אור החיים

מצינו הרבה שנהגו לגעת בנעל לפני נטילת ידים ולכא' פשטות ההלכה בסי' קנ"ח בפוסקים שאים כל צורך בכך שהרי כל שהסיח דעת מהידים צריך ליטול בברכה. האם ידוע על מקור למנהג זה או מקור שלא לנהוג כך.

אם בחקותי תלכו וגו' (כו, ג). עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (ברכות יד.) שאסור לאדם לשום לדרך פעמיו עד שיקדים דברי תורה דכתיב (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך וגו', וצא ולמד מה שאמרו בזוהר (ח"א סט:) על ההולכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה שמתחייבים בנפשם, והוא מאמר הכתוב אם בחקתי תלכו, פירוש כשיש...

כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, ובא גואלו הקרוב אליו, וגאל את ממכר אחיו (כה, כה) האור החיים מפרש פסוק זה, וכן את הפסוקים הבאים, על דרך הדרש, כפסוקים המתארים את הליך הגלות והגאולה (והוא מקדים לפירוש זה, "פרשה זו תרמוז עניין גדול, והערה ליושבי תבל"). ונביא כאן בקצרה כיצד נדרשים ומתפרשים הפסוקים לפי...

אֵ-ל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם (במדבר כג, כב). אמר מוציאם ולא הוציאם, הגם שרז"ל אמרו (ברכות לח.) דאפיק משמע והוכיחו מכאן אף על פי כן יותר משמע לשון עבר אם היה אומר הוציאם: ונראה על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז:) בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה כי...

וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה (אסתר ג, ב). קשה למה כתב לשון עתיד דהיה צריך לומר לא כרע ולא השתחוה כי הראייה והידיעה תהיה על מה שעבר ולא על מה שעתיד אם לא תהיה נבואה...

כתב רבנו ה'אור החיים' הקדוש זיע"א על הפסוק (דברים לג, יא) 'וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן', וזה לשונו: אמרו מִן יְקוּמוּן, לדבריהם ז"ל שנתנבא על מלכות יון שעתידה לפל ביד חשמונאי, לזה אמר 'וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן', פירוש, אפלו מן הזמן עצמו שתהיה להם לשונאים קימה וישראל שפלים בזמן עצמו 'מְחַץ...

האור החיים שואל שתי שאלות על הפסוק הראשון 'אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק':. א. למה מזכיר לידת יצחק, הרי היה צריך להזכיר תולדותיו של יצחק. ב. למה צריך להודיע שאברהם הוליד את יצחק. האור החיים עונה כמה תירוצים, ונביא אחד מהם - וזה לשונו: "עוד ירמוז על עיקר תולדות הצדיקים שהם מצות...

בשנים האחרונות רבים קבלו על עצמם ללמוד מדי שבת את פירושו של רבי חיים בן עטר זצוק"ל, הלא הוא "אור החיים" הקדוש. סיפור נפלא אירע לרב יעקב יוסף אויערבאך שליט"א, רבה של רמת חן, שאף הוא קיבל על עצמו ללמוד את פירוש "אור החיים", והסיבה לכך היא על פי הסיפור הבא: בשנת תשנ"ח התגלתה מחלה חשוכת מרפא...

וגמר אומר "מאחיך האביון" פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע, שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים. [אור החיים טו, ז]...

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ באור החיים הקדוש: ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד המיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבא והוא מלך ישראל משיחנו אשר הוא אביון וכו' ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה. עכ"ל. וידוע המעשה...

רבי חיים בן עטר נולד בד' אב תנ"ו בעיר סלא במרוקו, ונפטר בט"ו תמוז תק"ג בירושלים. ידוע על שם ספרו על התורה 'אור החיים'. מנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים. הערך עליו במכלול: https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%98%D7%A8

השבוע הספקתי לעבור על דברי האור החיים מספיק מוקדם, חשבתי להסב את תשומת לבכם לכמה קטעים יפים בדברי האור החיים שאני הבזוי נהנתי מהם, כמובן שכל דברי האור החיים הרי הם כגחלי אש, אך אני תפסתי לעצמי כמה קטעים, בהנאה.

וגמר אומר מאחיך האביון פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע, שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים. (אור החיים הקדוש פרשת ראה טו, ז) הרה"ק ר' פנחס מקוריץ ז"ל חשק ותאב שידפיסו את הספה"ק אור החיים, פעם אחת הביא המדפיס בשם "אשר" מרוסיא אליו את החומשים עם האור החיים בראשית שמות...

עניין מדהים שראיתי באו"ח הקדוש. ביאור דבריו, ישנם ארבעה מיני צרעת אחד יותר חמור מהשני, ומבאר האור החיים שאם היה לאדם את מין הצרעת שהוא הכי חמור, ואז פחת למין פחות חמור טהור! (אפי' שאם מראה הצרעת החל במראה פחות חמור היה טהור) והמוסר השכל מזה, השי"ת רוצה שכל יהודי יהיה טהור ונקי, אך אינו דורש...

אולי מישהו יודע להסביר את האור-החיים דלהלן ? "ואודיע למתבונן בפנימיות השכלת המושכל שהשכלת ההשכל תשכיל ההשכלות ובהשכל השכלתו ישכיל שמושכל מושלל ההשכל וכשישכיל בהערת עצמו ולא עצמו ישכיל שהמושכל מושכל ממושכל בלתי מושכל מהשכל והשכילו למשכילים ביחוד השכלתו בסוד נשמה לנשמתו." ~ ויקרא ט"ז, א'

"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל"ה, כ"א). לכאורה, בפסוק זה ישנה כפילות. המילים "נשאו לבו" ו"נדבה רוחו" מורים על הרצון לתת. אם כן, מה ההבדל המוזכר...

על איזה ספרים מהנ"ך יש את החיבור שלו?