פרשת בחוקותי

ברש"י (כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב: למה נמנו אבות אחורנית, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי". ולכאורה מקורו של רש"י הוא בתורת כהנים, אך בתורת כהנים הוא בשינויים: "אלא אם אין מעשה אברהם כדאי - מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי...

מה פירושה של קללה זו? האור החיים מבאר שקרי הוא מלשון מקרה, וכוונת הפסוק היא להסתר פנים: עונשי הקב"ה לא יבואו מידה כנגד מידה, באופן שיהיה ניכר על אלו חטאים הם באים וכך יעוררו את הלב לתשובה והתקרבות, אלא העונשים יהיו בדרך של הסתר פנים ובצורה שאינה מידה כנגד מידה (ע"פ אור החיים).

הבטחה זו, "והתהלכתי בתוככם", נראית כמיותרת, שהרי כבר כתוב לעיל בסמוך, "ונתתי משכני בתוככם", ומה בא הכתוב להוסיף באומרו "והתהלכתי בתוככם"? ובנוסף, יש להבין את פשר שינוי הלשון – מדוע בהבטחה הראשונה נאמר "ונתתי" ("ונתתי משכני בתוככם") ובהבטחה השניה "והתהלכתי" ("והתהלכתי בתוככם")? הנצי"ב, בפירושו...

ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם (כו, יא) כחלק מהברכות לעם ישראל בפרשה זו, מבטיח הקב"ה "ולא תגעל נפשי אתכם"; ומבאר רש"י, "ולא תגעל נפשי אתכם- אין רוחי קצה בכם". ולכאורה הדברים תמוהים- איזו מין הבטחה היא זו, שאם ננהג כראוי ונקיים את המצוות כהלכתן, הקב"ה לא יקוץ בנו ולא "תגעל נפשו" אותנו?!

והשבתי חיה רעה מן הארץ (כו, ו) נחלקו התנאים רבי יהודה ורבי שמעון בביאור ברכה זו של השבתת החיות ("והשבתי חיה רעה מן הארץ"), וכפי שמובא כאן במדרש תורת כהנים: "ר' יהודה אומר – הנני מעבירם מן הארץ, ר' שמעון אומר – משביתן שלא יזיקו". כלומר, לפי רבי יהודה הברכה היא כפשוטה ממש, שלא יהיו כלל חיות רעות...

ומפרש רש"י, "קוממיות. בקומה זקופה". וקשה, דהשו"ע (אוה"ח סימן ב' סעיף ו') פסק דאסור לילך בקומה זקופה, ובמשנה ברורה מבאר הטעם משום דדוחק רגלי השכינה, וא"כ איך אמר להם הקב"ה שיוליך אותם בקומה זקופה.

ואילו בכי תבוא כתוב להיפך, ויש לבאר השינוי. ורש"י מבאר, וז"ל: ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה - זו קשה משל משה; ששם הוא אומר: "והיו שמיך אשר על ראשך נחשת" וגו' (דב' כח, כג) - שיהו השמים מזיעין, כדרך שהנחשת מזיע; "והארץ" (שם) לא תהא מזיעה, כדרך שאין ה"ברזל" (שם) מזיע, והיא משמרת פירותיה...

יש לדקדק מה זה האסון, ש"אין רודף", הרי מכל מקום יותר טוב לברוח כשאין רודף מלברוח מחמת אויב. ויש לומר דאיתא במדרש רבה פרשת אמור ואלוקים יבקש את הנרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק ואלקים יבקש את הנרדף וכו' אלא אפילו צדיק רודף לרשע מכל מקום אלקים יבקש את הנרדף וכו', עד כאן דברי המדרש. עיין שם. נמצא אם...

במו"ק (ט.) אמר רשב"י לבנו שילך להתברך מפי החכמים, והם אמרו לו דברים שנראים קללות, וחזר לאביו, ואביו פירש לו כוונתם לברכה, וביאר המהרש"א שהתחכמו החכמים לברכו באופן כזה, כדי שילך לאביו ויתברך גם מפי אביו. ועפי"ז אפשר לבאר מה שאי' שבפנימיות הקללות נרמזו ברכות, ולכאורה למה לא נכתב להיפך, הברכות...

וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, ברש"י: ומדרשו וכשלו איש באחיו, זה נכשל בעונו של זה, שכל ישראל ערבין זה לזה. ובחזקוני: כמפני חרב ורודף אין, כפל מלה הוא. אפשר הכפילות מרמז מה שאמרו בגמרא (סוטה לז:) ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו, ופירש"י: אם נעשה כל אחד ערב על...

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, בבעל הטורים: ב' תגין על הקו''ף, שעתידין להיות קומתן מאה אמה, ולמ''ד ר' אמה, לכך יש בה שני תגין. דהיינו שבזה שיש על הקו"ף ב' תגין, הוי כאילו כתיב ב' פעמים ק', לרמז על ר' אמה, ולפי"ז ק' קוממיות בגי' שבת, כי בשבת הקומה זקופה, שהכל חוזר לשורש.

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, ובפרשת בהר כתיב עוד ב' פעמים "לָבֶטַח", הרמז על כח זכות ג' אבות, על דרך שכתב רש"י בפסוק (בראשית לד, כה) ויבאו על העיר בטח, בטוחים היו על כוחו של זקן.