שמחה

בשבועות שעברו חל ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות. ובנוסף קראו בשבת בתורה על נס קריעת ים סוף ושירת הים (שבת זו אף נקראת גם ״שבת שירה״ על שם שירת הים שבפרשתנו). השל"ה הקדוש כותב: שחייב להיות קשר בין הפרשה לבין המתרחש באותו שבוע, אם כן חייב להיות קשר בין הפרשה לט"ו בשבט. בט"ו בשבט נוהגים להרבות בשמחה...

בגמ' תענית כט' ע"א איתא 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה' והנה לגבי משנכנס אב ממעטים בשמחה, יש כמה וכמה הלכות ערוכות בשו"ע לגבי מה ממעטים בשמחה. אך לא התבאר לנו בדברי הפוסקים, במה מרבים בשמחה משנכנס אדר.

כתבתי כמה דברים על שמחה וקדושה על פי רבינו הגר"א ואני משתף את חברי, ואודה להערותיכם החשובות. בידידות ובאהבה, מאמר בענין השמחה והקדושה והשייכות ביניהם. כותב הגר"א: "דרגא דסטרא אחרא הוא עצבון, ודרגא דקדושה הוא שמחה" (פירוש הגר"א להיכלות, זוהר יהל אור, דף לא טור ב). פירוש: מדרגת ומקום הסטרא...

יש חיוב לעבוד את ה' בשמחה. "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק,ב) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כח, מז). והשאלה הנשאלת, כיצד אפשר לצוות על השמחה, והרי יתכן שמאוד רוצה להרגיש בשמחה, אבל לא מרגיש כן.

כידוע ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילן כמבואר בריש ר"ה. אך רבים מחליפים את ר"ה לאילן ביום הדין לאילן, ועל פניו זו טעות, שכן מבואר בר"ה פרק א' משנה ב', שהוא בכלל עצרת, חג השבועות, ולא בט"ו בשבט שאינו אלא ר"ה לאילן לגבי מעשרות וכו'. בנוסף דרוש הסבר א. מה בין יום ר"ה לאילן, ליום שמחה ויו"ט שהוזכר בפוסקים...

מה הענין בט"ו בשבט, לליטאים חסידים ספרדים ומה שבניהם, כבר דנו באשכול אחר. אבל כאן אעמוד על מה שנוהגים ונהגו בתפוצות ישראל. כל החומר הוא ממה שקראתי בעבר מתוך קונטרס מענין (שאיני זוכר את שמו) על ט"ו בשבט. המחבר ליקט מפי ספרים וסופרים כל מיני ענינים שנוהגים לעשות ביום הזה. והעתקתי כאן חלק מהדברים...

מלבד שני הטעמים הידועים של להרבות אהבה ואחוה, ולצרכי הסעודה יש טעם נוסף והוא משום שמחה, כך מדוייק ברמב"ם שכתב טוב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות משלוח מנות שהוא משמח לב וכו'. ומשמע ששניהם מדין שמחה אלא שיש עדיפות לאחד. וגם בדברי הב"ח כך נראה. ור' שלמה זלמן כותב טעם נוסף לצערי נשכח ממני ואולי...

הוא אהרן ומשה (ו, כו). בפסוק הזה מקדים הכתוב את אהרן למשה, ואילו בפסוק כז מקדים הפסוק את משה ("הוא משה ואהרן"). וכבר עמד על כך רש"י וכתב, "לומר לך, ששקולים כאחד". והמשמעות הפשוטה של דברי רש"י היא, שאהרן ומשה היו שקולים בדרגתם, ולכן פעם מקדים הכתוב את זה ופעם את זה. אך כבר הקשה הכתב סופר בשם...