- הודעות
- 4,715
- תודות
- 17,132
- נקודות
- 895
היום נלמד על סדר הקרבת הקרבנות ביום השמיני למילואים, שהוא היום הראשון בו הוקם המשכן, אהרן הקריב עבור עצמו שני קרבנות, עגל לחטאת ואיל לעולה, ואילו עבור בני ישראל הקריבו שש קרבנות, שעיר לחטאת, ועגל וכבש לעולה, שור ואיל לשלמים, וקרבן מנחה. טרם התחלת העבודה קרא משה לכל זקני ישראל כדי להוציא שהכהנים נכנסים לעבוד על פי הדיבור. תחילה היה אהרן בוש וירא לגשת אל העבודה, עד שאמר לו משה: למה אתה בוש? – לכך נבחרת!
עשר עטרות:
עם תום שבעת ימי המילואים, הגיע היום השמיני – יום א' בניסן, וביום הזה הוקם המשכן. יום זה התעטר בעשר עטרות, כאשר התרחשו ונאמרו בו כמה דברים חשובים.
על פי הדיבור:
על כן קרא משה לאהרן ולבניו, וכן קרא לזקני ישראל כדי להודיע להם שהכהנים נכנסים היום לשמש בכהונה על פי הדיבור, ולא יאמרו שהוא נכנס מאליו.
עגל ואיל:
משה מצווה לאהרן שעליו להקריב היום לרגל חנוכת המשכן, שני קרבנות לצורך עצמו: א. עגל בן בקר תמים לקרבן 'חטאת', להודיע שה' כיפר על חטא העגל שהוא עשה. ב. איל תמים לקרבן 'עולה'.
ששה קרבנות:
בנוסף אומר משה לאהרן: עליך לדבר אל בני ישראל ולומר להם, שמאחר והיום נראה ה' עליהם להשרות שכינתו בתוכם, עליהם להביא אליו עוד ששה קרבנות: א. שעיר עיזים לקרבן 'חטאת'. ב. עגל תמים בן שנה לקרבן 'עולה' (ומכאן אנו לומדים לכל התורה שעגל הוא בן שנה). ג. כבש תמים בן שנה לקרבן 'עולה'. ד. שור לקרבן 'שלמים'. ה. איל לקרבן 'שלמים'. ו. קרבן מנחה בלולה בשמן.
אהרן ובניו וכל העדה עשו כן, והביאו אל אהל מועד את כל הקרבנות הללו.
כבוד ה':
כל עדת ישראל נעמדו לפני ה', ושוב חזר משה ואמר להם: 'עליכם להקריב את כל הקרבנות הללו שהזכרנו, ובכך תזכו שכבוד ה' יירא עליכם.
למה אתה בוש?
כשהגיעה השעה להתחיל בעבודת המזבח, היה אהרן בוש וירא לגשת, נענה משה ואמר לו: 'למה אתה בוש? לכך נבחרת! גש נא והקרב את הקרבנות שלך ואת קרבנות העם'.
נתינת הדם:
אהרן החל בעבודת הקרבנות. בראשונה שחט את פר החטאת שלו, ולאחר שבניו הביאו לו את הדם, הוא טבל בו אצבעו ונתן מהדם על ארבע קרנות המזבח החיצון, ואת השאר שפך על יסוד המזבח.
הקטרה:
אחרי זריקת הדם הקטיר על המזבח את האברים הבאים מתוך פר החטאת: א. החלב. ב. הכליות. ג. יותרת הכבד. ד. מעט מהכבד.
שריפה נדירה:
ואילו כל שאר הבשר והעור שרף באש מחוץ למחנה, דבר שלא מצאנו עוד בדומה לו שישרפו קרבן חטאת אשר דמו נזרק במזבח החיצון.
קרבן העולה:
עם סיום הקרבת החטאת שחט אהרן את האיל שהוא הביא לעולה, וכאשר בניו הושיטו לו את הדם, זרק אהרן את הדם סביב למזבח.
כשהושיטו לו את איברי איל העולה כשהם מנותחים לנתחים, ואת ראש העולה, הקטיר אהרן אותם על המזבח. בנוסף, הקטיר גם את הרגליים ואת הקרביים של האיל אחרי שהוא רחץ אותם במים.
