"אנוכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו"
איתא בחז"ל ש"שככר מצוות בהאי עלמא ליכא" ו"היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם", ומקשים המפרשים על עצם הכלל הזה שש"מ בהאי עלמא ליכא, כיצד עובר הקב"ה לכאורה על הלאו של "לא תלין פעולת שכיר" שהרי שכירי יום אנו, ומדוע אינו מקיים בנו "וביומו תתן שכרו"?
מתרץ החיד"א בספרו...