ציבור

כתב רש"י בפרשה שאמר משה יודע אני שיש להן חלק בקטורת ציבור לא תאכל האש חלקן, ומשמע מזה, דגם בקרבנות ציבור יש לכל אחד חלק מסוים, ע"ש. והקשה הקובץ שעורים ודמה בבבא בתרא (אות תד) שייך שיהא לכל א' חלק מסוים דדווקא בדבר של שותפות יש להחפץ בעלים רבים, אך ציבור הוא בעלים אחד, והכא נמי בתפוסת הבית...

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר (ז, יח) מפרשה זו למדנו שכאשר אדם רואה שחבריו הסכימו לעשות פעולה טובה ומפורסמת, אין לו לשנות ממנהגם כדי שיוכל להתפאר עליהם או לביישם. לכן סיפר הכתוב בנדבות הנשיאים, שכל הנשיאים הקריבו קרבן שווה, ואף אחד מהם לא שינה ממנהג חבריו. (הרלב"ג, תורה שבכתב)

כתב בעלינו לשבח (שם) דאין להפעיל לחץ על אישי ציבור כמו כן אין לעשות הפגנות עבוד זה דזה הוה בכלל לא תרדה בו בפרך. ובדרך שיחה (סוף פר' בהר) כתב הגר"ח שאביו הקה"י לא היה כותב מכתב לגבירים למען צדקות באופן אישי אלא היה כותב באופן כללי למען לא יהא בכלל לא תרדה בו בפרך.

בדרך כלל קרבן שלמים דינו כקדשים קלים, אולם בחג השבועות הקריבו יחד עם שתי הלחם שני כבשים לקרבן שלמים, הנקראים 'זבחי שלמי ציבור', ודינם כקדשי קדשים, ולכן שחיטתן וקיבול דמן היא בצפון העזרה ונאכלים רק בעזרה לזכרי כהונה. אין מצות סמיכה בשלמי ציבור, והכהן מניף ומנענע את שני הכבשים בעודם חיים. תורה שבכתב

ספירת העומר בציבור כתב בתשובות והנהגות ח"א סי' ש"י) שמקובל היום שיש מעלה מיוחדת לספור ספירת העומר בציבור ומבאר הגר"מ שטרנבוך על פי מאי דאיתא בזוה"ק דסוד ספירת העומר כאשה נדה שצריכה שבע נקיים, ובימי הספירה הזמן ליטהר ולהתקדש עד שיהיו ראויים לקבלת התורה, ובמיוחד בשעת ספירת העומר גופא זהו הזמן...

היכן מצינו שלמים קרבן ציבור? [לבד מזבחי שלמי ציבור).

וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות יז, יב). הנה הכח של האדם מכונה בשם יד, (עיין באבן עזרא בפרשת האזינו כי יראה כי אזלת יד ישראל, היינו הכח של ישראל), כי הכח של האדם מונח בידיו ולכן נקרא הכח בשם יד, וידוע דמנהיג...

היכי תימצי שציבור התפללו ויצאו בכך ואינם צריכים לחזור ולהתפלל, אבל אם מישהו התפלל ביחידות באותה היכי תימצי הוא כן צריך לחזור ולהתפלל.

מה המקור שבזמן הגמרא רוב האנשים היו עניים?

מזה תקופה ארוכה שנסתפקתי בכל העניין של ההפגנות האיך הם מותרים ע"פ הלכה והלא מזיקים את הציבור בכל מיני היזק והאיך שרי, ומ"ט אין חייבים מטעם מזיק, ובדיני שמים ג"כ לחייבו על כל העגמת נפש שגרמו לאנשים, ומה ההתר שבידם?? ולכאו' ההתר הוא, מכיוון שרה"ר הוא שטח ציבורי של כלל האנשים, וא"כ מיועד לשימוש כלל...

מי שסובל ממיחושי ראש, מותר לו לבלוע גלולה בלא מים, כל שאין בה טעם טוב שהחייך נהנה ממנה. ואם אי אפשר לו לבלוע הגלולה בלי מים, מותר לו לבולעה עם מעט מים.

לצד אחד בראשונים!

כיצד ייתכן שכל הציבור סופרים ספירת העומר שלא בזמנה?

היכן מצינו א' מגדולי התנאים שלא ידע לפסוק בדין מסויים ואמר לנהוג כפי שהציבור יעשה?