שהרג

מי שנתחייב ונגמר דינו בבי''ד כידוע דכדין גברא קטילא יש לו ואינו חייב עליו מי שהרגו, האם עכ''פ יש בזה איסור?

יש לעיין מדוע פנחס היה רשאי לישא כפיו מאחר שהרג את זמרי. והנה המושב זקנים כתב בזה ב' פרושים: א' שהובטח לו והיתה לו ולזרעו אף למ"ד שכבר נתנה לו הכהונה מקודם לומר שאין לערער על כהונתו, והיינו שזה ההבטחה שקיבל שיוכל לישא כפיו אף שהרג את הנפש. ב' בשם ר' יחיאל מפריש שמאחר שהיה בדין קנאין פוגעים...

איתא בגמ' דכהן שהרג את הנפש אינו יכול לישא כפיו מה יהיה הדין בכהן שהרג גוי, עי' צדה לדרך פ' משפטים שכתב שאף גוי בכלל זה והביאו הפמ"ג [קכח נא], וצ"ב מדוע כך?

מדין ובערת הרע מקרבך וכעין שכ' הח"צ? או שכיון שמעתה הוא שמור, ורק העובד לא הקפיד על עצמו, אין כאן אלא גדר של בני תרבות, ולא נכלל בכלל לא תשים דמים בביתך?

הנה הרש"י בפרשתן פרק ט' פסוק ה': כתב מיד איש אחיו - מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג אני אדרוש אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל שאף השוגג צריך כפרה ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע הקדוש ברוך הוא דורש ממנו. כמו שדרשו רבותינו והא-ל-ה-י-ם אנה לידו במסכת מכות הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד...

האם הוא אסור בהנאה אחר שהרג נכרי בלא פסק דין?