שיעבוד

מבואר בגמ' בב"ק דף ז. שהמקרה שבעל חוב גובה מעידית זה שהיתה לו עידית ומכרה וביאר רש"י שכיון שהיא השתעבדה לו לכך הוא גובה ממנה. ויש להבין סברא זו שהרי כיון שדין בעל חוב זה בבינונית א"כ מדוע יש לו זכות לתבוע עידית ואע"פ שהיה זמן שזאת היתה הקרקע היחידה של הלוה מ"מ השתא שיש ללוה קרקע בינונית הדר דינא...

הנה המהלך המסתבר והמובן הינו דזכות ממון היינו "חצי קנין" [כל' כמה ראשו'] ברשות הממון של חבירו, וכ"נ מד' הגרש"ש בכ"ד [עי' שער"י ש"ב פ"ה וחי' הגרש"ש כתובות סמ"ח וקונטרס השיעבוד בכ"מ ועוד]. ולפי"ז כל המושג זכות שייך דווקא כה"ג דהחיוב אתי מחמת דיני חו"מ וממנות אשר עניינם נובע מתוך רשות ממון. ולפי"ז...

שמעתי ממו"ר בשם רבו ר' שמואל, שבכל שיעבוד ישנם ב' דינים, א' קנין למשעבד בהנכסים המשועבדים, וזהו אף בלקוחות מפני שהנכסים שייכים לו במקצת [חצי קנין וכש"כ הריטב"א], ב' חובת גברא על הלווה לפרוע, וזהו איננו זכות להמלווה בהנכסים, אלא דזהו חובה עצמית ללווה לפרוע. ואת זה אין בלקוחות משא"כ ביורשים דאית...

מבואר בכמה מקומות, שאם פלוני חייב מנה לאלמוני, ואותו אלמוני חייב לו ג"כ, הדין הוא שזה מתקזז וכלשון הגמ' "אפוכי מטרתא למה לי" ולכאו' צ"ע איך זה מתקזז, הן אומנם שאם אני חייב לו והוא חייב לי אין עניין שיהיה חוב, אך קשה מאן מפקע שיעבודיה. אשמח אם גאוני הפורום שליט"א יעזרו לי בהבנת הדברים.