לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר (יא, מז) בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו (רש"י).
ללמדך, שהרבה פעמים ההבדל בין מצוה לעבירה, בין גן עדן לגיהינום, הוא הבדל דק כחוט השערה.
(הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא זי"ע, תורה שבכתב)
היום נלמד על סדר הקרבת הקרבנות ביום השמיני למילואים, שהוא היום הראשון בו הוקם המשכן, אהרן הקריב עבור עצמו שני קרבנות, עגל לחטאת ואיל לעולה, ואילו עבור בני ישראל הקריבו שש קרבנות, שעיר לחטאת, ועגל וכבש לעולה, שור ואיל לשלמים, וקרבן מנחה. טרם התחלת העבודה קרא משה לכל זקני ישראל כדי להוציא שהכהנים...
כתב השו"ע (סימן תרסו - דיני סוכה ביום השביעי) וזה לשונו:
אע"פ שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית, לא יסתור סוכתו אבל מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה, ומתקן את הבית לכבוד י"ט האחרון; ואם אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני, צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם...
עיין בשו"ע סימן תרסו ובמ"ב שם ס"ק ה-ו בדין בל תוסיף בשמיני דבעי כוונה לכו"ע כדי לעבור על ב"ת.
והסתפקתי מה הדין כשישן בשלהי היום השביעי על דעת להמשיך בשנתו לאחר צאת הכוכבים, האם עבר על בל תוסיף?
ושורש הספק, שאמנם כשעבר זמן המצוה לא עובר על בל תוסיף אלא אם מכון להוסיף על המצוה (כמבואר בראש השנה...
וכל אשר אין לו סנפיר וגו' מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו.
מה לנבילה ולדגים? הרי לא שייך בהם שחיטה. ובת"י כתב היינו סחורה דדגים טמאים. וצ"ב למה דווקא נבלתם?