מנסה להבין לעומק את דברי המשנה:
במסכת אבות פרק ג משנה יז:
הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב, אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה...
מקובל להשתמש בנוסח של 'לקרוע שערי שמים'
כשמבקשים להתפלל ולהעתיר בתפילה עבור חולה או במצב של צרה וכדו',
השאלה האם יש מקור לביטוי הזה, או שזה ביטוי של מנסחי מודעות?