אחטא ואשוב

ראיתי לא מזמן באיזה מקום (אינני זוכר כרגע איפה) ששאלו את הגרח"ק זצ"ל קושיה עצומה: איך יתכן שהתשובה שלנו מועילה, הרי לכאו' כל יהודי עם מינימום יר"ש, בשעה שעובר עבירה יודע כי רע ומר גורלו, וכי פועל נגד רצון ה' ר"ל, ואעפ"כ עובר עבירה מחמת תאווה וכדו', וא"כ לכאו' בודאי שבתוך תוכו יודע הוא שהוא עתיד...

לאור דברי הר"ן והמבי"ט (צוטטו בלשונם במאמר הזה), שדי בכך שאדם מעלה על מחשבתו לשוב בתשובה - כדי שיוקל חטאו ועונשו. יש להעיר ממאמר חז"ל ביומא, האומר אחטא ואשוב אין מספקין בידו לעשות תשובה. ודרוש הסבר במה הוא גרוע מאשר אדם שכלל לא מעלה על דעתו לשוב בתשובה בשעה שהוא חוטא. ויש ליישב בשופי. מוזמנים...