עיוור

א' מן המומים המופיעים בפרשה הוא העיור ובלשון חז"ל נקרא סגי נהור כלמור רואה טוב (עד שנעשה מושג בכל מקום כשאומרים דבר ומתכוונים להיפוכו אומרים בלשון סגי נהור) כתב המגיד מבריסק בספרו מחזה עינים (מאמרי גיא חזיון סי' ה') לבאר אמאי דווקא גבי ראיה אמרינן סגי נהור ואילו גבי אילם לא אמרינן סגי דיבור...

ידוע בפוסקים שבלפני עיוור מקילינן בספק, כל היכא דאיכא למיתלי בהיתרא, אמנם יש לעיין אם יש היתר גם בספק דלשעבר כגון ספק פלוגתא דרבוותא וכדומה. אציין בזה כמה מקורות ואשמח אם יש ביד מישהו להוסיף או להעיר (לצערי יש לי מניעה כעת להעתיק לשונות הפוסקים). נראה שנחלקו הפוסקים בדבר זה: בשו"ת פני יהושע...

דנו קמאי ובתראי מה מקור האיסור להזיק, ידועים דברי רבינו יונה (בפירושו לאבות) שהוא מדין לא תגזול, אבל כמה אחרונים כתבו שהטעם משום השבת אבידה, ועל פי זה כתב המנ"ח שאם יש לאדם פקדון חמץ של נכרי שקיבל עליו אחריות, מותר לאבדו. ומבאר הטעם, שהשבת אבידה אין כאן כיון שהוא גוי, וגם גזל הגוי אין כאן כיון...

מה הצד השווה וההסבר הפנימי, של 3 הדברים, שמי שנמצא במצב זה חשוב כמת - עני, עיוור, אין לו ילדים? נא ונא אל תכתבו לי רק מקור. אין לי כוח לחפש במקורות.