• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

בר אביי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
328
תודות
1,686
נקודות
130
ראב"ע כ"ו י"א:
וריקי מוח אמרו כי הקללו' רבות מהברכות ולא אמרו אמת רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעי' והמסתכל היטב יתברר לו דברי:

רבנו בחיי כ"ו י"ג:
ודע כי פסוקי האלות רבים מפסוקי הברכות, וכן באלות של משנה תורה, והיה זה כדי לאיים על הבריות ולהפחידם על העבירות ברבוי הקללות, וכן מצינו בשכינה שהיא מדת הדין היתה כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (שמות כד), והרחמים בקרבה, וזה סוד הכתוב (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה, באורו כי המדה הנקראת כל שהיא מדת כבודה כלומר מדת הכבוד בת מלך היא מבפנים אע"פ שהיא לבושה מבחוץ במשבצות זהב.
ואמרו במדרש לא תאמר כשבא לברך מיעט בברכות וכשבא לקלל רבה בקללות, לכך בברכות מתחיל באל"ף ומסיים בתי"ו שהן אותיות רחוקות זו מזו, לרמוז שהברכות יהיה להן עיקר, אבל בקללות מתחיל בוא"ו ומסיים בה"א לרמוז שילכו להן אחור שאין להן עיקר, שהרי מוא"ו לה"א לא כלום.
(ושם לעיל כתב: הנה הפרשה זו ביעודים הטובים הללו התחילה באל"ף, אם בחקותי, וסיימה בתי"ו קוממיות, והנה זה להורות שאין הברכות האלה לישראל בתשלומין אלא בזמן שקיימו כל התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו. ופרשת האלות הסמוכה לה תתחיל בוא"ו, ואם לא תשמעו לי, ותסיים הפרשה כולה בה"א בהר סיני ביד משה, והוא חצי השם, ועל שם שכתוב (תהלים צא) עמו אנכי בצרה.)

נראה מדברי רבנו בחיי שהוא חולק על הראב"ע וסובר שאכן יש יותר קללות מברכות וגם את דברי המדרש באר שלא ממש כפשוטן אלא באיכות.
ואיני מבין את דברי הראשונים שתי' שהתורה רוצה לאיים ולהפחיד כי סו"ס אי"ז מסביר מדוע לא נכתבו גם הברכות בפירוט.

ועיין ס' חסידים:

ספר חסידים תשס"ז (תי"א בדפוס פארמא):
1778228130902.png

לפי"ד יש להבין את דברי הראשונים שאין תועלת לפרט את הברכות. (ואולי עדיין ק"ק שמ"מ הרי אם לא יועיל לפרט את הברכות גם לא יזיק).

ועי' פרדס יוסף:
1778228181257.png
ולכאו' קשה להלום את הדברים שהרי אין ברכה שיהיה 'טוב' אלא יש פירוט של הטובות. אמנם בעיקר העניין, באמת העולם העולם בנוי כך שיש יותר אפשרות לפורענות מאשר לשכר. כשטוב לאדם היינו שאין לו שום צרות וטרדות.


ועי' רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ט
(א) מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר (דברים כב ז) "למען ייטב לך והארכת ימים". והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר (במדבר טו לא) "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". מהו זה שכתוב בכל התורה כלה אם תשמעו יגיע לכם כך (ויקרא כו יד) "ואם לא תשמעו" יקרה אתכם כך. וכל אותן הדברים בעולם הזה. כגון שבע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כלן. ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות. אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא. וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גדל מעשיו ורב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חלי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שבע ושלום ורבוי כסף וזהב. כדי שלא נעסק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה (דברים ו כה) "וצדקה תהיה לנו" וגו'. וכן הודיענו בתורה שאם נעזב התורה מדעת ונעסק בהבלי הזמן כענין שנאמר (דברים לב טו) "וישמן ישרון ויבעט", שדין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה (דברים כח מז) "תחת אשר לא עבדת את ה'" וגו', (דברים כח מח) "ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך". נמצא פרוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכלו טוב ותאריך ימים לעולם שכלו ארך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא. שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה שנאמר (קהלת ט י) "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול". ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא ונמצא שאבדתם שני עולמות. שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחלי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא: (ועי' מעשה רוקח.)

