אבל דבריך היו על עצם הנידון, שלא שייך להיות להיות בעלים על חפץ בלא להתחייב בנזקיו,
ממש לא כי השמירה על החפץ היא משום בעלותו, וכל שהוא לא בעלים לענין חיוב ושמירת נזקיו א"כ אינו חייב בכך,
מדבריך משמע שאחר הזכיה ואחר שנהיה בעלים, יכול למחול ולא לתבוע את זכותו,
לא נכון!!! אם יהיה מישהו אחר שחייב בנזקי החפץ אני לא רואה בעייה עקרונית שיהיה מצב כזה. דברי התייחסו ל"צריך עיון" של הרב @מחכה שדן למה שיהיה הבדל בשיור בין זכות לחובה, ועל זה אמרתי שאיני מבין מה ההשוואה. אני מתנצל אם לא הבהרתי את דברי נכונה.
אתה יכול לטעון שגם לענין שיור זכויות אי אפשר, רק באתי להבהיר את הנקודה הזאת ששיור זכוית בהפקר זה משהו שיעלה על הדעת ואפשר לאומרו, משא"כ שיור חובות.
וזה אשר טענתי ששיור חובות ושיור זכויות הם חד ושניהם לא יעלו על הדעת בהפקר
לא!!
אני מעלה אפשרות ששיור הוא לא קביעה בכח המעשה קנין או עסקת המקח, אלא הוא קביעה במחוייבות של כל העולם לקנין ולמקח.
קצת תמוה כי המחויבות היא תוצאה של מה שהוא בעלים ואי אין הקביעה במעשה קנין דהינו בבעלות א"כ כיצד יכול לקבוע שיהיו תוצאות שונות
מאי דפשיטא לך מיבעיא לי ולעוד הרבה אחרים
איך אפשר ליצור מחויבות אצל אחרים?
גם התורה יכולה לחייב. קביעת המושג בעלות היא דבר שנקבע בתורה בלא תגזול. אנחנו מנסים רק להבין את הגבולות שלה, ובזה אני מציע שהמושג בעלות הוא מושג שנוצר מהעובדה שהתורה מכירה בכך שכל העולם מחוייב לתפיסה של הזוכה, וממילא הוא יכול לשייר גם כשזוכה מהפקר.
אני גם מסכים לכך,
כת''ר נכנס לדיון מהו הדיוק בלשון ''שני דברים . . עשאן הכתוב''?
באפשרות שאני מציע אני רוצה לטעון שהמוחייבות של העולם לתפיסה של הזוכה, היא היא הבעלות. כשבן אדם תופס חפץ שלא שייך לאף אחד יש לו טענה (הטענה הילדותית הפשוטה) אני תפסתי!!! וכשהתורה נותנת תוקף לטענה הזו ומחייבת את כל העולם שלא לפעול נגד הטענה הזו, אז הוא נהיה "בעלים" על החפץ.
ודפשיטא לך לחלק בין רשות ההפקר לבין רשות האחר, לעניין זכיה בכל או בחלק נשתברו בזה קולמוסים לכאו'
לא פשיטא לי כלל, רק זכורני שיש תפיסה מרכזית שאומרת שיש לחלק בין מקח להפקר, ולא כתבתי כאן שום דבר באופן ודאי.
מה הקשר, שם זה על שיור במכירה או מכירת רק הכפל עצמו, אני מדבר על זכייה מהפקר
החפץ אינו מייצר כלום, החפץ הוא חומר המורכב מאטומים.. הבעלות מזכה לבעליה זכויות בין היתר זכות כפל
אכן החפץ מורכב מאטומים, והאטומים הם אלה שמייצרים את הכפל, מי שגונב אטומים משלם על האטומים האלה כפל, מה הבעייה שחפץ ייצר זכויות למרות שהוא אטומים??
אויש נו, התכוונתי לומר שהחפץ אין בו יותר ממה שהוא וחפץ לא מייצר כפל כמו שהוא לא מדבר והולך, ורק דין הבעלות הוא דמקנה לו זכות הכפל
ואני התכוונתי לומר שהדין שכתוב בתורה שגנב משלם כפל, אין לו שום קשר לדין הבעלות. הוא עובדה!! כמו שפרה מולידה וולדות, ככה פרה - אחרי שאמרה תורה שניים ישלם - מייצרת כפל.
