נתקשיתי במה שבנ''י נכנסו לברית ואלה ושבועה לקבלת התורה בהר גריזים והר עיבל, והלא בני גד ובני ראובן וחצי מנשה הלא לא עברו לא''י, ורק ארבעים אלף איש חלוצי צבא עברו את הירדן להלחם עם אחיהם, ונמצא שלא כולם היה בשעת מעשה, אטו נימא שלא נכנסו לברית, והלא מבואר בסוטה חשבון שעל כל מצוה ומצוה נתערבו בנ''י...
הרי עדיין אחרי הפיתרון שנמצא והותנה איתם
היה חשש שבני ישראל יגידו מצויין כלונו רוצים את החלק בעבר לירדן
הרי זה יותר פינוק
לא צריך לנדוד אם המשפחות באזורי לחימה
המבוגרים והילדים נשארים בטח וכו' ?
צ"ע איך משה רשאי לעשות תנאי עם בני ראובן ובני גד, וכי הארץ שלו לחלק אותה כפי ראות עיניו, הרי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ורק הם יכולים להתנות עם בני ראובן ובני גד, וא"כ איך משה רבינו עושה תנאי עם בני ראובן וד ליתן להם את עבר הירדן ולקחת מהם את חלקם בארץ ישראל?
עמדתי ואתבונן,
מצינו כמה פסוקים הסותרים לזה בטעם וסיבת רצון בני גד ליטול נחלה בעבר הירדן דייקא,
מחד גיסא בפסוק (במדבר ל"ב א'-ד') מבואר דהוא מפני ש'ארץ מקנה היא לעבדך'.
מאידך גיסא, בסוף דברים (ל"ג, כ"א) ביאר רש"י עה"פ 'מחוקק ספון', שהסיבה שרצו היא מפני הסמיכות לקברו של משה רבינו ע"ה.
עוד...
מה ראה להפריש ערי מקלט בתחום של ראובן תחילה? אמר הכתוב: "מפרי פי איש ישבע טוב" (משלי יב, יד), אמר רבי שמלאי: ראובן פתח תחילה בהצלת נפשות, שנאמר: "ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם" (בראשית לז, כב), לפיכך התחילו מפרישין תחילה ערי מקלט בתחום ראובן, שנאמר: "את בצר במדבר בארץ המישור לראובני".
דברים רבה...