רדידות!!! עד היכן??? (1 צופה)

[נראה לפשוט]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

 

[אהרן סופר]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

איני יודע באיזה ישיבות הסתובבת.
בישיבות בהם אני מסתובב. המצב ב"ה רחוק ממזרח למערב מהתיאור ה....

 

[חיים ארוכים]

מזדהה מאוד...
אני גם עברתי בישיבה מעין זה...

חושבני שהשנוי המרכזי מישיבה קטנה לישיבה גדולה, הוא אם המעשים הם מחמת הסביבה או מחמת עצמך...
אין ספק כשבכל מקום, ובפרט וודאי במקום טוב, יש הרבה ציבור איכותי ברמה גבוהה,
אכן תמיד הקלילות והרדידות נשמעת טוב יותר וחזק ובקול יותר, מאשר הקול הבוגר,

אך כאשר לא יחפש איך לברוח מהציבור הזה, אלא אדרבה יחפש איך ליצור לעצמו סביבה בוגרת אשר יוכל תמיד לשוחח שם על רמתו, ועל כלל שאיפותיו,
הוא יצליח מאוד,
ואדרבה זה יהיה קנין פנימי אמיתי יותר, קנין שלא מונע מסביבה ודומיו.

 

[יראת ה' היא חכמה]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

איני יכול לתאר את גודל הזעזוע והרתת שפושטים בי, בעת קריאת המנולוג המופקע שכתבת,

צר לי !!! אך לא זה המצב !!!!

לא נגע !!! לא פגע!!!

יש משהו במעט מן הדברים שכתבת, אך גם זה בעדינות מרובה מאד, ולא באגרסיביות ובקיצוניות שבהם כתבת את הדברים...

צריך לדעת לנתח בדיוק את כל הדברים... הכל מובן מאד בסכינא חריפא!!!!


אך מכאן עד לרדידות, ולכל התיאורים הקיצוניים שכתבת - מופקע !!!!

 

[בחור מפוניבז]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

אם הייתי מבוגר בעשור או שניים, בטח מייד הייתי כותב (או חושב) "אויש, מה זה השטויות האלה, באמת, לא זה המצב, זה קשקוש מוחלט".

אבל כיון שאני בגילי, עדיין בישיבה מחד, ומאידך גם זוכר את תחילתה, אז אני יכול לומר:

זה קשקוש, אבל לא קשקוש מוחלט,

עם התיאור של אלול די הזדהיתי, אבל צריך לזכור, על כל מאה בחורים יש לך חמש שפשוט לא מחוברים (לאלול, כל השנה יש קצת יותר, וכעת תכפיל ב17)
ומה קורה כשבחור יוצא מחממה המגוננת של היש''ק שם כל הזרעים הושקו ביד מטפחת, לעולם בו גדלים גם קוצים ודרדרים? קורה מה שמתואר למעלה!
אבל, כל זה נכון רק לזמנים שבחורים רואים אותם כמלחיצים, (כמובן, "רואים אותם כך"...)
בנוגע ליום יום, אני ממש לא מכיר את המצב כך, זה פשוט לא נכון,

יתכן, בין אדם לחבירו לא תמיד תופס בחור,
גם לא תמיד כולם יקפידו על זמן תפילה, (לצערינו).
אבל סך הכל אני רואה בחורים מחוברים ללימוד, לומדים טוב, וגם אם יש להם קצת חול במוח, זה נגמר להם יחד עם הגיל.
(אגב, גם בסוף זמן, המצב בישיבה די דופק, לא כמו תחילת זמן, אבל לא כמו "סוף זמן")

נכון שישנו פלח נרחב בעולם הישיבות שהוא פשוט רדוד ומטומטם,
אבל אין מה לעשות, זה האחוזים של הטממטום בכל דור ובכל מקום,
פעם הם היו נהפכים לעגלונים, מה הם אשמים שהיום כולם בישיבות??

בקיצור, לא יודע לאיזה חלק בעולם הישיבות נחשפת,
אבל אם מדובר על החלק הראשון, זה לא נכון,
ואם על החלק השני, זה לא נורא. ככה זה.

 

[חיים ארוכים]

בקיצור, לא יודע לאיזה חלק בעולם הישיבות נחשפת,
אבל אם מדובר על החלק הראשון, זה לא נכון,
ואם על החלק השני, זה לא נורא. ככה זה.

לחץ כדי לכווץ...

