כמה קשה מכוערת וסוערת היא המחלוקת וכמה רך שליו וענוג הוא השלום.
ליבת המחלוקת לא פורצת בין רגע, היא עוברת תהליך הדרגתי מתמשך ומתפתח עם נקודות יציאה רבות, וככל שממשיכים לעסוק ולהפוך בה- או אז היא מתפרצת כהר געש, מוחקת גבולות ושואבת פנימה את בעליה, והשלכותיה המסוכנות הם מעבר למה ששיער 'החולק'...
הזוהר הקדוש בפרשת 'ויקהל', מבאר את גודל מעלת אמירת הקטורת. דברי הזוהר נסובים על מה שכתוב בפרשתינו, שמשה רבינו אומר לאהרן הכהן, "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת". התורה גם מסבירה לנו למה צריך קטורת: "כי יצא הקצף לפני ה', החל הנגף".
מבאר הזוהר הקדוש, שאם דבר ששובר את כל הטומאה...
כיצד הצליח קורח להקהיל מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות כנגד שני גדולי הדור משה ואהרן?
מבאר רש"י: 'מה עשה עמד וכנסם, והלבישם טליתות שכולם תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה מציצית? אמר להם חייבת, התחילו לשחוק עליו, אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם (טז יד)
בביאורי מהרא"י בעל תרומת הדשן, כתב לבאר תלונת דתן ואבירם, שהרי מחלוקת קרח ועדתו היתה על שנתקנאו בכהנים ובלוים ובמתנותיהם, והנה מתנות הכהנים והלוים הוא מחמת שלא נטלו נחלה בארץ, וכדכתיב לקמן (יח כ) ובפרשת...
אפ''ל שסברת קרח (שפקח היה) היא שא''צ לגדר של מצווה והעיקר הוא גדרי העולם, היינו שאם בגדרי העולם כוונת המצווה נתבצע ואפשר לקרוא שמע מספרים שבבית מלא בספרים, שוב אי''צ למזוזה וכ''ה גבי ציצית
תוס' הרשב"א וחי' הר"ן (פסחים יג, א) מביאים שיטת רבינו אפרים שמדאורייתא משמרת תרומתי אוסר רק לטמא תרומה, אבל לאבד תרומה - זה רק איסור דרבנן;
ותוס' נסתפקו בזה, והראשונים יותר נוטים שזה מדאורייתא.
ויש לעין לרבינו אפרים בדרשא שבתורת כהנים (אמור) "הם יאכלו בלחמו - ולא בהמה", שגם בהמת כהן שמותרת...
הרשב"א (גיטין נג, ב ד"ה משום) מביא בשם תוס' שהאיסור לטמא תרומה הוא רק מדרבנן, וקרא דמשמרת תרומתי אסמכתא בעלמא היא,
וכתב הרשב"א על זה שאינו מחוור, והעיקר כרש"י (סא, א) שזה איסור דאורייתא.
ויש לעיין כיצד פירשו ראשונים אלו את הגמ' בבכורות (לד, א) שמביאה מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע אם יש משמרת...
בעל הטורים פרק יז פסוק ג:
את מחתות החטאים האלה בנפשותם שנתחייבו על עסקי נפשותם כדריש לקיש דאמר ר"ל מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפם קרח על עסקי לגימא חרק עליהם שר של גיהנם שנימו. חרק. אותיות קרח:
ובשפתי כהן על התורה הוסיף על זה:
וחרק שיניו על רקח שהוא אהרן, וחקר על...
מה ראה קורח לחלוק על משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (רש"י)
ותמוה שזה היה הרבה קודם, ולמה חיכה עד עכשיו.
ומבאר הרמב"ן:
"והנכון בדרש שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א) וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י) ונמשכו דתן ואבירם עמו ולא על הבכורה כי יעקב...
וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ירדו למדור אחרון של גיהנם, כי שבעה מדורין יש לה לגיהנם, ושאול הוא המדור התחתון, וכן כתוב (תהלים ט) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים, ודרשו רז"ל לדיוטא התחתונה שבשאול.
ומה שאמר ישובו ולא אמר ירדו, ירמוז לתוקף היסורין שאין להם קץ, אחר שהם נאכלים באשה של גיהנם...
וישמע משה ויפול על פניו (טז, ד )
וכתב רש"י, מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל וכו'.
הנה בעגל המליץ משה רבנו על ישראל באמרו לי צוית ולא להם, אולם מכיון שעכשו טענו "כי כל העדה כולם קדושים, כולם שמעו אנכי ולא יהיה לך" נמצא שגם בעגל חטאו ונתחייבו ולכן רפו ידיו של משה. (מילין יקירין)
חכמת נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און שהצילתו, מה עשתה, סתרה למזי' וכל מי שבא וראה ראשה פרוע חזר לאחוריו.
וצ"ב הטעס דסתרה שערה וגילתה אותם.
וכ' בס' ברית שלום עפי״ד הגמ' דקמחית זכתה שיצאו ממנה ז' בנים ששמשו בכה"ג בשביל שכל ימיה לא ראו קורות ביתה שערות ראשה, ואי' בסנהדרין דאשתו של און א"ל מנ"מ לך...
ביאור נפלא על ענין המחתות והקטורת שאמר משה לעדת קורח לעשות והשינוי בדבריו
כתב רבי יהושע לייב דיסקין זצוק"ל בחידושי מהרי"ל, וכ"כ החוות דעת בספרו נחלת יעקב, להבין מה שאמר משה רבינו לקורח ור"נ ראשי סנהדרין 'קחו לכם מחתות קורח וכל עדתו', הרי שרק הם צריכים להביא מחתות ולא אהרן הכהן. מה יעשו עם...
זכרון לבני ישראל וגו' ולא יהיה כקרח ועדתו (יז, ה)
איתא בגמ' (ב"ב עד.) דאמר ליה ההוא טייעא לרבה בר בר חנה, בא ואראה לך הבליעה של קורח והראהו איך שקרח ועדתו צועקים 'משה אמת ותורתו אמת והם בדאים'.
שמעתי מהגאון ר' ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל בשם הגה"צ ר' מאיר שפירא זצ"ל שאמר בדרך צחות דאף על פי שכמו...
שמעתי ממרן הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ראש ישיבת טשעבין, דאיתא בעירובין סה, ב "בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו'.
והנה באהרן לא היה שייך להכירו בכיסו משום שהיה יכול לחלק צדקה בשפע לפי של א נחסר מכיסו כלום, דישראל היו מחוייבים להעשירו, כדאיתא ביומא יח, א 'גדלהו משל אחיו'...
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז, א)
כתב רש"י, "ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקותם שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבודי".
וקשה, וכי יעקב דאג כל כך לכבוד עצמו שלא יזכר שמו?
ועוד, שמה יועיל לו אם לא יזכר בפסוק "בן יעקב" אם נזכר עד בן לוי, וכי מי זה לא ידע אשר לוי...
ב'טעמא דקרא' בתחילת דבריו רצה לומר שכיון שכל גידולו היה בנס, הווי כמו כמהין ופטריות שגדלים מהאוויר ומברכים עליהם 'שהכל נהיה בדברו'. ומאידך יש לומר שעץ תלוש גם נקרא 'עץ', כמו שכתוב 'עצי שיטים עומדים', ואם כן, מקל אהרון נחשב עץ, ויש לומר שמברכים על שקדיו 'בורא פרי העץ'. וכן הסתפק שם על עץ החרובים...