניח אותך?
אתה אולי שוקל ללכת,
אבל היד שלי עדיין פתוחה.
אינני זועקת, לא מרתיעה,
רק לוחשת, דע כי עודני כאן.
אגב, מי שיעמיק מעט במילות השיר, יגלה רובד נוסף שמסתתר מתחת למעטפת המילים. מסר כפול ונוקב.
מצד אחד, יש כאן גילוי הבנה ואמפתיה עמוקה כלפי הבחור שבחר לעזוב, אך מצד שני, עולה כאן ביקורת על חוסר היכולת של הסביבה להקשיב לו או להכיל אותו, מה שהוביל בסופו של דבר לניתוק ועזיבת הדרך.
גם אם זו לא הייתה כוונתו המקורית של כותב המילים, אבל המסר בין השיטין משקף במידה רבה את תחושת הניכור וחוסר האונים של מי שצועק מבלי שיימצא מי שיקשיב לו. מה שמגלגל את האשמה - לפחות חלקית - על המערכת.
"נכון זה קשה אני יודע, לצעוק את הלב ואף אחד לא שומע,
איך הלכת בלי לומר דבר, בטח איך הלב שלך עכשיו נשבר,
לראות המון אדם ולא לראות את עצמך,
בין גבולות עתיק יומין לא מצאת מקום לך".
כך או כך, נשוא השיר - למרבה הצער, מייצג לא מעט בחורים שנוטשים את ספסל הלימודים.
וכמוהו, יש הרבה 'יענקים', צעירים נבוכים שמסתובבים בין "אולי" ל"אולי". תקועים בין שאלות לתשובות שלא מגיעות.
סבוכים בלולאה של התלבטות, בלי לקטוע, גם בלי לבחור. בלי הכוונה, בלי החלטה. מסתובבים במעגל, מחכים שמשהו יקרה. שמישהו יראה. יתעניין יתחבר.
אבל אנחנו שותקים.
ובינתיים, יענקי המסומן וחבריו ממשיכים להסתובב! מחפשים את הדרך שמתעתעת בהם.
אז אולי הגיע הזמן שנתקרב, נשאל, נציע, נהיה שם עבורם. לא בשביל לשפוט, אלא כדי להאזין.
כי לפעמים די שמישהו יראה, יקשיב, יאמר מילה טובה - וסימן שאלה אחד יתחיל להתיישר.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבקש
- אבריימי
- אברך
- אברך קלאסי
- אברם דב
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אורי
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי13
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אפרים זינגר
- ארז בלבנון
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בחור חשוב
- בינה לעתים
- בית תפילה
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד או
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דיסקיט
- האיש השרוי בשמחה
- הבאר
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- הגראי"ש
- הולפסונער
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הכרמי
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הלכתא למשיחא
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הפורט התשיעי
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- הרב קותי
- הרב שלמה מבית שמש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוקר תורני
- חיים ארוכים
- חיינו
- חיל
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי ח
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליבי בתורתך
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מושב טוב
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מרדכי זנגר
- משה אמת ותורתו אמת
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נעם
- נפקא מינא
- נפשי חמדה
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עורך תורני
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עץ החיים
- פותח שערים
- פפא
- פרידנזון
- צדק ומשפט
- צמא דעת
- צפנת פענח
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר' חיים
- ראובן גוטליב
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפאל ממודיעין
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שעיה מעשרות
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר