הגר"ל מינצברג

וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו (כא, לג). בגמרא – 'כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב על כריה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון' (בבא קמא נא.). אמנם בפשוטו של מקרא תמוה הדבר ביותר, כי לכאורה מאחר שחייבה תורה על הפתיחה, מה צורך יש להזכיר כריה, ולא רק משום שהדבר...

מכה איש ומת מות יומת. ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה. וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא, יב) בלשון הפסוק 'ושמתי לך מקום', לא נתבאר איזה סוג מקום הוא, ובמה כוחו גדול לנוס שמה ולהינצל. ויש ללמוד יסוד גדר מצוה זו מהפסוק - 'וכי יזיד איש על רעהו...

יש לבאר את סדר הדברים בפרשת ואלה המשפטים, על מה יסודם הטבעו, וכיצד כל פרט מוסיף והולך על חבירו. ונראה, שמתחילה פתח בחובת המשפט המוטלת על כל אדם לא לפגוע בזכויות הזולת. כלומר שבטרם יבוא הכתוב לבאר דיני מי שפוגע בזולתו, מי שהכה את רעהו וכדומה, מעמיד הכתוב את דיני הזכויות שבסדר החיים הרגיל, ולכן...

את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וברש"י - חמשה טוטפות בתפילין, חמשה מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כהנים. באיסור זה של בל תוסיף, מצינו שעלו בדברי הפוסקים תמיהות על מנהגינו בכמה מצוות, דלכאורה יש בהם משום בל תוסיף, ונאמרו בזה ישובים שונים. ונראה לומר...

וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך. יש לדקדק למה הבדיל הכתוב בלשונו, אשר במניעת החלאים מישראל נאמר לשון "לא ישימם בך", ובהבאתם לשונאים נאמר לשון "ונתנם בכל שונאיך". ויש שפירשו על פי מה שכתבו התוס' (גיטין כ' ע"א ד"ה דילמא) שכל מקום שנאמר בו שימה הכוונה לכלשהו וכל מקום...

בתשעה באב בכל שנה מתחילה תקופת החופש "בין הזמנים" של חודש אב. יוצאים מהיכלי הישיבות ובתי המדרש, והולכים לגלות. יוצאים מאוירת בית המקדש והשראת השכינה, מאוירת התורה, והולכים לגלות באוירת ארץ העמים, אוירה של חולין והתפרקות. מתחילה היה הזמן הזה עשוי ומיוחד למנוחה, ונקרא "בין הזמנים". אך במשך הזמן...

כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו. ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום. בפסוקים אלו מבוארים שני היסודות שצריך להתבונן בהם שוב ושוב כדי להעמידנו על תפקידנו כראוי, ותמיד עלינו לדבר בהם; ראשית, ההכרה בגדלות ה' ובהנהגתו...

איתא בגמרא (עבודה-זרה כ"ה ע"א): מאי ספר הישר, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים וכו', רבי אלעזר אומר זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב ביה ועשית הישר והטוב בעיני ה'. ולכאורה אין מימרא זו מבוארת, בשלמא ספר האבות שנקראו ישרים - לכך נקרא ספרם ספר הישר...

מגילת איכה היא מגילה בעלת חמש פרקים, ובכל פרק מדובר בנושא בפני עצמו. ארבעת הפרקים הראשונים הם ארבע קינות, כשכל פרק הוא קינה על דבר מיוחד. והפסוק הראשון של כל פרק הוא כותרת לכל נושא הפרק. אולם הפרק החמישי 'זכור ה' מה היה לנו', הוא בקשה ותחנונים, ואינו קינה כיתר פרקי איכה. וזה הטעם שמבנהו שונה...

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. אחרי הכותו את סיחון מלך האמוריאשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי. פסוקי הקדמה אלו באים לפרש סיבת הרצאת דבריו של משה, שהיא הוקבעה בזה כאשר נסתיימו כל מסעותיהם וענייניהם לקראת ביאתם...

והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם; את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה. מספר 'שש' שבערי המקלט, נראה שאינו מוגדר מצד עצמו, שאין כוונה מיוחדת במנין 'שש' כמספר הראוי לערי המקלט. אלא עניינו 'שלש' ערים בכל חבל ארץ, כפי שמפרש הכתוב - שלש ערים מעבר לירדן ושלש...

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. פירש רש"י: 'ראשי המטות - חלק כבוד לנשיאים, ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל וכו'. ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה, ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות' וכו'. והוא דרך דרשת הכתובים, שלמדו מכאן אסמכתא להתרת נדר על ידי...

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ברש"י: 'את בריתי שלום - שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו'. ובהמשך פירש 'והיתה לו - בריתי זאת - ברית כהונת עולם'. ובפשטות כוונת רש"י לבאר, שניתנה לפינחס ברית...

וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו. בשתי הברכות הראשונות, היתה כוונת בלעם להביא עליהם קללה מאת ה' - "אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני" - כלומר שביקש לעורר כביכול את המחשבה העליונה לדון את ישראל לחובה, ולהביא את דיבתם רעה אל אביהם שבשמים...

פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. מצות התמימות האמורה בכל הקרבנות, עניינה משום כבוד הקרבן הקרב על המזבח, לבלתי היותו חסר ופגום, כמו שנאמר (מלאכי א, ח) "וכי תגישו פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך". והנה, רק מום פוסל בקרבנות,אך נתינת עול ע"ג בהמה אינה נחשבת...