קרבנות העם:
מכאן המשיך אהרן והקריב גם את קרבנות העם: את השעיר הקריב לחטאת, ועשה בו את כל מה שעשה לפר החטאת שלו, ואת העגל והכבש לעולה הקריב ככל ההלכות של עולת נדבה.
תורה שבכתב
עשר עטרות:
עם תום שבעת ימי המילואים, הגיע היום השמיני – יום א' בניסן, וביום הזה הוקם המשכן. יום זה התעטר בעשר עטרות, כאשר התרחשו ונאמרו בו כמה דברים חשובים.
על פי הדיבור:
על כן קרא משה לאהרן ולבניו, וכן קרא לזקני ישראל כדי להודיע להם שהכהנים נכנסים היום לשמש בכהונה על פי הדיבור, ולא יאמרו שהוא נכנס מאליו.
עגל ואיל:
משה מצווה לאהרן שעליו להקריב היום לרגל חנוכת המשכן, שני קרבנות לצורך עצמו: א. עגל בן בקר תמים לקרבן 'חטאת', להודיע שה' כיפר על חטא העגל שהוא עשה. ב. איל תמים לקרבן 'עולה'.
ששה קרבנות:
בנוסף אומר משה לאהרן: עליך לדבר אל בני ישראל ולומר להם, שמאחר והיום נראה ה' עליהם להשרות שכינתו בתוכם, עליהם להביא אליו עוד ששה קרבנות: א. שעיר עיזים לקרבן 'חטאת'. ב. עגל תמים בן שנה לקרבן 'עולה' (ומכאן אנו לומדים לכל התורה שעגל הוא בן שנה). ג. כבש תמים בן שנה לקרבן 'עולה'. ד. שור לקרבן 'שלמים'. ה. איל לקרבן 'שלמים'. ו. קרבן מנחה בלולה בשמן.
אהרן ובניו וכל העדה עשו כן, והביאו אל אהל מועד את כל הקרבנות הללו.
כבוד ה':
כל עדת ישראל נעמדו לפני ה', ושוב חזר משה ואמר להם: 'עליכם להקריב את כל הקרבנות הללו שהזכרנו, ובכך תזכו שכבוד ה' יירא עליכם.
למה אתה בוש?
כשהגיעה השעה להתחיל בעבודת המזבח, היה אהרן בוש וירא לגשת, נענה משה ואמר לו: 'למה אתה בוש? לכך נבחרת! גש נא והקרב את הקרבנות שלך ואת קרבנות העם'.
נתינת הדם:
אהרן החל בעבודת הקרבנות. בראשונה שחט את פר החטאת שלו, ולאחר שבניו הביאו לו את הדם, הוא טבל בו אצבעו ונתן מהדם על ארבע קרנות המזבח החיצון, ואת השאר שפך על יסוד המזבח.
הקטרה:
אחרי זריקת הדם הקטיר על המזבח את האברים הבאים מתוך פר החטאת: א. החלב. ב. הכליות. ג. יותרת הכבד. ד. מעט מהכבד.
שריפה נדירה:
ואילו כל שאר הבשר והעור שרף באש מחוץ למחנה, דבר שלא מצאנו עוד בדומה לו שישרפו קרבן חטאת אשר דמו נזרק במזבח החיצון.
קרבן העולה:
עם סיום הקרבת החטאת שחט אהרן את האיל שהוא הביא לעולה, וכאשר בניו הושיטו לו את הדם, זרק אהרן את הדם סביב למזבח.
כשהושיטו לו את איברי איל העולה כשהם מנותחים לנתחים, ואת ראש העולה, הקטיר אהרן אותם על המזבח. בנוסף, הקטיר גם את הרגליים ואת הקרביים של האיל אחרי שהוא רחץ אותם במים.
קרבנות העם:
מכאן המשיך אהרן והקריב גם את קרבנות העם: את השעיר הקריב לחטאת, ועשה בו את כל מה שעשה לפר החטאת שלו, ואת העגל והכבש לעולה הקריב ככל ההלכות של עולת נדבה.
תורה שבכתב