האם נוסח הוידוי שאנו אומרים מועיל לד' הרמב"ם. (1 צופה)

[תורת חסד]

כ' הרמב"ם בהל' תשובה ז"ל כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. עכ"ל. ופשוט שהוא משום שמעיקרי התשובה הוא קבלה לעתיד. והנה בימינו בד"כ מי יוכל לומר ע"ע בכנות שלעולם אינו חוזר לדבר זה. וכנראה לכן השמיטו זה מנוסח הוידוי ומ"מ צ"ע דהרמב"ם כ' דזה מעיקרו של נוסח הוידוי ומשמע דמעכב.

 

[עוזי ומגני]

כ' הרמב"ם בהל' תשובה ז"ל כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. עכ"ל. ופשוט שהוא משום שמעיקרי התשובה הוא קבלה לעתיד. והנה בימינו בד"כ מי יוכל לומר ע"ע בכנות שלעולם אינו חוזר לדבר זה. וכנראה לכן השמיטו זה מנוסח הוידוי ומ"מ צ"ע דהרמב"ם כ' דזה מעיקרו של נוסח הוידוי ומשמע דמעכב.

לחץ כדי לכווץ...

י"א אומרים שביה"ר שאחר הווידוי אומרים 'יה"ר מלפניך שלא אחטא עוד ומה שחטאתי מרק ברחמיך הרבים' שזה הקבלה לעתיד
ופעם ראיתי שהגר"מ שפירא עמד בזה ואי"ה בל"נ אחפש

 

[הצעיר שבחבורה]

עבודת המלך הלכות תשובה פרק א הלכה א
וזהו עיקרו של וידוי. הנה מבואר כאן בדברי רבנו דגם קבלה על להבא שאינו חוזר לדבר זה לעולם הוא עיקרו של וידוי, וכ"כ לקמן בהלכה זו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, וכ"כ לקמן בפ"ב ה"ב ויגמור בלבו שלא יעשה עוד וכו' וצריך להתודות בשפתיו ולאמר עניינות שגמר בלבו, וצ"ע דהרי בוידוי כהן גדול ביום הכפורים לא אשכחן שיאמר גם קבלה על להבא, וקשה דהרי גם זה הוא מעיקרו של וידוי לדעת רבנו וכן בוידוי יוה"כ הרי העתיק רבנו לקמן בפ"ב ה"ח הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו והוא עיקר הודוי ומקורו בגמ' עיין שם ולא נזכר ג"כ קבלה על להבא כלל, והרי גם זה מעיקר הוידוי והוא פלא.​

 

[ב"מ]

בקובץ שיצא על הגאון הגדול ר' אליהו ברוך פינקל זצ"ל מובא שם דין ודברים שהיה לו עם הגריש"א זצ"ל בזה, וכמדומה דמובא שם (ראיתי את זה לפני הרבה שנים, ואני מקווה שאני לא טועה) שבתחילה הגריש"א נקט דסגי ביהי רצון, והשאלה היתה האם זה לשון קבלה או לשון תפילה והאם סגי בלשון תפילה.

והגרא"ב זצ"ל דן דלא סגי בלשון תפילה ומלשון הרמב"ם מבואר דזה חלק מהווידוי והקבלה, דהיינו שבווידוי אינו רק פירוט החטא, אלא הוא ביטוי של עיקרי התושבה דהיינו החרטה והקבלה.

ולבסוף הסכים עמו הגריש"א זצ"ל ואמר דראוי שלכהפ"ח בפ"א מהוודויים ביוה"כ שיקבל על עצמו בתוך הווידוי לא לחזור ולפרוש מהחטא גם בפה כדי שיתקיים לכהפ"ח פ"א ביום כיפור (וכמובן להרבה אנשים יתחיל מיד לרוץ שאלות וחששות של נדר ושבועה כיון שמבטה בשפתיים, וחילוקים בין תשובה על עשה לל"ת ונדרי זירוזין וכדו', ועכ"פ אין לתת לזה לקלקל את מצוות תשובה ומצוות וידוי, וגם אם ירצה לחוש לנדרי זירוזין, ויאמר בלנד"ר, אין בזה חיסרון בקבלה על העתיד). וכמדומה שהובא שהגריש"א זצ"ל עצמו היה עושה כן. עד כאן עיקרי הדברים.

ולעניין מי שחושש היאך יעמוד וישקר כלפי שמיא, והא בעינן עד שיעיד עליו יודע תעלומות והיאך יאמר בפה מלא שלא יחזור, צריך לדעת שאם יש רגע שאדם מתעורר מספיק שכלפי אותו רגע הוא באמת לא יחזור, שוב כבר סגי בזה ובאותו זמן הוא באמת בעל תשובה, ולעניין אותו רגע הוא כבר בגדר יעיד עליו יודע תעלומות, כי קרוב אליך הדבר מאוד.