(2) ספר מנחת חינוך - מצוה מט - אות י
[י] ועל הכאת רשע אינו חייב בלאו הזה, עיין סנהדרין פרק הנחנקין פ"ה ע"א ור"מ פ"ה מממרים הי"ב דבעינן עושה מעשה עמך, ואם עשה תשובה חייב. ואם אחד נגמר דינו להריגה וחבירו הכהו, אף דעשה תשובה מ"מ פטור הואיל והולך למיתה, דדרשינן בעמך במקוים שבעמך, וכן הוא בסנהדרין ור"מ שם. ונראה לי, כיון דדרשינן בעמך המקוים בעמך ועל כן בנגמר דינו פטור דהולך למות כמו שפירש רש"י, א"כ גם על הטריפה אינו מוזהר בלאו הזה, כיון דאינו חי והולך למות, ועיין תוס' שם ע"ח ע"א ד"ה ההורג, גבי הורג את הטריפה דפטור אף למאן דסובר [בחולין מ"ב ע"א] טריפה חיה דמ"מ סופו למות מאותה חבלה, עי"ש, מכל שכן למאי דקיימא לן [פ"ד ממאכלות אסורות ה"ט] טריפה אינה חיה, ואף אדם טריפה אינו חי [פ"ב מרוצח ה"ח], א"כ נראה לי דאין לוקין אם חבל בטריפה, וכיוצא בזה כתבתי לקמן פרשת קדושים [מצוה ר"ס אות כ"א] לענין קללה, עי"ש. וכל מה שכתבנו עד כאן הוא בהכאה שאין בה שוה פרוטה לענין מלקות, ולענין תשלומין ביש בה שוה פרוטה יבואר אי"ה בסמוך:​
 
וכן יעויין ברמב"ם הלכות ממרים פרק ה הל' י"ב וז"ל מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירות אפילו נגמר דינן להריגה והם יוצאים ליהרג אסור להכותן ולקללם ואם קלל או חבל בהן פטור ואם עשו תשובה הרי זה חייב ונהרג עליהן אע"פ שהרי הן יוצאין למיתה במה דברים אמורים בבנו אבל אחד שבא והכהו וקלל אחר שנגמר דינו אע"פ שעשה תשובה הרי זה פטור הואיל והוא הולך למיתה.
 
(1) רמב"ם יד החזקה הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ב
) ההורג את הטריפה אע"פ שאוכל ושותה ומהלך בשוק הרי זה פטור מדיני אדם וכל אדם בחזקת שלם הוא וההורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר:

כנראה ששם זה ג"כ אותו דין שהרי מקור הדין הוא מגברא קטילא קטל.
 
המאירי בבא קמא נו ע״א ''לענין איסור, אף מה שהוא פטור בו מדיני שמים איסור מיהא יש בו, אלא שלענין השבון נאמרה. ומכאן כתבו גדולי הדורות שכל שנאמר עליו חייב בדיני שמים, פסול הוא לעדות עד שישיב; והדברים נראין, שמאחר שהוא חייב להשיב, תורת גזלה חלה עליו עד שישיב''.
קידושין מג ע״א, גבי השוכר או שולח אדם להרוג ״דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו״. דדינא זוטא דיני שמיים היא ויש איסור בהא . וכו'
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון