הגר"ל מינצברג

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (כה, ב). הרבה דקדקו ונדרשו המפרשים בפסוק זה, מדוע נאמרה מצות התרומה בלשון 'ויקחו לי תרומה', והרי התרומה היא פעולת הנותן, ומן הראוי היה לצוות עליה בלשון נתינה 'ויתנו לי תרומה'. וביארו בזה בהרבה פנים. ובמדרש חז"ל איתא - 'דבר...

ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קומתו (כז, א). בכל מידות כלי המשכן, נקט הכתוב לשון המייחס את המידות אל הכלי: "ארכו", "רחבו", כלומר מידת 'האורך שלו' ומידת 'הרוחב שלו'. ואילו כלפי מידות המזבח, נקט הכתוב לשון סתמא: "חמש אמות אורך" "חמש אמות רוחב". ויש...

ועשית לולאות תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחוברת, וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית. חמישים לולאות תעשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית, מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (כו, ד-ה). לכאורה יש כאן כפילות ושפת יתר, שאחר שכבר נאמר 'ועשית לולאות תכלת' ופרט הכתוב את...

ועשית מנורת זהב טהור מקשה תֵּעָשה המנורה ירכה וקנה, גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו (כה, לא). איתא בגמרא (מנחות כח.), שאם אין זהב כשרה המנורה גם משאר מיני מתכות, אולם כאשר אין המנורה באה זהב אין מעכבים בה גביעים כפתורים ופרחים, ורק כאשר היא נעשית מזהב כעיקר הדין, אזי מעכבים הכפתורים והפרחים את...

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד (כה, ל). מצוות העבודה, לכאורה אין מקומה בפרשה זו, העוסקת בהכנת הכלים והעמדתם לשמש כבית. ויש לעיין מדוע נזכרה מצוה זו של נתינת הלחם כאן. וכן בפרשת ויקהל נאמר – 'ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר, זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, קחו מאתכם תרומה לה' וגו' זהב וכסף ונחשת...

ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (כד, י). גם בשעה גדולה זו, שכל ישראל זכו לראות את כבוד ה' בראיה גמורה, לא היתה דרגת כל אחד ואחד שוה, והדבר התבטא במהות המראה והדמות אשר בה נראה הקב"ה ונתגלה לפניהם. כי הנה, בעוד שכל ישראל ראו את מראה כבוד ה' "כאש אוכלת", הרי...

וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (כג, ט). כבר נכתב לעיל - 'וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים' (כב, כ). ורש"י כאן בא ליישב תמיהה זו – 'בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע'. וצריך לבאר בדרך פשוטו, לשם מה בא כתוב זה. עוד יש להתבונן מדוע דווקא...

מדבר שקר תרחק (כג, ז). בכל האיסורים שאסרה תורה לא מצינו לשון הרחקה, כי אם אזהרה שלא לעשות, אולם באיסור השקר כתבה תורה לשון התרחקות - "מדבר שקר תרחק". ולעומת זאת יש להבחין כי צדק היא המצוה היחידה בתורה שנאמר בה לשון רדיפה 'צדק צדק תרדוף' (דברים טז, כ). כלומר שכל המצוות שבתורה מוטל עלינו לשמרם...

לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות (כג, ב). וברש"י – 'יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו וכו'', והאריך להביא הרבה דרשות חכמים בכתוב, עיי"ש. ובסופו כתב - 'ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו, לא תהיה אחרי רבים לרעות - אם ראית...

בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו (כא, לד). בפרשיות המזיקים בתורה, מצאנו כמה סוגי לשונות לחיוב התשלומין - 'בעל הבור ישלם' - 'כסף ישיב לבעליו' - 'שלם ישלם שור תחת השור' - 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'. ועיין בגמרא (ב"ק ה.) שהביאו בזה ארבע לשונות כלליים - 'תחת' 'נתינה' 'ישלם' 'כסף'...

וכי יגח שור את איש או את אשה ומת, סקול יסקל השור, ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי (כא, כח). בגמרא - 'תניא ממשמע שנאמר סקול יסקל השור, איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה, מה ת"ל לא יאכל את בשרו, מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה' (קידושין נו:). והנה תשובת הברייתא הוא בדרך דרשות...

עין תחת עין (כא, כד). דרשו בו חז"ל (ב"ק פג:) דהכוונה תשלומי ממון דהיינו דמי עינו, וצריך להבין מדוע אכן כתבה התורה 'עין תחת עין', ולא כתבה מפורש דצריך לשלם ממון. והוא אחד העניינים בהלכות תושבע"פ הנראים מקופיא כנוגדים לגמרי את פשט הכתוב. ועיין מה שביארנו בזה בארוכה בביאור יסודי דרשות חכמים...

אך אם יום או יומיים יעמד לא יוקם כי כספו הוא (כא, כא). ברש"י – 'אם על יום אחד הוא פטור, על יומים לא כל שכן, אלא יום שהוא כיומיים, ואיזה זה מעת לעת' (מכילתא). ויש לדעת כיצד דרשו זאת. ונראה בזה, דהנה בפשוטו כוונת התורה לומר 'מיום ואילך', אם יום או יותר, דהיינו יומיים או שלושה וארבעה וכו'...

וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת (כא, טז). הפסוק מיניה וביה דורש ביאור, שהרי מכרו והיאך הוא נמצא בידו, וחז"ל דרשו שהכוונה שנמצא בידו קודם המכירה, שתנאי הוא בחיוב המיתה, שיהיה הנגנב נתון תחת ידיו, וכמו שכתב ברש"י 'שראוהו עדים שגנבו ומכרו, ונמצא בידו כבר קודם מכירה'. ולפי זה הקדים הכתוב את...

פרשה זו מחוברת ונמשכת אל האמור בסוף פרשת יתרו, ואף שנקבע כאן הפסק בין הסדרות, בתוכן הדברים ובסדרם הוא המשך אחד, שאחר מעמד עשרת הדיברות אמרו בני ישראל למשה 'דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות' (לעיל כ, טז), ואכן משה הלך לשמוע את דבר ה' - 'ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים', ונענה...

לא תבשל גדי בחלב אמו (כג, יט). בגמרא איתא - 'דבי רבי ישמעאל תנא, 'לא תבשל גדי בחלב אמו' שלש פעמים, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול' (חולין קטו:). והדבר צריך עיון רב מדוע נכתב בלשון זו, ולא בלשון אכילה, ורק בדרך הדרשה למדו מזה איסור אכילה ואיסור הנאה. ובראשונים נתקשו בזה...

כן תעשה לשורך לצאנך, שבעת ימים יהיה עם אמו, ביום השמיני תתנו לי (כב, כט). מצוה זו נשנתה גם בפרשת אמור, ככתוב – 'שור או כשב או עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'' (ויקרא כב, כז). ויש לעיין מה טעם נשתנה הלשון שכאן נאמר 'שבעת ימים יהיה עם אמו', ואילו שם כתוב...

מכשפה לא תחיה. כל שוכב עם בהמה מות יומת. זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (כב, יז -יט). צריך לבאר סמיכות מצוות אלו זה לזה, וכן צריך ביאור עצם שייכותם לפרשת משפטים שבו נכתבו משפטי בין אדם לחבירו, ומדוע נכתבו כאן אזהרות ועונשים אלו. ונראה בזה, שנוסף על מה שחייבים עם ישראל לעבוד את ה', משום התפקיד...

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים (כב, ו). כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור וגו'. ואם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו (כב, ט-יא). ברש"י – 'כי יתן איש אל רעהו חמור או שור - פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם, לפיכך פטר בו את הגניבה, כמו שכתוב...

כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה (כב, ה). בגמרא למדו שהמזיק באש פטור על הטמון, ולמדו זאת מהכתוב 'הקמה', 'מה קמה בגלוי אף כל בגלוי' (בבא קמא ס.). והנה דבר זה צריך עיון, מה נשתנה דין מזיק דאש משאר המזיקים שפטור על הטמון, שהרי אדרבה טבע האש שהיא מכלה הכל...