פרשת קורח

בעל הטורים פרק יז פסוק ג: את מחתות החטאים האלה בנפשותם שנתחייבו על עסקי נפשותם כדריש לקיש דאמר ר"ל מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפם קרח על עסקי לגימא חרק עליהם שר של גיהנם שנימו. חרק. אותיות קרח: ובשפתי כהן על התורה הוסיף על זה: וחרק שיניו על רקח שהוא אהרן, וחקר על...

מה ראה קורח לחלוק על משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (רש"י) ותמוה שזה היה הרבה קודם, ולמה חיכה עד עכשיו. ומבאר הרמב"ן: "והנכון בדרש שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א) וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י) ונמשכו דתן ואבירם עמו ולא על הבכורה כי יעקב...

וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ירדו למדור אחרון של גיהנם, כי שבעה מדורין יש לה לגיהנם, ושאול הוא המדור התחתון, וכן כתוב (תהלים ט) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים, ודרשו רז"ל לדיוטא התחתונה שבשאול. ומה שאמר ישובו ולא אמר ירדו, ירמוז לתוקף היסורין שאין להם קץ, אחר שהם נאכלים באשה של גיהנם...

וישמע משה ויפול על פניו (טז, ד ) וכתב רש"י, מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל וכו'. הנה בעגל המליץ משה רבנו על ישראל באמרו לי צוית ולא להם, אולם מכיון שעכשו טענו "כי כל העדה כולם קדושים, כולם שמעו אנכי ולא יהיה לך" נמצא שגם בעגל חטאו ונתחייבו ולכן רפו ידיו של משה. (מילין יקירין)

חכמת נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און שהצילתו, מה עשתה, סתרה למזי' וכל מי שבא וראה ראשה פרוע חזר לאחוריו. וצ"ב הטעס דסתרה שערה וגילתה אותם. וכ' בס' ברית שלום עפי״ד הגמ' דקמחית זכתה שיצאו ממנה ז' בנים ששמשו בכה"ג בשביל שכל ימיה לא ראו קורות ביתה שערות ראשה, ואי' בסנהדרין דאשתו של און א"ל מנ"מ לך...

ביאור נפלא על ענין המחתות והקטורת שאמר משה לעדת קורח לעשות והשינוי בדבריו כתב רבי יהושע לייב דיסקין זצוק"ל בחידושי מהרי"ל, וכ"כ החוות דעת בספרו נחלת יעקב, להבין מה שאמר משה רבינו לקורח ור"נ ראשי סנהדרין 'קחו לכם מחתות קורח וכל עדתו', הרי שרק הם צריכים להביא מחתות ולא אהרן הכהן. מה יעשו עם...

זכרון לבני ישראל וגו' ולא יהיה כקרח ועדתו (יז, ה) איתא בגמ' (ב"ב עד.) דאמר ליה ההוא טייעא לרבה בר בר חנה, בא ואראה לך הבליעה של קורח והראהו איך שקרח ועדתו צועקים 'משה אמת ותורתו אמת והם בדאים'. שמעתי מהגאון ר' ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל בשם הגה"צ ר' מאיר שפירא זצ"ל שאמר בדרך צחות דאף על פי שכמו...

שמעתי ממרן הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ראש ישיבת טשעבין, דאיתא בעירובין סה, ב "בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו'. והנה באהרן לא היה שייך להכירו בכיסו משום שהיה יכול לחלק צדקה בשפע לפי של א נחסר מכיסו כלום, דישראל היו מחוייבים להעשירו, כדאיתא ביומא יח, א 'גדלהו משל אחיו'...

ביאר הרה"ק מקאצק, קרח שפיקח היה – מה ראה לשטות זו – להיות פיקח?...

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז, א) כתב רש"י, "ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקותם שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבודי". וקשה, וכי יעקב דאג כל כך לכבוד עצמו שלא יזכר שמו? ועוד, שמה יועיל לו אם לא יזכר בפסוק "בן יעקב" אם נזכר עד בן לוי, וכי מי זה לא ידע אשר לוי...

איך בלעה האדמה את בני קורח היינו - איך הייתה צורת הפתיחה של האדמה.

לאיזה מדור בגיהנום ירדו עדת קרח?

ב'טעמא דקרא' בתחילת דבריו רצה לומר שכיון שכל גידולו היה בנס, הווי כמו כמהין ופטריות שגדלים מהאוויר ומברכים עליהם 'שהכל נהיה בדברו'. ומאידך יש לומר שעץ תלוש גם נקרא 'עץ', כמו שכתוב 'עצי שיטים עומדים', ואם כן, מקל אהרון נחשב עץ, ויש לומר שמברכים על שקדיו 'בורא פרי העץ'. וכן הסתפק שם על עץ החרובים...

מי מעדת קרח נבלע באדמה, אך לא לגמרי? נא לענות עם מקור.

כידוע, יש שפירשו פסוק זה כאיסור ואזהרה, שלא להחזיק במחלוקת, ויש שפירשו זאת כתיאור לעתיד (למשל הרמב"ם בספר המצוות שורש שמיני, כותב שכוונת הפסוק היא שבליעת האדמה הייתה חד פעמית בזמן קורח ולא יהיה כך לעתיד). אבל בספר תפארת שמשון (הרב שמשון פינקוס זצ"ל) כותב על עצמו המחבר שהוא רגיל לפרש פסוק זה כך...

דמותו של "און בן פלת" מוזכרת בתחילת הפרשה כאחד המשתתפים במחלוקת קורח נגד משה, אולם, בהמשך הוא "נעלם" מהפסוקים ואינו מוזכר עוד, ורק שאר המשתתפים (דתן ואבירם) מוזכרים. הגמרא במסכת סנהדרין (דף קט) מבארת שהדבר אינו מקרי, ואון אכן עבר שינוי: בתחילת הדרך הוא היה צד למחלוקת, אך בהשפעת אשתו הוא חדל...

בפרשה מתואר, שלאחר שהחלה המגפה, ציווה משה לאהרן לקחת קטורת ולהיות בתוך הקהל, וכך תיעצר המגפה. והנה, המעיין בפסוקים אלה יראה, שאהרן שינה מהסדר שאמר לו משה: משה אמר, שקודם ייקח את הקטורת מהמזבח וישימנה במחתה, ולאחר מכן יילך אל העם כשהקטורת כבר בתוך המחתה ("קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים...

לאיזה צורך בלעה הארץ גם את הרכוש, ולא רק את האנשים עצמם? כותב על כך הספורנו: "שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין 'נפלה סלע מחיקו, ומצאה עני ונתפרנס בה'". דהיינו, מטרת בליעת הרכוש הייתה, שלא יהנה מהרכוש אדם אחר, וזאת כדי שלא תהיה בידם זכות של צדקה. ונמצאנו למדים, שזכות הצדקה עומדת לאדם לא רק...