ברשב"ם כ' ההיתר לעניין רכילות, ששרי לאמר לפלוני כך אמר פלוני עליך.
וק' לי בגווה טובא:
האם אין כאן איסור של אונאת דברים שמצערו?
ומעין זה הק' בספר החשוב חלקת בנימין [אות כו] שיש הרי בזה איסור של ולא יהיה כקורח וכעדתו.
הגמ' אומרת על המספר לשון הרע שאין לו תקנה ! (ערכין טו)
ותמוה היכן מצינו דבר שאינו עומד בפני התשובה ?
וביאר החפץ חיים (ד יב), דמיירי במי שמפקיר עצמו לעבור על עוון זה שאין מועיל תשובה עד שירצה את חבירו,
וכמעט אי אפשר שירצה את כולם אחרי שהורגל בזה.
יהודי בא לפני רבו כשליבו נוקפו על שהקל ראש...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תשא שמע שוא (כג א)
בפסחים קיח. מבואר שהלאו של "לא תשא שמע שוא" כולל את המקבל לשון הרע, וכן את המספר לשון הרע משום שקרינן ביה "לא תשיא" שמע שוא.
והקשה החפץ חיים (כלל א׳ ס״ק ד׳ בהגה״ה) אם כן למה הוצרך הלאו של "לא תלך רכיל בעמך", להזהיר על לשון הרע ורכילות, הרי כבר נאמר...