גדולי ישראל שחיו בדוחק ועניות מרובה - שתפו דוגמאות (2 צופים)

[נדיב לב]

בעקבות אשכול החידה - הרא"ש היה עני או עשיר?
התעוררתי לפתוח אשכול שירכז שמות, תיאורים וסיפורים קצרים על גדולי ישראל לאורך הדורות שחיו חיי דוחק ועניות קשה.

ידוע שיש לא מעט סיפורים על חיי הצמצום של גדולי ישראל - כאלה שחיו במצוקה כלכלית ממשית, ובכל זאת העמידו עולם של תורה ויראה.
לדוגמה ממה שנכתב באשכול הנזכר.
רבינו הטור בריש הלכות שבת מגלה כמה עניות שררה בביתו.
רבינו הרא"ש שנשאל על ידי בנו - רבינו הטור - בשאלה זה גופא, אבל לא משיב לו... מה שמלמד שגם הוא עצמו חי בדוחק גדול.
ואם נרצה נסיק מכך שגם אחיו וקרוביו היו ענים ודלים. ראה כאן בדרך הפלפול...
וכמובן האבן עזרא שכתב שירים נוגים המעידים על מצבו הדחוק.

האמת היא, שבתקופת חז"ל הראשונים, ובכלל עד לא מזמן, חיי העניות היו מנת חלקם של רבים מגדולי ישראל.
ולכן המטרה באשכול, לרכז יחד שמות, תיאורים, מקורות, ואפילו סיפורים קצרים שממחישים את המצוקה והדלות בה חיו גדולי ישראל ספציפיים - יותר מאשר בני דורם. (הכל יחסי...)
אפשר להזכיר החל מדמויות התנ"ך, דרך חז"ל, הראשונים, האחרונים, ועד דור המחברים והפוסקים האחרונים. אם כי אותי באופן אישי יותר מרתק לקרוא על גדולי הראשונים וראשוני האחרונים.

אז מי לדעתכם היה הגדול שחי בעניות יותר מבני דורו?
(ברור שהכול יחסי, ולכן כל תיאור שיכול להמחיש את המציאות יתקבל בברכה).

 

[הנעור בלילה]

על בעל הקצוה"ח מסופר שבחורף לא היה לו כסף לקנות עצים, ולכן מרוב הקור הדיו היה קופא.
ולכן הוא היה שוכב מתחת לשמיכה, וכותב את ספרו.

 

[עובדיה יאיר]

מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בצעירותו חי בעניות נוראה ביותר.

 

[אבא ביתך]

החזו"א היה חי בדלי דלות, ומקור ההכנסה היחיד שלו היה מכירת ספריו.
מטעם זה לא היתה דעת הרבנית נוחה שהוא היה מחלק את ספרו להרבה צורבים בלי תמורה. החזו"א התחשב בהרגשתה, והיה מורה להם לצאת מהבית ולהגיע ליד המרפסת, ושם היה מעניק להם את הספר.

 

[שמעון הגלילי]

על בעל הקצוה"ח מסופר שבחורף לא היה לו כסף לקנות עצים, ולכן מרוב הקור הדיו היה קופא.
ולכן הוא היה שוכב מתחת לשמיכה, וכותב את ספרו.

לחץ כדי לכווץ...

גם על הפרי מגדים יש משהו בסגנון הזה?
שלא היה לא מספיק דיו וניירות, ולכן כתב בקיצור נמרץ.

 

[נדיב לב]

הלל הזקן יומא לה:
רבי עקיבא נדרים נ.
רבי אליעזר בן הורקנוס אדר"נ פ"ו מ"ג
רבי חנינא בן דוסא תענית כה.
רבי אלעזר ברכות ה: (אגב בגמ' שם גם מסופר על רב הונא שהפסיד ממונו וחזר ונתעשר...)
רב הונא מגילה כז:
ריש לקיש גיטין מז. (וי"ל שכילה ממונו)
רבה מועד קטן כח.
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מגילה ז: (לפי' הר"ן אמנם לרש"י יש לדחות עיי"ש)
משיח צדקנו סנהדרין צח.

 

[שירת העשבים]

מרנא הסב"ק החפץ חיים הקדוש.

 

[חפץ בחיים]

מרן הגראי"ל זצוק"ל
מספרים שאכל חצילים בלבד במשך שנה שלמה

 

[ענף עץ]

מרן הגראי"ל זצוק"ל
מספרים שאכל חצילים בלבד במשך שנה שלמה

לחץ כדי לכווץ...

בשואה כולם היו עניים

 

[חפץ בחיים]

בשואה כולם היו עניים

לחץ כדי לכווץ...

לא בשואה
אחרי שעלה לא"י (אגב הוא לא עבר את מוראות השואה)

 

[ענף עץ]

לא בשואה
אחרי שעלה לא"י (אגב הוא לא עבר את מוראות השואה)

לחץ כדי לכווץ...

בשוויץ

 

[נאר תיירה]

הגר"מ סולובייציק משוויץ חי בעניות נוראה עם כל משפחתו עד יום מותו

 

[איש האשכולות]

וכמובן האבן עזרא שכתב שירים נוגים המעידים על מצבו הדחוק.

לחץ כדי לכווץ...

סיפורי ראשונים קצרים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

על בעל הקצוה"ח מסופר שבחורף לא היה לו כסף לקנות עצים, ולכן מרוב הקור הדיו היה קופא.
ולכן הוא היה שוכב מתחת לשמיכה, וכותב את ספרו.

לחץ כדי לכווץ...

מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דף היומי]

מסופר על המגן אברהם (מקווה שזה באמת הוא ולא משהו אחר) שלא היה לו כסף לכתוב את החיבור שלו אז הוא היה כותב את זה ע"י שהוריד לעצמו דם והיה כותב עם הדם את חיברו על קירות ביתו (אגב ולכן החיבור שלו מאוד מתומצת)

 

[חיים ש]

בספר בית אמי מביא גם על הרב אלישיב ורבי חיים קנייבסקי,
עליהם אני זוכר מפורש וייתכן שהוזכרו שם עוד כמה שהיו עניים מרודים.

 

[בית תפילה]

מסופר על המגן אברהם (מקווה שזה באמת הוא ולא משהו אחר) שלא היה לו כסף לכתוב את החיבור שלו אז הוא היה כותב את זה ע"י שהוריד לעצמו דם והיה כותב עם הדם את חיברו על קירות ביתו (אגב ולכן החיבור שלו מאוד מתומצת)

לחץ כדי לכווץ...

לא צריך להסביר למה זה סיפור מדומיין.

 

[מנחת חינוך]

החזו"א היה חי בדלי דלות, ומקור ההכנסה היחיד שלו היה מכירת ספריו.
מטעם זה לא היתה דעת הרבנית נוחה שהוא היה מחלק את ספרו להרבה צורבים בלי תמורה. החזו"א התחשב בהרגשתה, והיה מורה להם לצאת מהבית ולהגיע ליד המרפסת, ושם היה מעניק להם את הספר.

לחץ כדי לכווץ...

למרות שעברו דרכו סכומי עתק לכל המוסדות הישיבות והמקוואות לא הסכים לקבל מאומה לקיומו וחי רק ממכירת הספרים, רבי חיים קניבסקי סיפר שבאותן ימים בקושי קנו ספרים כך שלעיתים ממש חסר בביתו פת לחם. ר"י הלפרין סיפר כי בעל המכולת בו היו קונים סיפר לו שכבר שבועיים לא הגיעו לקנות וכנראה אין בביתם מאומה, ר"י הלפרין דאג לשלוח אנשים שיקנו ספרים וכך היה להם מה לאכול.
אני מביא צילום של סיפור מדהים שסיפר מקורבו של החזו"א על כך שמכנסיו היו קרועים ולא מצאו מהיכן לממן קניית מכנסיים חדשים עד יום מותו נורא נוראות.
נא לעיין בהערה 5.

 

[עמך]

את השאגת אריה שאלו למה יש ספרים שלו שהתקבלו יותר ויש שהתקבלו פחות?
והוא ענה כי את התורה שלמד מתוך עניות היא זאת שתקבלה ביותר,
ר' שמעון שקופ כשהיה עובר ליד וואלזין היה בוכה ואומר:
שש שנים למדתי פה כשאפי' בשלג הייתי צריך לקשור סמרטוטים לרגלים כי הנעליים שלי היו קרועות,
וכן הרב שך ישב בעזרת נשים במלחמת העולם הראשונה בלי משפחה ועם מעט אוכל, והעיד שזה היו השנים
המתוקות ביותר שלו.

מסופר על המגן אברהם (מקווה שזה באמת הוא ולא משהו אחר) שלא היה לו כסף לכתוב את החיבור שלו אז הוא היה כותב את זה ע"י שהוריד לעצמו דם והיה כותב עם הדם את חיברו על קירות ביתו (אגב ולכן החיבור שלו מאוד מתומצת)

לחץ כדי לכווץ...

כך שמעתי שכ' את חידושיו על קורות ביתו, אבל כרגיל ולא עם דם [מזכיר את האגדה על מיתתו של רוטשילד]

 

[אבא ביתך]

וכן הרב שך ישב בעזרת נשים במלחמת העולם הראשונה בלי משפחה ועם מעט אוכל, והעיד שזה היו השנים
המתוקות ביותר שלו.

לחץ כדי לכווץ...

הרב שך היה אז בחור בסלוצק, הישיבה התפזרה עקב המלחמה והוא נשאר לבדו בעזרת הנשים.
על דלותו סיפר, שחולצה אחת היתה לו, והיה עולה ביום שישי על הגג, מכבסה, ממתין שתיבש וחוזר ולובשה. במכנסיו נתהוו חורים באזור הברכיים, והחל ללובשם הפוך, וכך כשישב לא נראו החורים...
אחר תקופה נודע לרב העיר וראש הישיבה, הלא הוא רבי איסר זלמן מלצר על כך שבעזרת נשים יושב תלמיד בשקידה נוראה בחרפת רעב וקור, ומיהר להכניסו לביתו. מצבו היה עגום כל כך שנאלצו לחפוף ראשו בנפט שוב ושוב עד שהיה ניתן לחזור ולספר אותו.
לימים השיאו רבי איסר זלמן לאחייניתו, בת אחותו.
דומני שכישב בכבודו של עולם בראשות הישיבה דפוניבז', הלך פעם ללויה של אישה שבאותם הימים העניקה לו שמיכה או מעיל ישן שהצילו במידת מה מהקור הנשכני (שאין שום דרך למי שגדל בארץ ישראל להבין במה מדובר, קור חודר ומכאיב ממש), ועד זקנה זכר לה את חסדה.

 

[חיים ש]

מסופר על המגן אברהם (מקווה שזה באמת הוא ולא משהו אחר) שלא היה לו כסף לכתוב את החיבור שלו אז הוא היה כותב את זה ע"י שהוריד לעצמו דם והיה כותב עם הדם את חיברו על קירות ביתו (אגב ולכן החיבור שלו מאוד מתומצת)

לחץ כדי לכווץ...

נדמה לי שמדובר על הפמ"ג,
וכתב בקיצור כי לא היה לו כסף לנייר ודיו.