מה כוונתך "ואם על החלק השני זה לא נורא"???

 

[בחור מפוניבז]

מה כוונתך "ואם על החלק השני זה לא נורא"???

לחץ כדי לכווץ...

זה לא נורא, כי אם הם היו נולדים במאה הקודמת, הם היו הופכים לעגלונים, נפחים או משהו דומה,
אז סך הכל הם לא אשמים שהם נולדו במאה הלא נכונה...

(במילים אחרות, לא כל העולם חכם, לא כל העולם בוגר, חצי ממנו ומעלה טיפש וקטנוני)

 

[חיים ארוכים]

אם העולם מתחלק לשתיים חציו עגלונים וחציו בפונביז' אז מסכים,
אבל אם יש עוד הרבה שהם לא עגלונים ולומדים בישיבות טובות (גם אם זה לא פונביז')
ומה תענה להם?

 

[בחור מפוניבז]

אם העולם מתחלק לשתיים חציו עגלונים וחציו בפונביז' אז מסכים,
אבל אם יש עוד הרבה שהם לא עגלונים ולומדים בישיבות טובות (גם אם זה לא פונביז')
ומה תענה להם?

לחץ כדי לכווץ...

חלילה, לא התכוונתי לחלק את היקום בין פוניבז' לטיפשים,

אבל בכל אופן, אתה ואני יכולים לחלק את עולם הישיבות לשניים,
חצי עליון, וחצי תחתון. אני לא אנקוב בשמות ישיבות, אבל החצי התחתון אם לא בימינו, לא היו בחורי ישיבה כלל.

 

[חיים ארוכים]

חלילה, לא התכוונתי לחלק את היקום בין פוניבז' לטיפשים,

אבל בכל אופן, אתה ואני יכולים לחלק את עולם הישיבות לשניים,
חצי עליון, וחצי תחתון. אני לא אנקוב בשמות ישיבות, אבל החצי התחתון אם לא בימינו, לא היו בחורי ישיבה כלל.

לחץ כדי לכווץ...

יש הרבה מהחצי העליון שנמצא בישיבות שורה שניה עם הרבה מהתחתון

 

[האיש השרוי בשמחה]

למדתי בשיבה 4 שנים פלוס ולא זכור לי אפי' דבר הדומה לדומה שמתקרב לזה ואני שואל אותכם מורינו הרב @נראה לפשוט יש כאלה דברים יש כאלו בחורים למדתי בישיבה עם המון בחורים לא זוכר יותר מ3 בחורים כאלו ועוד הייתי בחור מעורבב טוב עם כולם כנראה לפי הבנתי אתה מדבר על ישיבות פח שיש שם בחורים קצת אביסלע נושרים כי בישיבות טובות אין כאלו דברים ואנוכי מעיד ועוד רבים וטובים בפורום הזה

 

[האיש השרוי בשמחה]

מזדהה מאוד...
אני גם עברתי בישיבה מעין זה...

חושבני שהשנוי המרכזי מישיבה קטנה לישיבה גדולה, הוא אם המעשים הם מחמת הסביבה או מחמת עצמך...
אין ספק כשבכל מקום, ובפרט וודאי במקום טוב, יש הרבה ציבור איכותי ברמה גבוהה,
אכן תמיד הקלילות והרדידות נשמעת טוב יותר וחזק ובקול יותר, מאשר הקול הבוגר,

אך כאשר לא יחפש איך לברוח מהציבור הזה, אלא אדרבה יחפש איך ליצור לעצמו סביבה בוגרת אשר יוכל תמיד לשוחח שם על רמתו, ועל כלל שאיפותיו,
הוא יצליח מאוד,
ואדרבה זה יהיה קנין פנימי אמיתי יותר, קנין שלא מונע מסביבה ודומיו.

לחץ כדי לכווץ...

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

אני מוחה על המנולוג המזעזע עד דמעות של קשקוש של הבלים שאין כאלו בדבר המתקרא ישיבה

 

[יאשע בער]

הקצנת, ברור שיש בחורים כאלו, אך התיאור על סוף זמן ודאי לא נכון, כנראה שעוד לא היית...

 

[במחשבה תחילה]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

כאחד שמכיר את עולם הישיבות היטב אני יכול רק לומר, שהמצב כמו שכתבו כבר לעיל רחוק מכך,
ואין דמיון בין הכתוב לעיל למציאות הקיימת, וגם אם אקח את הלשון דלעיל כקיצונית שרבים משתמשים בה כדי להעביר
את המסר יותר טוב עדין הדברים חוטאים לאמת.
מה שכן אוכל לומר, שיש בחורים רבים שמורגלים בישיבה הקטנה למשהו אחד ומקבלים משהו אחר בישיבה גדולה,
כלומר שכיון שעולם הישיבות הקטנות הוא חממה סגורה ומושגחת ממילא הענינים מתנהלים כפי איך שמסדרים אותו,
אבל בישיבה גדולה [ברובם לכה"פ] כל אחד מחנך ומגדל לעצמו, והעצמאיות הנ"ל נותנת לבחור דרור ללשונו ולמעשיו
שהוא לא היה עושה בעבר.
ולפעמים לבחור שהיה מורגל לגמרי בדבר אחר הדבר הקטן יכול להיראות לו כדבר הרבה יותר גדול,
כמובן שאם הדברים כפי שכתבת לעיל אזי לא בכה"ג דיברתי עד כה, אבל אני יוצא מנוקדת הנחה שמצידי היא ידיעה ברורה
שאין זה כך.

 

[אב בינה]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

קשה לי האריכות אפשר לתמצת?

 

[חיים ארוכים]

אני מוחה על המנולוג המזעזע עד דמעות של קשקוש של הבלים שאין כאלו בדבר המתקרא ישיבה

לחץ כדי לכווץ...

אני לא מכליל ישיבות,
אך אני מכיר ישיבה אחת לכה"פ מהחשובות שבשורה השניה
שהדברים הלה קיימים
אולי לא במספרים האמורים
אך לבחור טוב וברמה יש קושי ופער אדיר מול הרבה בחורים...

 

[האיש השרוי בשמחה]

אני לא מכליל ישיבות,
אך אני מכיר ישיבה אחת לכה"פ מהחשובות שבשורה השניה
שהדברים הלה קיימים
אולי לא במספרים האמורים
אך לבחור טוב וברמה יש קושי ופער אדיר מול הרבה בחורים...

לחץ כדי לכווץ...

יש לך עינים אחרות מכולם

 

[הנעור בלילה]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

דבר ראשון יש"כ על העלת הנושא החשוב.
ואני יכול לומר לך ממה שאני עברתי, שזה דבר שמאוד יכול לעזור לבחור לבנות את עצמו בתורה וירא"ש.
משום שבישב"'ק הבחור לומד בגלל ההמשגיח ההורים וכדו', אך בישב"ג הבחור צריך לבנות את עצמו, והוא לומד להתעלם מרעשי הרקע, וממה יגידו עליו בקיפקעס, ולעשות את המוטל עליו.
אמנם יש בחורים שהדבר מזיק להם, אך לא נראה לי שיש פתרון לעניין.

 

[דרך המלך]

נניח שהמונולוג צודק.

אז באמת צריך לתת חינוך אמיתי ושורשי, וכ"כ חיזוקים יום יומים לבחורי הישיבות ע"י הרבנים וההורים,
ולתת להם כלים איך מתמודדים עם ניסיונות כאלה ואיך לברוח או לעבור מקום כשהמצב באמת גרוע.

וכל הנ"ל צריך גם אם אתה לא צודק............

 

[שיל"ת]

בחור ישיבה קטנה שיעור ג',

בחור ממוצע, היו פה ושם עליות וירידות,

סוף דבר, שיעור ג' הוא תפס את החיים ברצינות, עשה שטייגען עלה ונתעלה,

מקושר יחסית מצויין עם הצוות [חוץ מ--- שהוא ---]

הוא קנה לעצמו שם ממוצע ומעלה בישיבה,

החברותות בסדר גמור [חוץ מאחד...],

הגיע תקופת המבחנים והכל עולה רמה,

ההתמדה, הרמה עצמה, השקיעות והכל,

בחר יחד עם הוריו את הישיבה הטובה בשבילו,

אחת הישיבות המוצלחות ביותר, ומסתבר שהמוצלחת ביותר,

"אולי הוא יתרסק שם?", "אולי הוא יפול שם?",

הוא לא חשש, הוא בחור מספיק בוגר ורציני שקלט את החיים פחות או יותר,

הוא מבין שלא מחכה לו התקופה הכי קלה בחיים,

אבל בכל זאת, הוא מתכנן לצמוח ולגדול,

א' אלול עם כל העוצמות, כל השטייגען, כל הברען, ברוך ה',

יש הרגשה כאילו כולם כאן מגיעים ישר מגן עדן של 3000 שעות ברצף,

קשה, הסדרים הארוכים, פה ושם,

אך בכל זאת הוא עושה שטייגען מתגבר על ה---, והכל בסדר, ברוך ה', תודה לקל.

לקראת סוף אלול, מתחילה איזו שיחת ליל שישי מאוחרת בפנימייה,

ואז אחד הבחורים צועק פתאום "אואלה אחי יש'ך עכשיו כח לכיפור?" "אני עשיתי הסכם אם אלוקים אני סותם ת'פה והוא סותם ת'פה",

הוא נכנס להלם, הוא מברר אצל החבר על הדובר "ת'גיד לי הוא חרדי???" הלה משיב "עזוב אותך הכגל בקטע הטוב"

הוא שואל את עצמו, תגיד לי היה פה משהו שהיה דומה ל"קטע הטוב"???----

הוא רגיל בישיבה קטנה לשיחות המרוממות והרציניות על ה"אלול---"

כמובן בלי לחץ, אבל רצינות מורגשת---

ופה----

אחרי יום יומיים, פתאום באיזה 3-4 לפנות בוקר הוא שומע קול "עכשיו אני דופק שינה דוך עד שימאס לי לישון"

בת שחוק נשמעת בחדר---

הוא בהלם, מפוחד, זאת הרמה שלהם?, לצחוק מהשפלות הזאת?,

כאלו מילים רדודות אינם מגיעים מחוסר תרבות מינימלית? לא כך?---

ועוד הצחוק הפרוע החסר עול הזה?

זאת הישיבה הכי טובה שקיימת?---

בשביל זה הגעתי לפה?---

בישיבה קטנה שלי היה אולי אחד כזה, ואינני יודע באיזה ישיבה הוא היום, ואיך הם נמצאים פה???----

הוא מנחם את עצמו ואומר כנראה זה אחד שתים בלבד,

אבל לא--- משפט ועוד משפט, בדיחה ועוד קלילות, משהו לא מסתדר לו---

לא נדבר על מה שרשמית יש שקמים אחרי זמן תפילה [יש את האלה ששישי שבת, ויש כאלה כל יום---] מה שאצלם בישי"ק היה כמו איזה התאבדות מסויימת---.

יום אד המזגן עשה בעיות וה"שיסער" של החדר בעט בעיטה כזאת במזגן--- לא היה מישהו בכל השכונה שלא התפלא מה זה, והוא בסה"כ השיב "כולה, רציתי לראות אם זה עובד" חי חי חי---

ואז מגיע ראש השנה---

הוא נכנס בכובד ראש ובעיניים למטה עם המחזור והספר מוסר, ואז---

הוא רואה קבוצה מנייעסת וצוחקת בקול גדול---

והוא נדהם, לא ראש השנה היום? יש גבול,

הוא יוצא לפני התקיעות לשרתוים שניה עם כל הרצינות שמתאימה ליום הדין, והוא מגלה את הקבוצה המעשנת משתעממת---

שלא לדבר על מי שהתגאה בפני לא יודע כמה בחורים שהוא ישן כל הראש השנה ברצף---

וזה לא נגמר- ביום כיפור באמצע התפילה הוא שומע צעקה [זה כנראה היה קצת בקול...]

"אואלה חם לי רצח"---

והקול שעונה לו –"עוד כמה שעות חופש"

ובנעילה --- "אין מצב מותר לעשן בכיפור אחי?"---

ולפני ה"אבינו מלכינו" מה שהוא הכיר כ"אדם הדומה למלאך" הוא שומע צווחה "מישהו פה מעשן ירוק?"---

הוא לא מסוגל, זהו זה, עד כאן, כנראה זה לא הישיבה שהתקבלתי אליה, מישהו עבד עלי, היה כאן טעות.

[ועוד יש להם כינוי "בטוחים"--- במה??????]

מתחיל החורף, הוא רגיל ל"תחילת זמן" עם כל העוצמות שרק שייכים עלי אדמה,

אבל לא--- נייעס עד --- ועד בכלל,

מנגלים – פיצות – שווארמות - וכל כיוצא בזה, מה שהוא ידע לאכול עם סכין ומזלג בקושי, הוא רואה אותם מקיאים ואוכלים מקיאים ואוכלים---

ויסקי – וודקה- נרגילות – [-שלא לדבר על סיגריות ואלקטרוניות, ש"מה הבעיה?"-] והכל באמצע הסדר – חופשי.

סדרים ריקים פתאום, סופשי"ם לכאן ולשם---

לילות מלוות בגיטרות עד הבוקר שאי אפשר לישון ככה שנייה----

והוא כבר מתחיל לחשוב על הרעיון לעבור ישיבה---

זה לא בשבילי, אני ברמה פי מיליון מכאן, אני בחור בוגר ואחראי ורציני פי מיליארד מכאן,

והוא משאיר את הרעיון לקראת שיעור ב'.

הוא מנסה לעבור חדר--- ואז הוא מבין שכאן הכל מתחיל, כמה פוליטיקה יש מסביב המעשה הזה? כמה עזי פנים שכבר התחילו "לרדת" על ה"צולניק" שלנו... שכל אחד מבין מה המניעים שלהם----

הוא מסתפק זה שווה את זה?

פתאום הוא קולט שבחד השני המצב לא מידי יותר טוב.

סוף זמן חורף----

הוא מגיע לבית מדרש ב 10:50 [הכי מאוחר שהיה מתחילת החיים שלו]

בית מדרש דומם---

הוא ועוד 2 צולי"ם נרדמים ---

הוא מנסה לברר אצל איזה בן דוד מה המצב אצלם בישיבת "---" שהסגנון שם קצת יותר "---"?,

והוא מבין שלא רק שלא יותר טוב אלא ----,

לא לדבר על השחרית-מנחה-מעריב קצרה שמתחולל בפנימייה, הוא משתגע "זה ישיבה או בית מרזח?"

עד שיום אחד החליטו להתעלל באחד מהחדר, "בקטע הטוב", זרקו לו מהחלון היישר אל הפח טמון את כל הבגדים והדברים שלו, כשהוא נכנס בהלם לחדר וקלט מה קרה, איזה צחוק שהיה אז בחדר.

הוא יצא החוצה, הוא לא משלהם, זהו זה, עזוב יהודי וגוי, זה בן אדם או חתול? ככה מתנהגים, מי הוליד אותם???-----

נכון, יש לו שם של בחור טוב מאוד, חברותות פצצה, אבל נגזר עליו שלא להתקרב לחצי מהישיבה? זה המצב?

עד כאן סיפור שמסתבר מאוד שהיה.

נכון, זה לא כולם אולי אפילו לא חצי, אבל זה המון!!!

וכולי אוזן אל כבוד הציבור, האם אין זה נכון, שבכל הישיבות הכי טובות ישנם המון המון בחורים רדודים פורקי עול, חסרי אחריות מינימלית על מעשיהם והתנהגותם, מופקרים מכל חובה, האם זה המקום ששייך לגדול בו??? האם ככה נוכל להצמיח דור של תלמידי חכמים? האם אין זו "נסיקת הדורות"?

לכתוב לא רלוונטי. השאלה מה עושים???

אם זה היה כמות מוגבלת בכל ישיבה עוד אולי הייתי שותק, אבל זה קיים וקצת תופס ואף גודל לאט לאט, ואיש איננו יודע מה ילד יום, מה עושים?

רדידות, מה הלאה??? רדידות עד היכן???

נ. ב. אבקש להגיב אחרי קריאה של הכל ומחשבה מרובה, ורק למי שמכיר את המצב היום טוב בעולם הישיבות.

לחץ כדי לכווץ...

א'. הגזמה!!!!!!!!!!!!!!!!
ברור שיש רדידות כל שהיא אבל לא עד כדי כך אלא א"כ מדובר בישיבה מעשירון התחתון.
ב'. בכל ישיבה יש שוליים ותמיד היה ואף אחד לא יכול לספר סיפורים שלא היה ובמיוחד היום שיש 90 בחורים ממוצע בועד (כפול 5 ועדים לפחות) ודאי שיהיה שוליים אבל בסוף הכל תלוי בבחור אם הוא לא יתפוס את עצמו ויחליט שהוא יותר לא עובד את החברה אלא את הקב"ה נטו ברור שהוא ישאר תקוע שם.
ג'. מנסיון כל הבדיחות הרדודות והתת רמה והאוירה הרדודה עוברת עם הגיל תוך חצי שנה שנה אם לא פחות וגם החולשה של סופי הזמן.