כעת בעומדנו על מיפתן הסף של חודש אלול, זמן שבו כל אחד זוכה לגלות את תוכו ופנימיותו, הקב"ה קרוב אלינו מתמיד.. וצריך אך דבר אחד - 'אני לדודי' ! וכשיארע זאת אזי כהרף עין נזכה ל'דודי לי'.
ראיתי לנכון להעלות כאן, מילים שכתבתי על מלחמת הרוח והחומר, והיאוש מן היצר האורב לנו בכל משעול להפילנו בקלקלתו, וזאת נחמתינו בעונינו - קרוב ה' לכל קוראיו...
אליך א-לי ויוצרי,
כעבד אני לפניך ואתה אבי,
צרת אותי מבטן אימי,
ואתה הוא אדוני ומחוקקי.
עומד אני הקטן לפניך,
אך לא אוכל להביט לנוכחך,
הנחת אותי בזה העולם,
בכדי שלא אהיה בוש ונכלם,
ומטרתי היתה ועודנה לעבוד ולעמוד בניסיון,
שלא אקבל נהמא דכיסופא ואהיה בביזיון.
מוטל אני במאבק אדיר ורב איתנים,
למול שני אדונים עצומים וחזקים,
נפשי חמדה בצל ידיך להיות,
ובשרי אינו מתעניין באלו ההויות.
נוצרתי חומר מן אדמה שאיננה שייכת ברוחניות,
ועל אף זאת מבשרי אחזה א-לוקה, ובשרי אינו שואף רק לגשמיות,
ה' שמות נקראו לו ליצר הרע ואף כסיל,
אך אותי כל הזמן מצליח הוא להפיל,
שבע יפול צדיק וקם,
ברם, איני צדיק ואף לא תלמיד חכם.
רחם עלי אבי, חוסה נא ועל תתעלם,
הקשיבה לקול שוועי ותחנוני הנובעים מלב חם,
איני יכול עוד להתמודד, חלש אני מכדי לנצח לבד בעולם,
אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו, והדבר אמור על כולם.
חשבונותיך איני יודע, אמת קורא מראש,
ולזאת אחלה פניך עם דורשיך דרוש,
ליבי שותת, ואתה אבי יודע שאיפותי,
שערי רחמים לא ננעלו, ובוודאי שלא לדמעותי.
בדין איני ראוי לזכות, רק לפנים משורת הדין אני בא,
נשמתי נתונה בצר ומצוק, ראה זאת ורחם עלי אבא,
שאזכה להיות האדם השלם והמתוקן,
לנצח המלחמה פנים ואחור ושלא ירחק הזמן,
שתהא נשמתי משוחררת מכבלי יצרה,
הלופפים אותה כעת בביטחה.
וכשתנוצח המלחמה, יתקיימו בי דברי דוד בפרקי השירה,
צמאה לך נפשי ובשרי לך כמה.
נשמתי תשלוט על גופי, וירננו יחדיו – לך ה' המלוכה.
על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון,
ואנכי נער ולא איש, האיך אוכל לעמוד בשלטון,
אם לא יתרחש לי נס כרבי אלעזר בן עזריה שהיה קטון,
וריחמת עליו שילבינו שערותיו, בכדי שיתקבלו דבריו ברצון.
הצור תמים פעלו נאמר בפרשת האזינו,
ודרשו חז"ל מן המקרא אין צייר כא-לוקינו,
ודווקא צור שהוא לשון חוזק שהכל נאחזים בו – כי לך קיוינו,
מתאים עם לשון ציור, שהוא דבר עדין ורך ומלא פרטים כעולמינו,
כשהכל מתוכנן ומדויק לפרטים, יציבות אדירה היא וזה הוא צורינו.
אני מאמין באמונה שלימה שאתה הוא בורא ומנהיג לכל הברואים,
כדל בפתח עומד אני לפניך, מנסה לדפוק על דלתותיך, אך אין בי מעשים,
זכור נא לי רחמיך מידת טובך וענוותנותך, ורחם ברחמים מרובים,
ואם לא למעני עשה למענך, ויכמרו עלי רחמיך כרחמי האם על הבנים.
אבא הרחום אבי שבשמים, שאני בחיקך כל הזמן,
שאוכל ללמוד בשלווה את תורתך הקדושה שהיא תבלין מזומן,
למען אשר אעשה לך נחת, בעומדי כחייל מן המניין,
ואקדש שמך כראוי לאדם שבצלם נברא, בזה עולמינו הקטן.
זאת תקוותי מגמתי ושאיפתי.
ואולי אזכה שתשמע לתפילתי.
כי לך ה' קיוויתי ובך שמתי בטחוני,
שישמעו תחנוני וקרובה לבא ישועתי.
ראיתי לנכון להעלות כאן, מילים שכתבתי על מלחמת הרוח והחומר, והיאוש מן היצר האורב לנו בכל משעול להפילנו בקלקלתו, וזאת נחמתינו בעונינו - קרוב ה' לכל קוראיו...
אליך א-לי ויוצרי,
כעבד אני לפניך ואתה אבי,
צרת אותי מבטן אימי,
ואתה הוא אדוני ומחוקקי.
עומד אני הקטן לפניך,
אך לא אוכל להביט לנוכחך,
הנחת אותי בזה העולם,
בכדי שלא אהיה בוש ונכלם,
ומטרתי היתה ועודנה לעבוד ולעמוד בניסיון,
שלא אקבל נהמא דכיסופא ואהיה בביזיון.
מוטל אני במאבק אדיר ורב איתנים,
למול שני אדונים עצומים וחזקים,
נפשי חמדה בצל ידיך להיות,
ובשרי אינו מתעניין באלו ההויות.
נוצרתי חומר מן אדמה שאיננה שייכת ברוחניות,
ועל אף זאת מבשרי אחזה א-לוקה, ובשרי אינו שואף רק לגשמיות,
ה' שמות נקראו לו ליצר הרע ואף כסיל,
אך אותי כל הזמן מצליח הוא להפיל,
שבע יפול צדיק וקם,
ברם, איני צדיק ואף לא תלמיד חכם.
רחם עלי אבי, חוסה נא ועל תתעלם,
הקשיבה לקול שוועי ותחנוני הנובעים מלב חם,
איני יכול עוד להתמודד, חלש אני מכדי לנצח לבד בעולם,
אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו, והדבר אמור על כולם.
חשבונותיך איני יודע, אמת קורא מראש,
ולזאת אחלה פניך עם דורשיך דרוש,
ליבי שותת, ואתה אבי יודע שאיפותי,
שערי רחמים לא ננעלו, ובוודאי שלא לדמעותי.
בדין איני ראוי לזכות, רק לפנים משורת הדין אני בא,
נשמתי נתונה בצר ומצוק, ראה זאת ורחם עלי אבא,
שאזכה להיות האדם השלם והמתוקן,
לנצח המלחמה פנים ואחור ושלא ירחק הזמן,
שתהא נשמתי משוחררת מכבלי יצרה,
הלופפים אותה כעת בביטחה.
וכשתנוצח המלחמה, יתקיימו בי דברי דוד בפרקי השירה,
צמאה לך נפשי ובשרי לך כמה.
נשמתי תשלוט על גופי, וירננו יחדיו – לך ה' המלוכה.
על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון,
ואנכי נער ולא איש, האיך אוכל לעמוד בשלטון,
אם לא יתרחש לי נס כרבי אלעזר בן עזריה שהיה קטון,
וריחמת עליו שילבינו שערותיו, בכדי שיתקבלו דבריו ברצון.
הצור תמים פעלו נאמר בפרשת האזינו,
ודרשו חז"ל מן המקרא אין צייר כא-לוקינו,
ודווקא צור שהוא לשון חוזק שהכל נאחזים בו – כי לך קיוינו,
מתאים עם לשון ציור, שהוא דבר עדין ורך ומלא פרטים כעולמינו,
כשהכל מתוכנן ומדויק לפרטים, יציבות אדירה היא וזה הוא צורינו.
אני מאמין באמונה שלימה שאתה הוא בורא ומנהיג לכל הברואים,
כדל בפתח עומד אני לפניך, מנסה לדפוק על דלתותיך, אך אין בי מעשים,
זכור נא לי רחמיך מידת טובך וענוותנותך, ורחם ברחמים מרובים,
ואם לא למעני עשה למענך, ויכמרו עלי רחמיך כרחמי האם על הבנים.
אבא הרחום אבי שבשמים, שאני בחיקך כל הזמן,
שאוכל ללמוד בשלווה את תורתך הקדושה שהיא תבלין מזומן,
למען אשר אעשה לך נחת, בעומדי כחייל מן המניין,
ואקדש שמך כראוי לאדם שבצלם נברא, בזה עולמינו הקטן.
זאת תקוותי מגמתי ושאיפתי.
ואולי אזכה שתשמע לתפילתי.
כי לך ה' קיוויתי ובך שמתי בטחוני,
שישמעו תחנוני וקרובה לבא ישועתי.