שמעתי מבואר במהר"ל (לא מצאתי בפנים) ענין כפיית ההר כגיגית.
שמעבר לפשוטן של הדברים הכוונה, שאחר וישראל יצאו ממצרים, ראו קריעת ים סוף, הגיעו למדבר סיני וחנו תחת ההר, יצאו ממ"ט שערי טומאה, וכעת נותרו קדושים טהורים וזכים. באותם הרגעים הנשגבים כשהקולות והברקים נשמעים, וכל הבריאה דוממת, ציפור לא צייץ ושור לא געה. הכל היה כל כך ברור ומובן מאליו.
אפשר שלא לקבל את התורה? הרי ברור שמשה אמת ותורתו אמת!
זה נתכנה "כפה עליהם הר כגיגית" ביטול הבחירה בהכרת המציאות האחת והיחידה שכל קיום העולם הכרחי רק עם התורה הקדושה!
ולאחר זמן, ירדו ההשגות, העולם חזר למצב שאנו מכירים... כבר הטשטש הברירות, ירד ערפל...
באו ישראל וטענו מודעה רבה לאורייתא...
אך לזה נצטוינו לא לשכוח את מעמד הר סיני, ולהחיות בלבנו את האמת היחידה, שבלי תורה אין כלום. לא שווה כל העולם הזה בלא שעה אחת של תורה.
ולאחר שנחיה זאת בקרב רוחנו, הרי שמשלו של המגיד מדובנא יקרום עור וגידים בתוכנו, עה"פ "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". כמה קשה לשמור את התורה נגד רדיפות וגזירות... לא! כי אם מבינים שהתורה היא הכל, ובלעדיה אין כלום. הכל נעלם. לא מתגמד, מתאדה!