ויש הרבה לעיין בדברי הרמב"ם: א. מה קשה לו, וכי לא ייתכן שכר ועונש גם בעוה"ז וגם בעוה"ב? ב. וכי אדם צדיק עשיר ישיג יותר עוה"ב מצדיק שאינו עשיר? ג. האם הקב"ה רוצה שהחוטאים יתכפרו וישובו מחטאם או שילכו ויחטאו עד שיאבדו את עולמם? הרי נעילת דרכי התשובה היא עונש חמור וכנראה די נדיר עי' ברמב"ם לעיל (פרק ו' א-ג). ובוודאי עפ"ר הקב"ה רוצה בתשובה. ד. וביותר לכאורה יש לתמוה שבסיום התוכחה כ' או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עוונם! ויל"ע.

אמנם נראה להסביר פשוט (קצת ע"ד הרמב"ם) ששכר המצוות אין לו תכלית ובוודאי אינו כולו בעוה"ז מלבד מי שנאמר עליו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. אבל עונש העבירות פעמים הרבה כולו בעוה"ז כדי שלא יענש האדם בעוה"ב כמש"כ בקדושין ל"ט. וכן בע"ז ד. רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם וע"ש ברש"י שפי' כדי שיהיו נקיים לעוה"ב. ועי' גם סנהדרין מ"ז. שע"י שנהרגים הרשעים ע"י הגויים יש להם כפרה. ומעתה מובן היטב שברכות בעוה"ז עבור קיום המצוות אין כ"כ הרבה כי עיקר השכר לעוה"ב משא"כ עונשי העבירות מרובים כי עשויים לכפר לגמרי את העבירות. (וזה את"ש כפי הפשטות כמו שמ' מרבנו בחיי הנ"ל אך לא כדברי הראב"ע שיש יותר ברכות).

[עוד שמעתי: א. שע"י הקללות הרבות כבר נגרם צער לבנ"י וממילא נפחת עי"ז קיומן בפועל אך הברכות נשארות בשלמותן.(ועי' אהל יעקב פ' ראה משל נאה בזה.)
ב. ע"ד מש"כ הראב"ע שהברכות נאמרו בכללים וזאת כדי שלא להגבילן משא"כ הקללות ע"י הפירוט הן מוגבלות.]

יש לציין לדברי הגמרא והמדרשים שע"י מתיישב באו"א:
ב"ב פ"ח:
... הקב''ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה ברכן בעשרים ושתים מאם בחקותי עד קוממיות וקללן בשמונה מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם ...
מדרש רבה ל" א':
רבי אבא בריה דרבי חיא בשם רבי יונתן אמר, חשבתי ברכות חשבתי קללות. ברכות מאל"ף עד תי"ו, קללות מן וי"ו ועד ה"א, ולא עוד אלא שהן הפוכות.
(ועי' מדרש תנחומא דברים,ראה, ד' (הובא בפי' הרא"ש שם)
ראוי לציין שהמדרשים נוקטים שהסיום באות ה"א שהוא סיום הפרשה ואילו הגמ' נוקטת באות מ"ם דהיינו לא סיום הפרשה אלא סיום הקללות (שני פסוקים קודם) וע"ש בגמ' שלפי שיטת הסוגיא שם מוא"ו עד ה"א הוא כל האלף בית.
 
