גדולי ישראל שחיו בדוחק ועניות מרובה - שתפו דוגמאות

[איש האשכולות]

חסיד אחד
הרבי מטעפליק
רבי זלמן
ר' יצחק אייזיק מקומרנא ז"ל
הרב הקדוש ר' אהרן מטיטיוב ז"ל

 

[נדיב לב]

מרנא הסב"ק החפץ חיים הקדוש.

לחץ כדי לכווץ...

על החפץ חיים מסופר שכל ימיו היה מקדש על חלות כהלכה שעני שאין לו יין מקדש על חלות. ומטעם זה פטר עצמו לכתוב ס"ת לעצמו.

 

[נדיב לב]

לקטתי מה שראיתי בספרים.

רבינו הב"ח
רבי בנימין רבינוביץ תאומים (אביו של האדר"ת)
רבי אליהו קלאצקין גאב"ד לובלין
רבי שלמה וולבה (בתקופה שהיה אחראי על ועד ההצלה)
הגאון רבי יעקב גינזבורג מח"ס זרע יעקב
הצמח צדק
הסבא מנובהרדוק
ר' אורי מסטרליסק השרף
רבי פנחס מקוריץ
הבעל שם טוב במסעו לארץ יש ויכוח אם חיי בעניות נוראה (ראה ספר אלה תולדות שהרחיב בזה)
בנו רבי צבי מפינסק
רבי נחום מצרנוביל
רבי מרדכי מלעכאוויטש
רבי אהרון לייב בנו של רבי מאיר מפרעמישלאן
הגאון רבי יוסף ידיד
הגאון רבי עזרא עטיה
רבי יהודה פתייה
רבי נטע וייס המגיד דמתא של ירושלים
רבי משה נחום וולנשטיין אב"ד בירושלים

 

[נדיב לב]

הנצי"ב

 

[מנחם שרייבער]

מאור ושמש נראה לי

 

[נדיב לב]

מאור ושמש נראה לי

לחץ כדי לכווץ...

ככל ויש ספק אשמח שיבדקו שוב. או שאחד החברים ימציא את המקור.

 

[נדיב לב]

 

[נדיב לב]

הלל הזקן יומא לה:
רבי עקיבא נדרים נ.
רבי אליעזר בן הורקנוס אדר"נ פ"ו מ"ג
רבי חנינא בן דוסא תענית כה.
רבי אלעזר ברכות ה: (אגב בגמ' שם גם מסופר על רב הונא שהפסיד ממונו וחזר ונתעשר...)
רב הונא מגילה כז:
ריש לקיש גיטין מז. (וי"ל שכילה ממונו)
רבה מועד קטן כח.
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מגילה ז: (לפי' הר"ן אמנם לרש"י יש לדחות עיי"ש)
משיח צדקנו סנהדרין צח.

לחץ כדי לכווץ...

כשפרסמתי את ההודעה הזו היה זכור לי על אמורא שהיה לובש את חלוקו לסרוגין עם אשתו בגלל עניותו. אבל לא זכרתי היכן. בשבת מצאתי באקראי... את המקור.

רב יהודה נדרים מט:

 

[מנחם שרייבער]

האדמ"ור מסטרעליסק

 

[אורה]

על מרן הישעות משה מויזניץ מסופר שבתל אביב היה חי בדחקות נוראה ואחד מהגדולים פנה אליו שהוא מוכן לעזור לו בכספים והישעות משה ענה לו שהוא רוצה דווקא ללמוד מתוך הדחק

 

[אורה]

האדמ"ור מסטרעליסק

לחץ כדי לכווץ...

כוונתך להשרף מסטרעליסק ?

 

[עמוסיך]

אבל לא משיב לו... מה שמלמד שגם הוא עצמו חי בדוחק גדול.
ואם נרצה נסיק מכך שגם אחיו וקרוביו היו ענים ודלים. ראה כאן בדרך הפלפול...

לחץ כדי לכווץ...

