נתעוררתי לאור המכירה במשנת יוסף...
מה הדין באדם המוכר יהלומים, ויש באפשרותו להפיק תעודה כביכול יהלום פלוני הוא יהלום טבעי, בעוד והאמת שהוא יהלום מעבדה.
לפי מה ששמעתי מיהלומן בכיר, אין שום דרך למצוא הבדל בין היהלומים בשום צורה (כיון שהיהלום בעצם "גדל" ושמים במעבדה יהלום מקורי קטן, בתנאי מעבדה הוא מקבל את החום והלחות שיש במעבה האדמה)
והרי א"כ השווי היחיד שיש יותר ליהלום הטבעי היא "תעודת הטבעיות"... והרי את זה הוא סיפק לקונה.
ויש לדון גם אם יתחייב לסיטונאי שקונה את היהלום למטרות רווח, ולכאו' הוא קיבל את הסחורה ממש.
וגם כלפי הקונה, שמשום מה מעוניין דוקא ביהלום המקורי, ולכאו' אין מטרתו בשוויו למכירה אלא כלפי "הגאווה", ואף הוא לכאו' יכול לעשות זאת...
וכעת יש לדון אם מותר אף לכתחילה עפ"י ההלכה לזייף תעודה ולהרוויח כפליים?
מה הדין באדם המוכר יהלומים, ויש באפשרותו להפיק תעודה כביכול יהלום פלוני הוא יהלום טבעי, בעוד והאמת שהוא יהלום מעבדה.
לפי מה ששמעתי מיהלומן בכיר, אין שום דרך למצוא הבדל בין היהלומים בשום צורה (כיון שהיהלום בעצם "גדל" ושמים במעבדה יהלום מקורי קטן, בתנאי מעבדה הוא מקבל את החום והלחות שיש במעבה האדמה)
והרי א"כ השווי היחיד שיש יותר ליהלום הטבעי היא "תעודת הטבעיות"... והרי את זה הוא סיפק לקונה.
ויש לדון גם אם יתחייב לסיטונאי שקונה את היהלום למטרות רווח, ולכאו' הוא קיבל את הסחורה ממש.
וגם כלפי הקונה, שמשום מה מעוניין דוקא ביהלום המקורי, ולכאו' אין מטרתו בשוויו למכירה אלא כלפי "הגאווה", ואף הוא לכאו' יכול לעשות זאת...
וכעת יש לדון אם מותר אף לכתחילה עפ"י ההלכה לזייף תעודה ולהרוויח כפליים?