דברים נכונים כל כך, זה לא קשוא בכלל לנושא אשכול זה, אך לדעתי כל שיר וכל אומנות שהיא, מה שהופך אותה לטובה הוא הדבר הזה, שאדם מצליח לבטא את רגשותיו הסוביקטיבים, ואת חוויותיו האישיות, אך מצליח לגרום לאחרים להבין את עומק תחושותיו, [ולכך על אף שאינני מכיר את הבחור שעזב הצלחתי לחוות מה שעבר על אותו בחור שכתב ולמצוא את זה בנפשי], וזה נושא רחב, מה ההגדרה של אומנות בעולם המודרני ואולי אפשר לפתוח על זה אשכול חדש..צפייה הראשונה אולי זה נראה כמו קינה והספד על הבחור שנטש את הדרך, אבל בצפייה חוזרת, קלטתי בעצם, שהם לא שרים רק עליו, הם שרים על עצמם!
על יצר הנעורים, על הקשיים והניסיונות היומיומיים שכל בחור ישיבה ממוצע כמו בן עליה שטייגיניסט - עובר בתוך תוכו.
זה מה שראיתי שם, זה מה שהשתקף לי מהעיניים שלהם זה מה שהעיניים שלהם שדרו, המאבק האישי של כל אחד ואחד מול עולמו הפנימי.
