מה המקור

בספר קדום (לכל היותר עד ה'ת"ש).

והיו ימיו מאה ועשרם שנה - בראשית ו, ג לכאורה מכאן המקור שמברכים א' את השני עד מאה ועשרים שנה. אבל אין לזה משמעות מהפסוק בכלל, שהפסוק בא לומר שיאריך חרון אפו עד מאה ועשרים שנה כדפרש"י.

בפרשתן (ויקרא י"ד, ל"ו): "וצוה הכהן ופינו את הבית בטרם יבוא הכהן", ופרש"י: שאם לא יפנהו ויבוא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא... וחסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקווה", עכ"ל. וצ"ב, דהא בגמ' (מנחות עו:) אמרו: "אמר רבי אלעזר: התורה חסה על ממונן של ישראל, היכא רמיזא דכתיב...

יש מקור במדרש לכך שיהודי ע"ש יהודה ויהודה מלשון הודיה. אבל דרוש מקור לכך שיהודי נקרא כך על שם שיהודי הוא חפצא של מודה לה'. אשמח למקור!