• כולל בין הזמנים – "מסכתא דכלה"

    אנו שמחים לבשר לחו"ר בית מדרשנו על פתיחת "כולל בין הזמנים – מסכתא דכלה" שבו ילמדו בצוותא חברי הפורום סוגיא נבחרת בעיון עם מראי מקומות מסודרים.

    להשתתפות>>> ◀

נדר

  1. א

    מנהגים בענין התרת נדר שקיבלו הציבור

    אדם שקהילתו קיבלה על עצמה איזשהו דין לחומרא, ויחיד אינו יכול בחומרא זו האם יכול להתיר את הנדר?
  2. י

    מראה מקומות הפקר

    אם כנדר: הרמב"ם הל' נדרים פ"ב כתב שהפקר הוי כנדר. ובקצה"ח (רעג, א) תפס דבריו כפשוטו, דלא פקעה הבעלות.[1] ובשער"י (ה, כג) ובחי' הגרש"ש (סוף נדרים) פי' דהיינו שנותן היתר השתמשות לכל העולם, וממילא נפקעת בעלותו. וע"ע חת"ס יו"ד שטז ואו"ח סב בסופו ד"ה ועיי', וחי' ר' מאיר שמחה ח"ב בסימנים שבסופו סי'...
  3. י

    הכשלה בחומרא

    מי שמכשיל את חבירו בדבר שיודע שהוא מחמיר בו האם עובר על לפנ"ע? וא"ת שכן ומצד נדר מה יהיה לפי תוס' שבדרבנן ליכא לפנ"ע?
  4. ג

    ויצא והיה בך חטא ולא באשתך חטא

    מתוך ה'מגדלות מרקחים': וידר יעקב נדר לאמר (כח כ) במדרש רבה פרשת בחוקתי פרשה ל"ז סי' א' "כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו, הדא הוא דכתיב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל". והקשה באמרי נועם מבעלי התוס' בפרשתינו, הא בגמ' ראש השנה ו. דרשינן לגבי בל תאחר "והיה בך חטא ולא באשתך חטא", דסלקא דעתך אמינא...
  5. ג

    מטות הקמת בעל על דעת רבים

    מתוך ה'מגדלות מרקחים': אישה יקימנו ואישה יפרנו (ל יד) קי"ל שנשאלין על ההיקם, דהיינו שאב או בעל שקיים את הנדר לאשתו יכול להישאל ולהתיר את הקמתו, ואחר כך יכול שוב להפר (נדרים סט. ועט. ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סמ"ט). ונסתפק בספר צבי לצדיק (לרבי צבי הירש מברלין זצ"ל, בפרשתינו אות כ"ב ד"ה נסתפקתי) האם...
  6. ג

    מטות הנודר לחבירו אין מתירין אלא בפניו

    מתוך ה'מגדלות מרקחים': לא יחל דברו (ל ג) דרשו חכמים חגיגה י. "הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלים לו", ומכאן ילפינן התרת נדרים. ובנדרים סה. מבואר שהנשבע דבר לחבירו, אין מתירין לו אלא בפניו, ואמרינן שם שצדקיהו נשבע לנבוכדנצר שלא יגלה שראהו אוכל ארנבת חיה, ואח"כ נשאל על שבועתו זו שלא בפני נבוכנדצר...
  7. ג

    נזיר האם שייך שבועה ונדר ונזירות בשומע כעונה - נודע ביהודה ליומא דהלולא

    צל"ח ברכות דף כא עמוד ב ד"ה בא"ד ור"ת: ושם בחיבורי כתבתי שזה פלוגתא בין הראב"ד להרמב"ן דהראב"ד ס"ל שתיקה כהודאה והוה כעונה והרמב"ן ס"ל דשאני שבועה דבעינן לבטא בשפתיו. ועכשיו נלע"ד דהראב"ד ס"ל כסברת ר"ת ור"י דאם אמרינן שומע כעונה אז אמרינן שגם לענין הפסק בתפלה הוה כעונה וא"כ הרי הוא כמוציא בשפתיו...
חזור
חלק עליון