במחילה לא הבנתי בכלל את הלומד'ס - אבל בא נעזוב את פירכת הלימוד... [גם כבודו לא התכוון לזה ברצינות גמורה]

ראה מש"כ ר' אברהם זכות ב'ספר יוחסין' (מאמר חמישי דורות אחרונים) בדברו על הטור ואביו הרא"ש "ולא היה נחשב בדורו שהיה איש, אלא כמלאך ה' צבאות, והיה לו עושר ובנים שבעה ובנות גם כן, והגדול מבניו ר' יחיאל, חכם גדול ומת בימיו, וכן כולם היו חכמים ועשו ספרים, אבל מי שנשאר למלאות מקומו אף על פי שהיה עני ולא היה מקבל די ספוקו מהקהל, הוא הר' יעקב שעשה מיד אחרי פטירת הרא"ש ארבעה טורים..."

לכאורה אחר שעזבו בני משפחתו לברצלונה נשאר במסי"נ בקהילתו בעירום ובו"כ

 

[לי נראה]

הגר''ח גרינימן זללה''ה בשנותיו הראשונות דר עם הרבה ילדים בדירת חדר

 

[עמוסיך]

ידוע כי הגר"ח קניבסקי זצוק"ל בתקופה הראשונה להיותו גר בב"ב, חלקו הוא וזוגתו הצדקת דירה המשותפת להם, למשפחת ר' ניסים קרליץ, ר' דב וינטרוב, ור' עמרם זקס גם יחד!!!, כאשר המטבח הוא המשותף לכולם.

 

[עמוסיך]

וכמובן האבן עזרא שכתב שירים נוגים המעידים על מצבו הדחוק.

לחץ כדי לכווץ...

רבינו אב"ע כידוע היה עני מרוד, אך לכאורה לא כל חייו היה כזה
כאשר נשא לימים את בתו של רבי יהודה הלוי כמסופר בסדה"ד התעשר עקב חמיו העשיר (סדר הדורות ד'תתקל"ד, קורא הדורות פ"ג ד"ה ואני) "ויתן לו את בתו עם כל עושרו"

 

[עמוסיך]

רב יהודה נדרים מט:

לחץ כדי לכווץ...

כוונת מר לר' יהודה בר אלעאי עם "ברוך שעטני מעיל"
אך גם הוא מסתבר שהעשיר בערוב ימיו!
והוכחה לי:

אומרת הגמ' (שבת קנ:) "תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה [גם לאחר השבת, ואע"פ שהרהורים מותרים] ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו". (מעשה זה מובא אף בירושלמי פט"ו ה"ג)

בב"ק (קג:) איתא כנודע לכל "כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד, או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי[1]"

וב'ליקוטי הש"ס' לרבינו האר"י[2] מובא שר"י בר אלעאי היה ניצוץ נשמת צלפחד בן חפר הצדיק, אשר קושש עצים כדברי הגמ' המובאת לעיל, לשם שמים בלבד [וראה ב'יונתן' שהיה זה למען ישמעו ויראו![3]] וכך בחסידותו תיקן, עיי"ש.
וזהו סוד מה שארז"ל שיצא לו צלף חד וממנו הייתה פרנסתו וכו' כי צלף חד היינו צלפחד וגו' "כי הוא תיקן מה שקלקל מקודם, וזדונות נעשו לו כזכויות בתשובה מאהבה כי האי" (רק מעניין שאין את הלשון הנ"ל לא בבבלי ולא בירושלמי)

רואה אתה שבעל המעשה עם הצלף והשדה הוא הוא ר"י בר אלעאי ומניין היה לו שדה?, הרי גמ' היא (הנ"ל) שהיה עני מרוד,
א"כ מסתבר לכאורה שהעשיר בערוב ימיו.

---

[1] ר"י ב"א היה תלמידו דר"י בן בבא, ונסמך על ידו (סנהדרין יד.). וסתם רבי יהודה בש"ס הוא ר' יהודה בר אלעאי (רש"י ביצה כו. ד"ה ר' יהודה הנשיא. וראה מנחות יח.), רבו של רבי, והוא היה תנא גדול מדורו של רשב"י והיה "ראש המדברים בכל מקום" (שבת לג:) ואע"פ שתוקף זה ניתן ע"י מלכות רומי ע"י אותו מעשה עם רשב"י, בכ"א קיבלו חז"ל את זה וכיבדוהו בכך כי לו יאה. "...דומה למלאך השם צבאות" (שבת כה:).

