חידה בתלמוד וחז"ל היכן מצינו ענוה ולא בתור מידה טובה

[אור זרוע לצדיק]

?

 

[ב"מ]

אמר ר' יוחנן, ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו (גיטין נו)

 

[בניהו בן יהוידע]

ענווה שלא לשמה (ערכין טז:)

 

[אור זרוע לצדיק]

תשובות יפות אבל החידה היא ענוה שאינה מידה בכלל.

 

[יש קונה עולמו]

תשובות יפות אבל החידה היא ענוה שאינה מידה בכלל.

לחץ כדי לכווץ...

אולי הכוונה למשנה בריש פאה הכל לפי רוב הענוה דגרסינן התם:


אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר:הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה,וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים,וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה.



אין פוחתין לפאה מששים - מדרבנן:

אע"פ שאמרו אין לפאה שיעור - מדאורייתא כדאמרן:

הכל לפי גודל השדה - אם שדהו גדולה ועניים מועטים נותן ומוסיף על ששים לפי גודל שדהו, ואם שדהו קטנה ועניים מרובים מוסיף על ששים לפי רוב העניים (רע"ב)

ובתפארת ישראל כתב: ולפי הענוה - אית דגרסי ענוה בוי"ו, כלומר לפי רוב ענותו ירבה לעניים, לשון וענותך תרבני (תהלים יח). ורמב"ם פירש לשון עניה כלומר מה שתענה הארץ. ואית דגרסי ענבה בבי"ת, ופירשו גודל הגרגרים וקטנן, שאם היו השבלים של שדה במקום אחד מלאות וטובות ובמקום אחר צנומות דקות לא יניח הפאה כולה מן הרעות אלא ישער ששים לרע וליפה:

ולפי רוב העניי' ולפי רוב הענוה: מה שתענה הארץ בעשתה מרובה. דהיינו [יותר מס'] לפי מענית המחרישה [א"נ שבולת גופה נקראת ענוה כדאשכחן לקמן פ"ו מ"ז ענוה של שעורה]. דאם רוחב השדה ששים אמה. ונ"ט אמה מהן עשו הרבה. והאמה האחרונה שבקצה השדה עשתה מועט. צריך להוסיף וליתן יותר מאמה א' לפאה [ונ"ל דה"ט משום דפאה נתנה במחובר לקרקע כרפ"ד] כך פי' הגרב"א זצוק"ל. ול"נ שהוא מלשון ולא שקץ ענות עני. ר"ל אם עניות העניים גדול מאד יכול להוסיף ליתן להם יותר מחלק ס'. ולפי פשוטו יש לומר לפי מה שתענה הארץ. דאם יצוה ה' אתו את הברכה יתן לעניים יותר מחיובו. מדאף על פי כן נשאר לו הרבה. דברבות הטובה רבו אוכליה. וקמשמע לן דאפילו יוסיף הרבה הכל פטור ממעשרות:

 

[אור זרוע לצדיק]

@יש קונה עולמו מתחמם.