אילולא כל הדברים בנפלאים שהביא היה נראה ללמוד בפשטות הפרשה כך.
מבואר מתוך דברי התורה וכ"ה בראשונים ובחז"ל שאין תוכן הקללות כאן (וגם בערבו"מ) סתם כדי לאיים ולהודיע על העונש, אלא פרשה של קללות הם פרשה של כריתת ברית.
והסיבה שכריתת ברית כרוכה עם קללות היא משום ש: המובן של כריתת ברית בשונה מסתם התחייבות הדדית היא, שבשונה מקשר הנרקם בין שני שותפים או חברים כריתת ברית אומרת שיש כאן שינוי של בסיס החיים שמכאן ואילך כל מציאות החיים שלי היא עם הקשר הזה שבברית, ובנידו"ד היינו שהקשר עם הקדוש ברוך הוא אינו דבר נוסף על החיים ואינה מעלה הנרכשת בנוסף לחיים הפשוטים, אלא מכאן ואילך כל עיקר צורת מציאות החיים שלנו היא כזו ששם ה' וקדושתו ממלא את החיים שלנו ואת הזהות שלנו בלי שיהיה לנו איזה צד וחלק בחיים שאינו מתמלא ומואר משמו.
חלק מרכזי מהעמדתה של ברית כזו היא האמירה שמכאן ואילך אם זה שבא בברית יצא מהברית ולא ינהג לאורה לא יהיו לו חיים בכלל, מטרתו של החלק הזה אינו כדי שאם זה יקרה הוא ייענש, מטרתו של החלק הזה הוא שתחשות השייכות והקשר תהיה עמוקה ועצמתית, מתוך כך שהאמירה התיאורטית שהיא עיקרית ובסיסית בכריתת הברית עצמה שהקשר הזה הוא החיים בעצמם וש'אין לי חיים מחוץ ומלבד הקשר הזה' באה לידי ביטוי גם במובן המציאותי הטכני, שהחיים שלי אכן נעמדים בצורה כזו שבעולם שמחוץ לברית הזו ולקשר הזה אין לי חיים בכלל, וזהו פירושם ומטרתם של הקללות כחלק מכריתת ברית.

(בגלל שזוהי מטרת וצורת הקללות, ממילא מובן שכל צורת הקללות היא לדחוק אותנו ולהחזיר אותנו לברית מתוך ההבנה שרק שם יש לנו חיים)

וממילא מובן למה עיקר האריכות בקללות, ואדרבה בעיקרון היה צריך לומר כאן רק את הקללות כי הם עיקר המעמיד של כריתת הברית (כמו שחלק מצורת כריתת הברית עם אשה היא שם היא תזנה אז הברית הזו תחייב אותה מיתה והבעל ייקח אותה אל הכהן וכו' שהדבר הזה לא מהווה רק איום אלא הוא מעמיד וממחיש את עומק הקשר שביניהם), והברכות הם רק מידי דממילא, כלומר הם העמדת הצד השני של המטבע שכאן כן יש לנו חיים אבל אמירתם ולמידתם אינה עיקרית כלל וכלל בעצם כריתת הברית.


כמובן שמאחר ומדובר כאן על ברית עם ה' ית' שהוא ובריתו הם הם כל מקור הברכה השפע והחיים בעולם, אין ספק כלל שהחיים לאורו ובבריתו מלאים או של ברכה ואהבה, ויש לנו ללמוד מידה טובה המרובה ממידת פורענות פי חמש מאות, אבל את זה לא צריך לומר כאן וזה ברור מסברא, ולא זו מטרת אמירת פרשה זו כאן.
 
הסבר יותר פשוט
על פי דין
על מעשה טוב לא מגיע שכר
על מעשה רע מגיע עונש
כלומר כוונתך שאכן כך הוא האמת שיש עונש רב לחוטאים ואין השכר לעומתו אלא פחות ממנו?
גוף סברתך צריכה לפנים וצריך להאריך בארו כראוי אבל על כל פנים הלא כבר כתב הרמב"ן בזה"ל:
שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזרת עליון (רמב"ן בא).

ובפשטות נראה בכל מקום שאין הברכה והקללה כעונש הבא תמורת החטא ואין הברכה שכר הבא תמורת המצווה, אלא מעצם צורת ההופעה של ה' בעולם שהוא מקור הברכה והחיים נגזר ממילא שמי שדבק בו נעשה מקור מים חיים של חיים ברכה ושלום, ומציאות חייו הן כלי מחזיק ברכה, וחילופיהן ברשע.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון