שמחה

מה הענין בט"ו בשבט, לליטאים חסידים ספרדים ומה שבניהם, כבר דנו באשכול אחר. אבל כאן אעמוד על מה שנוהגים ונהגו בתפוצות ישראל. כל החומר הוא ממה שקראתי בעבר מתוך קונטרס מענין (שאיני זוכר את שמו) על ט"ו בשבט. המחבר ליקט מפי ספרים וסופרים כל מיני ענינים שנוהגים לעשות ביום הזה. והעתקתי כאן חלק מהדברים...

מלבד שני הטעמים הידועים של להרבות אהבה ואחוה, ולצרכי הסעודה יש טעם נוסף והוא משום שמחה, כך מדוייק ברמב"ם שכתב טוב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות משלוח מנות שהוא משמח לב וכו'. ומשמע ששניהם מדין שמחה אלא שיש עדיפות לאחד. וגם בדברי הב"ח כך נראה. ור' שלמה זלמן כותב טעם נוסף לצערי נשכח ממני ואולי...

הוא אהרן ומשה (ו, כו). בפסוק הזה מקדים הכתוב את אהרן למשה, ואילו בפסוק כז מקדים הפסוק את משה ("הוא משה ואהרן"). וכבר עמד על כך רש"י וכתב, "לומר לך, ששקולים כאחד". והמשמעות הפשוטה של דברי רש"י היא, שאהרן ומשה היו שקולים בדרגתם, ולכן פעם מקדים הכתוב את זה ופעם את זה. אך כבר הקשה הכתב סופר בשם...