בבא קמא בעניין שיעבוד במיטב (2 צופים)

[צריך ביאור]

מבואר בגמ' בב"ק דף ז. שהמקרה שבעל חוב גובה מעידית זה שהיתה לו עידית ומכרה וביאר רש"י שכיון שהיא השתעבדה לו לכך הוא גובה ממנה.
ויש להבין סברא זו שהרי כיון שדין בעל חוב זה בבינונית א"כ מדוע יש לו זכות לתבוע עידית ואע"פ שהיה זמן שזאת היתה הקרקע היחידה של הלוה מ"מ השתא שיש ללוה קרקע בינונית הדר דינא שחוב המלוה יפרע מבינונית כדינו?

 

[צריך ביאור]

האם יש למישהו ביאור בזה?

 

[יראת ה' היא חכמה]

מבואר בגמ' בב"ק דף ז. שהמקרה שבעל חוב גובה מעידית זה שהיתה לו עידית ומכרה וביאר רש"י שכיון שהיא השתעבדה לו לכך הוא גובה ממנה.
ויש להבין סברא זו שהרי כיון שדין בעל חוב זה בבינונית א"כ מדוע יש לו זכות לתבוע עידית ואע"פ שהיה זמן שזאת היתה הקרקע היחידה של הלוה מ"מ השתא שיש ללוה קרקע בינונית הדר דינא שחוב המלוה יפרע מבינונית כדינו?

לחץ כדי לכווץ...

באם ננתח את הדברים,
ראשית הסקת מסקנה, והיא - ששעבוד אינו דבר הקיים לכשעצמו אלא תלוי ועומד כל הזמן בסיבת הדבר שגרמה לשיעבוד, וא"כ אכן שאלתך @צריך ביאור .
אך בפשטות זו ממש אינה הבנת הדברים, השעבוד הוא דבר הקיים לכשעצמו, וכשם שהלוואה הוא דבר הקיים לכשעצמו והסיבה שגרמה לחוב הן אמנם שהעמידה את החוב אך היום החוב כבר קיים כדבר לכשעצמו, ואם יפרע את החוב - אין הפשט שביטל את סיבת החוב, אלא הוא עצמו פריעת החוב ממש, וכן הוא הדבר בשעבוד, וא"כ הן אמנם שסיבת השעבוד הייתה משום בינונית, אך לאחר שהקרקע נשתעבדה, שוב אינו לעניין לסיבה שגרמה הדבר.
כך הם פני הדברים לענ"ד, ואדרבה אולי אינך מסכים עם הדברים, ותוכיח לי מן המקורות שזאת ההבנה אינה נכונה.

 

[צריך ביאור]

באם ננתח את הדברים,
ראשית הסקת מסקנה, והיא - ששעבוד אינו דבר הקיים לכשעצמו אלא תלוי ועומד כל הזמן בסיבת הדבר שגרמה לשיעבוד, וא"כ אכן שאלתך @צריך ביאור .
אך בפשטות זו ממש אינה הבנת הדברים, השעבוד הוא דבר הקיים לכשעצמו, וכשם שהלוואה הוא דבר הקיים לכשעצמו והסיבה שגרמה לחוב הן אמנם שהעמידה את החוב אך היום החוב כבר קיים כדבר לכשעצמו, ואם יפרע את החוב - אין הפשט שביטל את סיבת החוב, אלא הוא עצמו פריעת החוב ממש, וכן הוא הדבר בשעבוד, וא"כ הן אמנם שסיבת השעבוד הייתה משום בינונית, אך לאחר שהקרקע נשתעבדה, שוב אינו לעניין לסיבה שגרמה הדבר.
כך הם פני הדברים לענ"ד, ואדרבה אולי אינך מסכים עם הדברים, ותוכיח לי מן המקורות שזאת ההבנה אינה נכונה.

לחץ כדי לכווץ...

מה הסברא בזה הרי גם היום אין זה דינו ומדוע מכח מה שבעבר זה היתה אפשרות טכנית למה שהוא היה גובה את העידית זה נהפך לזכות שיש לו בקרקע?

 

[יראת ה' היא חכמה]

מה הסברא בזה הרי גם היום אין זה דינו ומדוע מכח מה שבעבר זה היתה אפשרות טכנית למה שהוא היה גובה את העידית זה נהפך לזכות שיש לו בקרקע?

לחץ כדי לכווץ...

'שעבוד' אין ביאורו משום שהוא דינו, אלא שיעבוד הוא 'דין' שיש לאדם בקרקע של חבירו, ורק הטעם לדין היה משום שכך דינו, אך הטעם גרם לכך שנהיה חפצא של דין בפנ"ע על הדבר.
לא זכיתי להבין איך הבנת את ענין ה'שעבוד', מדוע שהשעבוד יהיה תלוי כל הזמן בסיבה שגרמה לכך, דא"כ אין בשעבוד מהות ותוכן בפנ"ע, וודאי הוא ששעבוד הוא כח של דין עצמי המחייב דווקא קרקע מסוימת, ולא כח מסוים גרידא שנעזר כל הזמן בטעם הדין.

 

[צריך ביאור]

'שעבוד' אין ביאורו משום שהוא דינו, אלא שיעבוד הוא 'דין' שיש לאדם בקרקע של חבירו, ורק הטעם לדין היה משום שכך דינו, אך הטעם גרם לכך שנהיה חפצא של דין בפנ"ע על הדבר.
לא זכיתי להבין איך הבנת את ענין ה'שעבוד', מדוע שהשעבוד יהיה תלוי כל הזמן בסיבה שגרמה לכך, דא"כ אין בשעבוד מהות ותוכן בפנ"ע, וודאי הוא ששעבוד הוא כח של דין עצמי המחייב דווקא קרקע מסוימת, ולא כח מסוים גרידא שנעזר כל הזמן בטעם הדין.

לחץ כדי לכווץ...

אבל כאן מעולם לא היה דינו בעידית אלא בבינונית?

 

[יראת ה' היא חכמה]

אבל כאן מעולם לא היה דינו בעידית אלא בבינונית?

לחץ כדי לכווץ...

נכון,
אך לאחר שנעשה השיעבוד, כבר אי"ז מענינו במה עתה דינו, אלא אך ורק במה היה דינו ביצירת השעבוד.