גוף ונשמה

כעת בעומדנו על מיפתן הסף של חודש אלול, זמן שבו כל אחד זוכה לגלות את תוכו ופנימיותו, הקב"ה קרוב אלינו מתמיד.. וצריך אך דבר אחד - 'אני לדודי' ! וכשיארע זאת אזי כהרף עין נזכה ל'דודי לי'. ראיתי לנכון להעלות כאן, מילים שכתבתי על מלחמת הרוח והחומר, והיאוש מן היצר האורב לנו בכל משעול להפילנו בקלקלתו...

השל"ה הקדוש מורה לנו: החזיקו עצמכם לגדולים! (מס' שבועות נר מצוה ה') ומצד שני כל בר בי רב יודע, שעלינו להחזיק את עצמנו לקטנים. אז למה מוטל עלינו להחזיק את עצמנו? כמובן, יש שיענו שתלוי למה - בגשמיות או ברוחניות וכו'. ואני שואל, האם יש הגדרה פשוטה, שיבהיר לנו את העניין כולו? או כמו שביקש אותו...