כמו שחלקו אנשי העיון מבעלי התורה, אם מעשיו יתעלה נמשכים אחר חכמה או אחר הרצון לבד לא לבקשת תכלית כלל, כן חלקו זאת המחלוקת בעצמה במה שנתן לנו מן המצות.
שיש מי - שלא יבקש לזה סבה כלל, ויאמר שהתורות כלם נמשכות אחר הרצון לבד,
ויש מי שיאמר - שכל מצוה ואזהרה מהן נמשכת אחר החכמה והמכוון בה תכלית אחת, ושהמצות כלם יש להם סבה, ומפני התועלת צוה בהם, והיות לכלם עלה, אלא שאנחנו נסכל עלת קצתם ולא נדע אופני החכמה בהן, הוא דעתנו כלנו ההמון והסגולות. וכתובי התורה מבוארים בזה, חוקים ומשפטים צדיקים, משפטי ה' אמת צדקו יחדו.
ואלו שנקראים חקים כשעטנז ובשר בחלב ושעיר המשתלח, ואשר כתבו עליהם החכמים ז"ל ואמרו: "דברים שחקקתי לך כבר אין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג בהן ואומות העולם משיבין עליהם", לא יאמין המון החכמים שהם ענינים שאין להם סבה כלל ולא בוקש להם תכלית, כי זה יביא לפעולת ההבל כמו שזכרנו, אבל יאמין המון החכמים שיש להם עלה, ר"ל תכלית מועילה על כל פנים, אלא שנעלמה ממנו, אם לקצור דעתנו או לחסרון חכמתנו.
כל המצות אם כן יש להם סבה, ר"ל כי למצוה ההוא או לאזהרה יש תכלית מועילה,
מהם - מה שהתבאר לנו צד התועלת בהן, כאזהרה מן הרציחה ומן הגניבה,
ומהן - מה שלא התבארה תועלתם כמו שהתבאר בנזכרים, כאסור הערלה וכלאי הכרם,
והם אשר תועלתם מבוארת אצל ההמון - יקראו משפטים,
ואלו שאין תועלתם מבוארת אצל ההמון - יקראו חקים,
ויאמרו תמיד: "כי לא דבר רק הוא מכם", ואם רק הוא - מכם, רוצה לומר שאין נתינת אלו המצות דבר רק שאין תכלית מועילה לו, ואם יראה בדבר מהמצות שענינו כן, החסרון הוא מהשגתכם.
וכבר ידעת הדבר המפורסם אצלנו, ששלמה ידע סבות המצות כלן מלבד פרה אדומה, וכן אמרם שהשם העלים סבות המצות שלא יזלזלו בהן, כמו שאירע לשלמה בשתי מצות אשר התבארה עלתם, ועל זה העקר נמשכו כל דבריהם וכתובי הספרים יורו עליו.
אלא שאני מצאתי דבר לחכמים ז"ל בבראשית רבה, יראה ממנו בתחלת מחשבה שקצת המצות אין להם עלה אלא המצוה בהן לבד, ולא כיון בהם תכלית אחרת ולא תועלת נמצאת, והוא אמרם שם: "וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי שהוא שוחט מן העורף? הוי אומר, לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות, שנאמר אמרת ה' צרופה וגו'."
ועם היות המאמר הזה נפלא מאד שלא ימצא לו דומה בדבריהם, פרשתי אני בו פירוש תשמעהו עתה, עד שלא נצא מסדר דבריהם כלום ולא נפרד מהשורש המוסכם עליו. והוא היות כל המצות בוקש בהם תכלית מועילה במציאות, "כי לא דבר רק הוא וגו'", ואמר "לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני", "אני ה' דובר צדק מגיד מישרים". ואשר צריך שיאמינהו כל מי שדעתו שלמה בזה הענין, הוא מה שאספרהו, וזה:
שכלל המצוה יש לה סבה בהכרח ומפני תועלת אחת צוה בה, אבל חלקיה הם אשר נאמר בהם שהם למצוה לבד, והמשל בו,
שהריגת בעלי חיים לצורך המזון הטוב - מבוארת התועלת כמו שאנחנו עתידים לבאר,
אמנם היותו בשחיטה לא בנחירה, ובפסיקת הוושט והגרגרת במקום מיוחד - אלו וכיוצא בהן לצרף בהם את הבריות,
וכן יתבאר לך ממשלם שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף.
וזכרתי לך זה המשל מפני שבא בדבריהם ז"ל שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף, אבל אמתת הדבר הוא, כי כאשר הביא ההכרח לאכילת בעלי חיים כיון למיתה הקלה עם קלות המעשה, שא"א הכאת צואר אלא בסיף וכיוצא בו והשחיטה אפשר בכל דבר, ולברור מיתה קלה התנו חדוד הסכין.
ואשר ראוי להמשיל באמת מענין החלקים, הוא הקרבן,
כי המצוה בהקרבת הקרבן - יש לה תועלת גדולה מבוארת כמו שאני עתיד לבאר,
אבל היות הקרבן האחד כבש והאחד איל והיות מספרם מספר מיוחד - זה א"א לתת לו עלה כלל.
וכל מי שמטריד עצמו לתת סבה לדבר מאלו החלקים, הוא בעיני משתגע שגעון ארוך ואינו מסיר בזה ההרחקה אך מוסיף הרחקות. ומי שידמה שאלו יש להם סבה, הוא רחוק מן האמת כמי שידמה שהמצוה כולה היא ללא תועלת נמצאת.
ודע שהחכמה חיבה, ואם תרצה אמור שהצורך מביא, להיות שם חלקים שאין להם סבה, וכאלו הוא דבר נמנע בחק התורה שלא יהיה בה דבר מזה הכת. ואפני ההמנעות בו,
שאמרך למה היה כבש ולא היה איל - השאלה ההיא בעצמה היתה מתחייבת אלו נאמר איל מקום כבש, שאי אפשר מבלתי מין אחד.
וכן למה היו שבעה כבשים ולא היו שמנה - כן היו שואלים אם היו שמונה או י' או ך' שאי אפשר מבלי מספר בהכרח,
וכאלו ידמה זה לטבע האפשר אשר אי אפשר מבלתי היות האחד מן האפשרים, ואין ראוי לשאל למה היה זה האפשר ולא היה זולתו מן האפשרים, כי זאת השאלה תתחייב אלו היה הנמצא האפשר האחר מקום זה.
ודע זה הענין והבינהו, ואשר אמרו בו תמים מהיות לכל מצוה סבה. ואשר ידע מהם שלמה הוא תועלת המצוה בכלל, לא חקירת כל חלקיה.