[2] על מס' שבת (קנ:) ד"ה מעשה (בהוצאת 'שערי יצחק' - לר' אלקובי עמ' יג), ואח"כ ראיתי את זה ב'פתח עיניים' לחיד"א ובחת"ס שם.

[3] ז"ל התרגום (במדבר טו לב והלאה) "וַהֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁרְיַין בְּמַדְבְּרָא. גְזֵירַת שַׁבְּתָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן, בְּרַם קְנָסָא דְשַׁבְּתָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן. קָם גַבְרָא מִדְבֵית יוֹסֵף, אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ אִיזִיל וְאֶתְּלוֹשׁ קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְיֶחֱמוּן יָתִי סַהֲדַיָא וִיתַנוּן לְמשֶׁה, וּמשֶׁה יִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְיִדוֹן יָתִי, וּבְכֵן אִשְׁתְּמוֹדַע קְנָסָא לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְאַשְׁכָּחוּ סַהֲדַיָא יַת גַבְרָא כַּד תָּלִישׁ וְעָקַר קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא". וזה תרגומו – ושרו ישראל במדבר, דיני שבת התפרשו להם, ואילו עונשי שבת לא התפרשו להם. קם אחד מבית יוסף, ואמר במחשבתו, "אלך ואתלוש, ואז יאלץ משה לשאול בה' ובכך ידעו ויזהרו מהו העונש" [וכ"ת תשאל את משה וזהו, אלא שחשש מפני שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ולכן יזלזלו כי אין כביכול מה להפסיד, ורצה להראותם שיש מה להפסיד...]. ואכן מצאוהו שני עדים לאחר שהתרו בו ולקחוהו אל משה.

 

[דבר היושר]

אולי מישהו יביא על זה עניין בהשקפה ומוסר?

זה אשכול קצת תלוש לדעתי. מה זאת אומרת מי היה עני? מה המשמעות לכך ביהדות? מדוע זה טוב ולמה זה נועד.

קחו את זה לכיוון של צדיק ורע לו, אולי לפינה של תורה וגדולה במקום אחד, שמא לעניין של אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

העיקר תוציאו את זה מגבולות ההיסטוריה היבשה הזו (רמז: אני עוסק בסוגיא זו כעת, ואשמח לים מקורות על גדולי ישראל בכל הדורות שהעידו [עדיף מקור תלמודי ולא ציטוט של מחבר של ספר עלום] שרק כך צומחים).

 

[שבחת]

אני חושב שהמסקנא כבר כתובה
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א
אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא - שיתין הלולי, בי רבה - שיתין תיכלי. בי רב חסדא - סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח
אין דין שהצדיק יהיה עני אלא רק מזל

 

[עמוסיך]

זה אשכול קצת תלוש לדעתי.

לחץ כדי לכווץ...

מה לך כי תלין על פותח האשכול, זה מרתק ויפה
הוא לא התיימר לכתוב כאן מוסר, אלא לקבץ מידע היסטורי על גדולים שחיו בעניות

אולי מישהו יביא

לחץ כדי לכווץ...

קריינא דאיגרתא ליהווי פרוונקא

לעניין של אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

לחץ כדי לכווץ...

שכייח - ופשוט

ואשמח לים מקורות על גדולי ישראל בכל הדורות שהעידו [עדיף מקור תלמודי ולא ציטוט של מחבר של ספר עלום] שרק כך צומחים).

לחץ כדי לכווץ...

בשמחה
לפניכם מאמר ארוך בס"ד גדולה מתוך ספרי הנה קישור

 

[עמוסיך]

רק כך צומחים

לחץ כדי לכווץ...

מידת ההסתפקות - מדוע היא יסוד היהדות

כלומר, יותר משזה סימן לגדול - זו סיבה להיותו כזה!